בחודש מאי האחרון מכבי תל אביב יצאה בהודעה רשמית על כך שמנהל מחלקת הכדורגל, ברק יצחקי, ייפרד מהמועדון בסוף העונה, כאשר הוא ביקש את הפרידה. מאז יצחקי שתק ולא דיבר על מה הוביל אותו לעזוב, מה קרה באמת מאחורי הקלעים במכבי ת"א.
כעת הוא שובר שתיקה ארוכה והתארח בפודקאסט מכבי ת"א יחד עם רז אמיר וגידי ליפקין לשיחה בה דיבר על הכל. ניתן להרגיש לאורך הראיון כי ליצחקי עדיין קשה, אבל הוא מכניס אותנו עמוק לתוך מכבי ת"א, עם דברים שחלקם יפתיעו את האנשים שלא מכירים מקרוב את הדברים במועדון. בגלל אורך הראיון, חילקנו אותו לשני חלקים, מתחילים עם חלק א’. האזנה נעימה.
ברק, מה עיסוקייך בימים אלה?
”נהנה מהמשפחה, מהילדים, יש לי גם את העסקים שלי שפיתחתי במהלך השנים. אבל בעיקר נהנה מהילדים ומהפרשנות וטוב לי”.
איך זה להיות עכשיו בצד שמדבר על שחקנים ולא בצד שמדברים עליו?
”תראה, לרוב אני מדבר על שחקנים של ריאל מדריד, ברצלונה והליגה הספרדית, מדי פעם עושה גיחות גם לליגה הישראלית, אבל אתה יודע, מהצד זה תמיד שונה ועכשיו אני מרגיש שכיף להיות בצד”.
ברק יצחקי, כיף להיות בצד (חגי מיכאלי)אני מניח שגם בבית מרוצים שאתה לא צריך לראות פתאום את עפולה נגד אשדוד כי יש שם איזה מושאל ממכבי.
”הילדה שלי כבר מתחילה להבין קצת יותר, וכשסיפרתי לה את זה, שאבא כבר לא עובד במכבי ת”א והוא החליט לעזוב, היא קרנה מאושר. התגובות הראשוניות של ילדים זה טהור, ושאלתי אותה למה היא כל כך שמחה והיא אמרה ‘כי עכשיו יהיה לי יותר זמן להיות איתך’”.
אתה עדיין מתייחס למכבי כ”אנחנו”?
”לא, כשאנשים פונים אליי אז עדיין יש להם את האינסטינקט הראשוני להגיד ‘אתם משחקים’, ‘יש לכם משחק’, אני לא יכול להפריד את מכבי ת”א ממני. עברתי כל כך הרבה בשנים מ-2010 עד סוף העונה האחרונה, ככה שקשה להפריד את זה, זה עדיין איזשהו חלק ממך, אבל אני יודע לעשות גם את הניתוקים. אני חושב שהניתוק היותר משמעותי היה כשעברתי משחקן לחלק הניהולי-מקצועי. אני חושב שעשיתי אותו בצורה טובה, יש שיגידו אפילו בהגזמה, אבל זה אני, אני מאוד טוטאלי. לפעמים יש אנשים שנפגעים בדרך, אבל אין מה לעשות, זה חלק מהתפקיד ולקחתי את זה בחשבון”.
בסופו של דבר, כשמסתכלים מבחינת הזמנים, תקופת הכדורגל הארוכה ביותר שלך היא במכבי ת”א.
”נכון. גם כשחקן, אחרי זה בתפקיד מקצועי וניהולי, ביליתי שם את רוב הקריירה”.
אתה עדיין עוקב אחרי מכבי מקרוב? מעניין אותך מה קורה שם או שאתה מנסה להוריד לאט לאט הילוך?
”אני רואה משחקים כשיוצא, תשמע, אני לא עכשיו מתאמץ והופך עולמות כדי לראות משחקים, אבל יש לי הרבה זמן פנוי ואני רואה משחקים. אני לא מגיע, אבל אני רואה בטלוויזיה, אבל לא יותר מדי, אין לי איזושהי אובססיה, אני יודע לעשות את הניתוק הזה. אני מחזיק להם אצבעות, זה לא סוד. גם לפני הדרבי שאלו אותי ‘מה אתה רוצה שיקרה?’, אני חושב שזו שאלה רטורית, אני תמיד רוצה שמכבי תנצח. יש לי המון כבוד והערכה לכולם שם, מהדרגים הנמוכים עד הדרגים הגבוהים, זה היה סוג של בית. אני עדיין בקשר עם חלק מהאנשים שם”.
