"אני מחפש מאמן שמשחק במערך 4-3-3, שיתאים לשחקנים המופלאים שלנו", הכריז נשיא נאפולי, אאורליו דה לאורנטיס, כאשר התברר מעבר לכל ספק כי לוצ'אנו ספאלטי יעזוב את התפקיד. איש המקצוע, שהגשים חלום והצעיד את התכולים לאליפות היסטורית אחרי 33 שנה, העדיף לפרוש בשיא ולצאת לשנת שבתון. מי יודע, אולי זה בכלל יהיה הג'וב האחרון שלו, כי הוא כבר בן 64. כך או כך, נדרשה האלופה הטרייה לאתר מישהו שיוכל למלא את נעליו הגדולות, פרשנים החלו לזרוק לאוויר אופציות מגוונות, ודה לאורנטיס ניסה להתמקד במאמנים המובילים שיענו על הדרישות הספציפיות.
המועמד המוביל היה, ללא ספק, לואיס אנריקה. הספרדי פנוי מאז סיים את כהונתו בנבחרת הלאומית בתום המונדיאל, המגעים עם צ'לסי לא הניבו דבר למרות הסימנים החיוביים, והחזרה לאיטליה נראתה כמו אפשרות מסקרנת. לוצ'ו הוא דעתן ודמות דומיננטית מאוד, אבל יודע להסתדר עם בוסים שתלטנים, ומבחינת סגנון המשחק הוא באמת אוהב ליישם 4-3-3, כיאה למאמן ברצלונה לשעבר. הוא אוהב לטפח שחקנים צעירים, דוגל בכדורגל אטרקטיבי, ושחקני אגף כמו חביצ'ה קבראצחליה אמורים ליהנות בהדרכתו.
ואולם, בשלהי מאי התברר שהשידוך לא ייצא לפועל. לואיס אנריקה לא קיבל את ההבטחות להן ציפה לגבי תוכנית הרכש והאסטרטגיה, והעדיף להמתין לאופציה שתהיה עדיפה מבחינתו. "אני חושב שהוא רוצה לאמן בפרמייר ליג. חייבים לזכור שאנחנו מתחרים בליגות אטרקטיביות יותר משלנו", הדגיש אז דה לאורנטיס, והאמירה הזו חשפה עד כמה האתגר שלו עצום. לא קל להביא מאמן צמרת לנאפולי, וייתכן שהדבר קשה עוד יותר דווקא אחרי האליפות. ציפיות האוהדים בשמיים, הרף הוצב גבוה מאוד, כלומר גבוה מדי, וכל דבר פרט לשמירה על הכתר ייתפס ככישלון. לכן המועמדים רואים במשרה מתכון לפיאסקו ידוע מראש.
אנטוניו קונטה דחה את הרעיון על הסף, מה גם שדה לאורנטיס לא בדיוק התלהב ממנו מלכתחילה – כי אין שם 4-3-3, אין יציבות לטווח ארוך, ויש המון התבכיינות על היעדר תקציבים. קונטה נהנה להגיע לקבוצות שמצריכות שיקום, ובנאפולי המצב הפוך – היא בפסגה ממנה אפשר רק לרדת. חוץ מזה, שני אנשים עם אופי כה נוקשה לא מסוגלים להסתדר ביחד, ושניהם הבינו זאת היטב.
העניין הוא שגם זה נרשם כאופציה לא ממומשת, והמגמה נמשכה כאשר יוליאן נגלסמן סירב בתחילת יוני, ויודעי דבר גרסו כי היא ההצעה שהוגשה לו הייתה נמוכה מדי מבחינה כספית לטעמו. מכיוון שגם הגרמני הצעיר הוא לא חסיד מושבע של 3-3-4, התקבל הרושם שהבטחותיו של דה לאורנטיס לא מחזיקות מים, קל וחומר כאשר הוא החל להתרברב על "רשימה של 40 מועמדים". ראשית, אין אפשרות למצוא מועמדים כה רבים. שנית, גם אם ניתן היה, זה פשוט נשמע לא רציני. ככל שהתקדמו החיפושים, הם נראו יותר ויותר כמו פרטאץ'.
