אפשר לדבר ולנתח שעה, אבל בסוף כולנו יודעים שנובאק ג’וקוביץ’ כנראה יזכה גם הפעם בווימבלדון. זה השחקן עם הכי הרבה תארים, הגדול מכולם, שחקן ששובר ועוד ישבור את השיאים של עצמו, בטח על דשא שזה משטח שצריך לדעת לשחק עליו כי זו תקופה קצרה יחסית בשנה שמשחקים עליו.
נכון, יש שחקנים עולים וכישרוניים כמו קרלוס אלקראס, הולגר רונה, קספר רוד ועוד, אבל אין להם את הניסיון המתאים והמספיק לדשא. טורניר ווימבלדון, בתור אחד שהיה שם המון פעמים, זה ממש בית המקדש של הטניס העולמי. המסורת מאוד מורגשת, כולם כ”כ אלגנטיים, זה מאוד הספורט של פעם. מרגישים בכל מקום את העבר וההווה, שילוב בין המסורת של לפני מאות שנים לבין העידן החדש.
זו באמת חוויה בלתי ניתנת לתיאור, הייתי בגמרים שם, כשאפילו ב-2006 זכיתי שם בזוגות המעורבים, וזה פשוט דבר בלתי רגיל. השקט המופתי של 15 אלף איש ביציעים, חוויה בלתי רגילה. איך הם יודעים להריע אחרי נקודה ואז מיד שקט מופתי, אין את זה בשום מקום אחר בעולם. לא סתם בלתי אפשרי להשיג כרטיסים, לפחות 4,000 פאונד עולה כרטיס לשם ואנשים מתחננים אליי ופשוט אין להשיג, זו באמת חוויה להיות במקום הזה.
אנדי רם (פרי טוהר)בכל אופן, מבחינת הטורניר הזה, החבר’ה הצעירים יותר יתקלו בג’וקוביץ’, הוא בלתי מנוצח, כשברולאן גארוס הוא לא היה צריך להוכיח כלום ועדיין הוכיח. אלקראס עדיין לא שם, הוא כשל ברולאן מבחינה פיזית ומנטלית. הספרדי עדיין לא הוכיח שהוא ראוי להיות באזור של שלושת הגדולים מבחינה מנטלית, יש לו עוד קצת זמן עד שנובאק יפרוש.
אני הייתי שם כשפדרר זכה בפעם הראשונה ב-2003, הוא ניצח את פיט סמפארס הגדול, כשאף אחד לא האמין. בסוף ווימבלדון זה מקום שקורים בו דברים מיוחד ושם ההיסטוריה נכתבת. ‘אנדיוני’ כמובן התחיל בווימבלדון ב-2003. משום מקום מצאנו את עצמנו ביחד, עברנו מוקדמות, התחברנו, הגענו לחצי גמר ומאז התחיל הכל.
קרלוס אלקראס (רויטרס)אני גם בקשר טוב עם פדרר. אגב, בווימבלדון באולימפיאדה ב-2012 ניצחנו את פדרר בזוגות, עוד משהו בלתי נשכח. יש לי תג לכל החיים מהזכייה שם, אני ועוד אורח יכולים להגיע בכל שנה לטורניר. אבל שוב אגיד, ווימבלדון זה לא טורניר טניס, זה אירוע ספורט. זה מותג ספורט בטופ 10 העולמי, משהו ענק.
רוג'ר פדרר (רויטרס)כדי להיות על דשא צריך להיות אגרסיבי ועם הגשה טובה. המשחק בדשא השתנה מאוד, היום בדור הזה אפשר לזכות בווימבלדון מהקו האחורי. המשחק נהיה טיפה יותר איטי, הכדורים גדולים יותר, נקודות יותר ארוכות, שינויים שקרו כדי שהקהל ייהנה. זה משחק שונה לחלוטין בהשוואה לחימר, אנחנו בטוח נראה הפתעות ואולי את המדורגים הבכירים לא ממשיכים עד הסוף. אבל בסוף בסוף בשורה התחתונה – בווימבלדון משחקים שבועיים ובסוף נובאק ג’וקוביץ’.