שחקני מכבי תל אביב, "זה היה סוג של בית" (איציק בלניצקי)בדרך כלל כשיש פרידות מגיע כעס, פה זה נעשה בצורה מכובדת?
”בצורה מכובדת, אני מאוד מעריך את ההתנהלות של כולם גם לאחר שקיבלתי את ההחלטה. היו ניסיונות ודיבורים אולי להתחיל ולראות איך זה מתקדם, אבל אני הייתי מאוד שלם עם ההחלטה הזאת והיו לי שיחות מדהימות גם עם מיץ’ גולדהאר, גם עם ג’ק אנגלידיס ומורן מאירי, אבל קיבלתי את ההחלטה ואני מאוד שלם איתה”.
אני רוצה לחזור להחלטה, כי כשבן מנספורד מונה, אתם עדיין לא הודעתם רשמית שאתה מסיים את תפקידך. החלו הרבה דיבורים של אנשים שאתה מאוד סבלת מהם כמנהל מקצועי במכבי, תקשורתית, שטענו שמראים לך את הדרך החוצה. אבל אנחנו יודעים שאת ההודעה לגולדהאר אתה מסרת לפני.
”היו דיבורים הרבה לפני על הרצון שלי לעזוב. גם ביקשתי לעזוב אחרי המשחק מול מכבי נתניה אני חושב, בסוף פברואר. אני לא רוצה להיכנס לכל ההשתלשלות של המקרים כי אני לא חושב שזה כזה חשוב”.
איך מקבלים את ההחלטה שאתה לא רוצה יותר?
”באיזשהו מקום הרגשתי קצת אי נוחות והיו דברים בדרך שבסופו של דבר הגעתי למקום שאני רוצה לעזוב, אם זה בגלל המשפחה, אם זה בגלל תחושת מיצוי אולי, דברים שהתמודדתי איתם, יש כל כך הרבה דברים שעברתי בדרך, אני לא רוצה להיכנס לנקודות ספציפיות כי אני מכבד את כולם”.
ברק יצחקי, "הרגשתי אי נוחות" (חגי מיכאלי)היית עוזב גם אם הייתם במקום הראשון בטבלה?
”אני לא יודע כי בסופו של דבר זה לא קרה, אני לא יכול לדבר ב’אם’, יכול להיות שכן ויכול להיות שלא”.
דיברת על אי נוחות ולחץ, מה זה אומר הלחץ במכבי ת”א, עם הציפיות שיש, שרוצים בכל שנה אליפות ופחות מזה נחשב לכישלון, בזמן שמכבי חיפה לוקחת שלוש אליפויות ברצף ומגיעה לשלב הבתים בליגת האלופות. מה עבר עליך באותם ימים?
”תמיד יש לחץ ותמיד יש רצון ממועדון בסדר גודל של מכבי ת”א לזכות באליפות ובגביע, לשחק כדורגל טוב, להגיע לפחות לשלב הבתים בליגה האירופית או בקונפרנס ליג. זה מועדון מאוד גדול ומאוד לחוץ, בטח כשהיריבה הכי משמעותית מגיעה לליגת האלופות וזוכה באליפויות. גם בתור שחקן יש לחצים, גם בתפקיד הנוכחי שעשיתי במכבי ת”א יש לחצים וצריך לדעת להתמודד עם זה. זה לא פשוט, אבל צריך עור של פיל”.
אתה מקבל את התפקיד המקצועי אחרי הפרישה בעונת 2018/19 שהיא הראשונה של איביץ’ והראשונה שלך כסקאוט ראשי. איך היה המעבר הזה לחיים המקצועיים ואיך אתה מסכם את התקופה הזאת?
”זה אולי המעבר הכי משמעותי מבחינת שינוי בסגנון החיים, בהתנהלות היומיומית, אתה מגיע לסיטואציה שאתה כבר לא שחקן, אתה נמצא בישיבות הנהלה כשבעצם יצאת רק לפני מספר ימים מחדר ההלבשה שחיית אותו כל כך הרבה שנים וצברת כל כך הרבה חוויות עם כל כך הרבה חברים וזה לא פשוט. אני חושב שהכניסה שלי הייתה טובה הרבה בזכות התמיכה מהמערכת, תמיד הייתי מההתחלה בישיבות הכי משמעותית, תמיד הייתי אומר את דעתי והיו שומעים אותה, בסוף החלטות לא מתקבלות על ידי בן אדם אחד במכבי ת”א וזה לא היה אף פעם ככה במכבי ת”א. זה היה מעבר משמעותי שצלחתי אותו בצורה די טובה”.
אם אתה צריך לתאר במשפט איך זה היה?
“היה מאוד מאוד מאתגר. רגעים יפים, רגעים גם פחות טובים, לפעמים עצובים. אני חושב שטעמתי מהכל, אם זה אליפויות, גביע שהיה בדרך, שלבי בתים של הליגה האירופית, העפלה פעמיים לשלבי הפלייאוף בליגה האירופית ובקונפרנס ליג, חוויתי רגעים גם כמאמן, משהו שבא לי כהפתעה. בסופו של דבר הרגשתי בבית”.
ברק יצחקי, "היה מאוד מאתגר" (חגי מיכאלי)חווית הרבה רגעים קשים כשחקן, ואותי מעניין איפה כאב לך יותר – בפציעה בבאזל, או במשחק מול נוף הגליל כשאתה יורד לקריאות תתפטר בבלומפילד?
”פציעות זה הדבר הכי לא נעים בכדורגל. היו לי שתי פציעות רציניות; במחזור הראשון של עונת 2010/11 מול מכבי חיפה וגם הפציעה השנייה בחימום למשחק נגד באזל. שתיהן הגיעו כשהייתי בפיק שלי ופתאום הכל נקטע. כמובן עם כל הסיפור במעבר למכבי ב-2010, הגענו בפורמה טובה, היו לנו את המשחקים נגד אולימפיאקוס, מהמשחקים הכי טובים שהיו למכבי באירופה, קבוצה שהייתה אז חזקה ומפלצתית עם שמות מפוצצים. וגם במשחק נגד באזל, איזה חודש אחרי השער במספרת, הרגשתי שאני חוזר לעצמי אחרי הפציעה הראשונה ואז הגיעה הפציעה השנייה. נגעת במשחק נגד נוף הגליל ואני חושב שזה היה המשחק הכי מאכזב שלי. דווקא במשחק הזה הרגשתי שהקבוצה לא משחקת טוב ואני אחד שלוקח אחריות, אני חושב שהייתי צריך לעשות שם דברים אחרים בהתאמות, אולי לרענן טיפה, אבל בסך הכל אני חושב שהתקופה שלי כמאמן הייתה די טובה”.
אבל בסופו של דבר הכעס של הקהל לא נבע רק מהמשחק שבו אימנת מול נוף הגליל, אלא מדברים שהם חשבו שלא נעשו בצורה נכונה לפני.
”הדעות של הקהל בסופו של דבר תמיד נשמעות, אם זה באצטדיון, ברשתות החברתיות או בכל מני טוקבקים למיניהם. היום הרשתות החברתיות הפכו למאוד משפיעות על דעת הקהל ואני מודע לזה שכל החיצים הופנו אלי במהלך כל השנים, אבל למדתי להתמודד עם זה. זה לא קל, אני לא עכשיו אספר סיפורים שאני חזק, זה לא נעים, אתה פוגש את זה ביום-יום תמיד, אם זה כשאתה הולך עם הילדה לסופר או עם האישה למסעדה. פנים אל פנים אנשים יותר שולטים בעצמם כי יותר קל לכתוב או לצייץ, אבל אלה דברים שאתה צריך להתמודד איתם, היו רגעים לא פשוטים, אבל בסדר, זה כדורגל, גם כשחקן היו לי רגעים לא פשוטים”.
מה יותר קשה, להיות מאמן או מנהל מקצועי?
“לא חוויתי מספיק את תפקיד המאמן, אבל להיות מנהל מקצועי במועדון כמו מכבי ת”א זה מאוד קשה. אני חושב שזכיתי, אני מעריך כל רגע, את הזמנים היפים, את האמון שקיבלתי. בסופו של דבר, היו הרבה ביקורות במהלך התקופה הזאת, אבל מה שעשה אותי הכי חזק זו התמיכה מהמערכת, ואת זה אתה לא יכול למצוא בשום מקום אחר. אין דבר כזה”.
ברק יצחקי כמאמן (רדאד ג'בארה)הגעת כישראלי לתפקיד מקצועי, זה שבר את תקרת הזכוכית אחרי שנים של זרים. איך אתה ראית את זה?
”אני חושב שבחנו אותי לאורך כל הדרך. בסופו של דבר טעמתי במכבי הכל, גם רגעים שמחים, גם רגעים עצובים, אני חושב שההתנהלות שלי הייתה טובה. אני חושב שבעלים כמו מיץ’ גולדהאר וכל האנשים מסביבו סמכו עליי והאמינו בי וזה היה איזשהו ‘וי’ מאוד חשוב בדרך. תמיד הם האמינו בי, לא סתם הם שמו אותי בתפקיד כזה משמעותי עם הרבה לחץ. ניסיתי לעשות את הטוב ביותר, אני מאוד טוטאלי למקום שאני נמצא בו ונתתי את כל כולי. אני חושב שגם קרו דברים מדהימים בשנים האלה. בסופו של דבר האכזבה הגדולה ביותר היא שלא זכינו שלוש שנים באליפות”.
בתפקיד של המנהל המקצועי, מה בעיניך הדבר הטוב ביותר שעשית?
”אני חושב שבשנתיים-שלוש האחרונות זו ההתפתחות של שחקני בית במועדון. אני לא לוקח קרדיט לבד, זה כל המועדון. בסוף אני יודע שבדברים הפחות טובים שקרו אני מיד הייתי הכתובת ובדברים היותר טובים זה הגיע לאנשים מסביב, אבל בסופו של דבר אנחנו מערכת. אני חושב שההתפתחות של השחקנים הצעירים ואם ניגע בשמות אם זה אוסקר גלוך, דור תורג’מן, דניאל פרץ, פארפה גייאגון שהגיע לנוער והתפתח, רוי רביבו, היו עוד כמה אולי ששכחתי בדרך. בסוף מכבי הכניסה הרבה כסף בתקופתי”.
השנה האחרונה היא כנראה הדבר הכי קשה שקרה לכם כמועדון ולך כמנהל מקצועי. החזרתם את ערן זהבי, את ולאדן איביץ’, אם זה היה מתפרק בסוף העונה, אחרי ריצת אליפות, הייתי אומר לך ‘בסדר נו, קרה’. אבל זה התפרק לך בדצמבר.
”אני חושב שזה היה הקיץ הכי מוצלח. תמיד אתה שואף להיות טוב יותר, אבל בטח ברמת הישראלים זה היה הקיץ הכי מוצלח. ההתחלה הייתה טובה, בשני המשחקים הראשונים כבשנו מעל עשרה שערים. גם באירופה. אני חושב שבאירופה הייתה הגרלה מאוד קשה, המשחק מול אריס היה קשה מאוד, ואז במשחקים מול ניס מאוד הרשמנו, ניצחנו פה ואז הגענו להארכה, מול קבוצה שבכמה דרגות טובה מאיתנו וכמעט עשינו את זה, אבל בסופו של דבר קורים דברים שהם פחות בשליטתך, אבל אתה מקבל את רוב האש. אם זו העזיבה של אוסקר, העזיבה של ולאדן (איביץ’)”.
ולאדן איביץ', "דברים קורים שהם פחות בשליטתך" (רדאד ג'בארה)זו הייתה טעות להחזיר את איביץ’? משהו שם לא היה נראה כמו בקדנציה הראשונה.
”אי אפשר להשוות אף פעם תקופות. מה שהיה בשנתיים של האליפויות הרצופות הוא שונה לחלוטין, מכבי חיפה לא הייתה מה שהיא היום, באר שבע לא הייתה בתמונה, זה שונה לחלוטין. אני חושב שההתחלה הייתה טובה, אבל אם אתה מסתכל על זה, גם העזיבה של ולאדן וגם העזיבה של אוסקר השפיעו”.
איביץ’ לא ספר את אוסקר בהתחלה. מי שדחף את מלאדן קרסטאיץ’ לשלב את אוסקר זה אתה, אבל בסוף הוא לקח את ההחלטה האמיצה לשתף אותו.
”היה בתכנית שאוסקר יתאמן עם הקבוצה הבוגרת, ייאמר לזכותו של קרסטאיץ’ והצוות שלו שהם גם היו הולכים למשחקים של הנוער. אוסקר הגיע להתאמן עם הבוגרים וקרסטאיץ’ באמת בשנייה זיהה את זה. אני זוכר שלפני המשחק מול מכבי חיפה, נגמר אחד האימונים, הוא אמר לי ‘ברק אני רוצה לדבר איתך’, הוא אמר לי ‘אוסקר הולך לשחק במשחק נגד חיפה, אתה איתי בזה?’, אמרתי לו ‘100%’, הוא אמר לי ‘לא כמחליף, בהרכב’, הסתכלתי עליו, אמרתי לו ‘בהצלחה’. הוא לקח החלטה מאוד אמיצה וייאמר לזכותו שהוא זיהה את זה בשנייה. באמת מגיע לו קרדיט ענק כאן. אבל אוסקר זה משהו מיוחד, הייתי הולך לראות אותו במשחקים גם בנערים א’, גם בנוער, הוא באמת שחקן חריג בנוף של הכדורגל”.
אני זוכר שכולם התמקדו בחזרה של ערן זהבי, אבל רצו לראות גם את אוסקר גלוך על הדשא. ואני זוכר שאתה היית צריך להתמודד כבר בחודש יולי עם ההקלטה הזאת של מקסים גלוך, משהו שיכול לשרוף לך את כל העונה. לא פשוט.
”יש כל כך הרבה התמודדויות למנהל מקצועי, בסוף זה לא רק אם פגעת או לא. יש התמודדויות, שרובן לא יוצאות לתקשורת, וגם כשכן, לא תמיד יוצאת הגרסה המלאה. בסוף מודדים אותך אם זכית באליפות או לא זכית באליפות ויש הרבה דברים מסביב. זה נכון, 100% מאוהדי מכבי רצו שערן זהבי יחזור והיה שם משא ומתן מתיש שהוריד לי כמה שנים מהחיים”.
הוא באמת התלבט לגבי ברזיל?
”תשאל אותו, הוא יגיד לך (צוחק). זה היה עד הרגע האחרון. היו לו את ההתלבטויות שלו, ניסינו להביא את ערן עוד בינואר לפני, אבל זה לא הסתדר והייתה לו הצעה מדהימה מאולימפיאקוס. בסוף נראה לי שהוא הלך עם הלב ואני חושב שהוא עשה בשכל כשחזר למכבי תל אביב”.
ערן זהבי חוגג, "הלך עם הלב" (איציק בלניצקי)נחזור רגע לאוסקר. העובדה שאיביץ’ לא ראה דברים כמו שאנחנו ראינו, אני מעריך שגם אתם רציתם לראות את אוסקר משחק יותר ממה שהוא שיחק.
”היו לנו הרבה דיונים על המצב של אוסקר, בהתחלה הוא לא שיחק מספיק כמו שכולנו רצינו, אבל אחרי זה הוא נכנס וראיתי שאי אפשר להתעלם משחקן כזה. אגב, איביץ’ מחזיק ממנו מאוד שלא תטעה. כשיצאה ההקלטה הזאת, היו הרבה רעשי רקע ‘איך ולאדן יקבל את זה’, הוא ניהל את זה בצורה מופתית. בקטע של משפחה, הוא איש מאוד מאוד רגיש. הוא איש מאוד מצחיק אנחנו עדיין בקשר מחוץ למגרש, יש לנו חוויות מדהימות ביחד. הוא ניהל את זה בצורה מצוינת, הוא ידע שהאירוע הזה כמו שהוא עלה, ככה הוא ירד מבחינתו”.
אני רוצה להחזיר אותך להתחלה של התפקיד הזה, שלקח למכבי שנה שלמה להגדיר מה הוא. זה התחיל מכך שבעונה של יורגוס דוניס, מי שהיה בעל הסמכויות היותר גדולות היה פטריק ואן לוון ואתה עבדת בצמוד לפטריק.
“לא בדיוק. אז זה הוגדר כמו מחלקת הכדורגל, היינו אני ופטריק ביחד, אין ראש. היה לנו שיתוף פעולה, פטריק גם באותה התקופה עדיין עבד עם הנוער ועשה שם עבודה יוצאת מן הכלל, הסתדרנו די טוב. פטריק אמנם מאוד קשוח ולא קל להסתדר איתו, אבל לי זה הלך בקלות”.
אני חייב לחזור לדוניס. כשדוניס פוטר, הוא אמר באחד הראיונות שהוא הרגיש שאתה ופטריק שמתם לו מקלות בגלגלים, שהייתם מתערבים לו באימונים.
”אני מעולם לא עליתי לדשא עם אף מאמן, או התערבתי באימון או בתכנים של אימון ואני לא חושב שגם פטריק עשה את זה. מאמנים מגיעים בסופו של דבר למכבי ת”א, התפקיד שלהם הוא לאמן. עם כולם היו לי ויכוחים, ויכוחים מקצועיים, אבל בסופו של דבר מי שקובע את ההרכב ומי שמנהל את האימונים הוא המאמן, ההחלטות הבלעדיות הן רק של המאמנים במכבי ת”א”.
גאורגיוס דוניס (אורן בן חקון)חוץ מאיביץ’, היה לך את דוניס, היה את פטריק, קרסטאיץ’ שהייתי שמח לשמוע למה הוא לא המשיך לעוד עונה וקראנקה. יש פה רצף מאמנים שזה מפתיע שהם הגיעו למכבי ת”א.
”למה זה מפתיע?”.
כי אני יודע איך במכבי חושבים כדורגל, ורוב המאמנים האלה לא אימנו בחייהם מועדון דומיננטי וראית את זה על כר הדשא, הרבה הרכבים מוזרים, הרבה טקטיקות מוזרות.
”זו קבלת החלטות של מערכת, כמו שיש קבלת החלטות על שחקנים, בסופו של דבר מתקבלת החלטה, כל אחד אומר את דעתו. אף אחד לא אומר ‘אני רוצה רק את המאמן הזה ורק הוא יהיה’”.
אני מאמין שאתם ישבתם עם קראנקה, וראיינתם אותו, והוא הציג לכם את הפילוסופיה שלו ובסופו של דבר הוא הגיע לפה ועשה הכל הפוך.
”זה לא הכל הפוך. היו פה גם קולות אחרי המשחק נגד מכבי חיפה שניצחנו 0:3 של ‘וואו, איזה יופי, פתאום עולים 4-4-2, גם עם אוסקר וגם עם פארפה ומשחקים התקפי’. אני חושב שהטעות הכי גדולה היא שנשענו על המשחק הזה המון. התעסקנו במשחק הזה הרבה אחרי שהוא נגמר. מבחינתי מהרגע שהמשחק הזה נגמר היה צריך לשים אותו בצד וזה לא קרה, ולדעתי זה עשה לא טוב. בתקשורת פה אוהבים לגמור מאמנים מהר מאוד, ולדעתי צריך לתת כבוד למאמנים. יכול להיות שיהיו מאמנים שלא יצליחו פה, אבל לעשות מהם כלום ושום דבר ולהתייחס אליהם בצורה מזלזלת זה לא ראוי. כי בסופו של דבר חלק מהם מאמנים טובים”.
אייטור קראנקה (ראובן שוורץ)אתה מתחרט על קראנקה?
”אין פה עניין של מתחרט או לא. אני לא אוהב לגעת בדברים כאלה. קראנקה עשה דברים טובים יותר וטובים פחות. אי אפשר להפיל את כל מה שקרה לקראת סוף עונה שעברה על קראנקה. הוא לא האשם היחידי. לכל אחד במערכת יש את החלק שלו, החל ממני ועד השחקנים. לכולם היה חלק באכזבה הזאת. זה נורמלי שהחצים יגיעו אליי וזה בסדר, לפעמים צריך לשים את עצמך כדי לנסות לייצר שקט. אני לא חיפשתי את התקשורת שתנסה לייפות את זה”.