חוסר הוודאות הזה השפיע, באופן טבעי, גם על השחקנים. פיוטר ז'לינסקי, הקשר הפולני שהיה קריטי ביותר במערך של ספאלטי ולבש את מדי נאפולי במשך 7 שנים, החליט לא להאריך את החוזה ולעזוב. הבלם הקוריאני קים מין-ג'אה, העוגן החשוב ביותר בעורף, נכנס במגעים מתקדמים עם באיירן מינכן. גם מלך השערים של הליגה, ויקטור אוסימן הניגרי, נמצא על הכוונת של אלופת גרמניה – והיא ממש לא היחידה שמעוניינת בשירותיו. קבראצחליה אמנם עדיין לא מדבר על עזיבה, אבל ללא ספאלטי גם הכוכבים מרגישים שהפרויקט לא יוכל להמריא מעבר למה שכבר הושג ומסתכלים לצדדים.
לפיכך, תידרש עבודה מרובה על מנת לבנות מחדש סגל תחרותי, אבל האיש שחולל קסמים בקיץ שעבר בכלל רוצה לברוח. יובנטוס סימנה את המנהל הספורטיבי כריסטיאנו ג'ונטולי כמומחה שאמור להוביל אותה לעידן הבא, והוא ענה בחיוב לגברת הזקנה. דה לאורנטיס סירב בתוקף לשחררו מהחוזה שיפוג רק בקיץ 2024, והיחסים בין השניים מתוחים בלשון המעטה. יובה עדיין מקווה לרשום הישג בזירה זו, ולכן ג'ונטולי עסוק כרגע בעתידו האישי ולא בעתידו של המועדון שהוא מופקד עליו. בתנאים אלה, לא יהיה קל לגבש מדיניות רכש הגיונית בתקופה הקרובה, ובהמשך זה כבר עלול להיות מאוחר מדי.
בנסיבות אלה, השמועות על מאמנים אפשריים חדשים כבר נשמעו נואשים למדי. אולי כריסטוף גאלטייה, שפוטר כעת מפריז סן ז'רמן? אולי טיאגו מוטה שעשה עבודה לא רעה עם בולוניה, אבל עדיין חסר נסיון ברמה הגבוהה? לו היה חושף את רשימת ה-40 המפוברקת שלו, היה דה לאורנטיס עושה חסד עם העיתונאים שניסו להבין מה קורה, אבל בסופו של דבר נפל דבר בעיתוי לא צפוי עם השם הכי פחות שצפוי.
ביום חמישי, כרעם ביום בהיר, הודיעה נאפולי על מינויו של רודי גארסיה, וגרמה לפרשנים ואוהדים שנונים לתהות אם חשבון הטוויטר של המועדון נפרץ. הצרפתי בן ה-59 לא כיכב בדיווחים, ועל הנייר גם לא ממש מתאים לנאפולי ברוב הפרמטרים. הוא מכיר אמנם את הליגה האיטלקית מהקדנציה ברומא, שסיימה איתו פעמיים כסגנית האלופה של יובנטוס, אבל פוטר מהג'אלורוסי בינואר 2016, ומאז לא חווה הצלחות מרשימות.
גארסיה שב למולדתו, שם זכה לתהילה בזכות האליפות עם ליל של אדן הזאר ב-2011, אבל הקדנציות במארסיי ובליון היו פושרות למדי. ההישג המרכזי נרשם באוגוסט 2020, אז בעיצומו של משבר הקורונה הדיחה ליון את מנצ'סטר סיטי במשחק בודד ברבע הגמר ליגת האלופות – ואז נכנעה לבאיירן מינכן בחצי הגמר.
את הניצחון על פפ גווארדיולה הזכרנו רק לאחרונה במסגרת ההכנה לגמר ליגת האלופות, כי גארסיה רשם הישג טקטי בזכות מערך 5-3-2, שהוא ההיפך המוחלט ממה שחיפש דה לאורנטיס עבור נאפולי. אמנם הצרפתי הוא מאמן גמיש ולא מקובע, ואת ה-4-3-3 הוא יישם לא פעם ברומא, אבל זו לא המומחיות שלו. הוא גם לא השתמש במערך הדרוש בנאפולי בעבודתו האחרונה באל-נאסר הסעודית, שם התכבד להדריך במשך תקופה קצרה את כריסטיאנו רונאלדו, עד שפוטר באפריל כאשר הסיכויים לזכות באליפות קטנו מאוד.
וזו הרי נקודת החולשה הבולטת ביותר של גארסיה – הוא לא נחשב לווינר בשום אופן. הסנסציה עם ליל הייתה מרעננת וכיפית, אך זה קרה מזמן. מאז, הוא לא מבריק בדרך כלל במשחקים החשובים באמת, וספג לא מעט ביקורת בתקשורת הצרפתית במהלך הקדנציות במארסיי ובליון על כך שאינו מסוגל לשדר עוצמה. הנכונות לעבור לסעודיה לא הייתה מקרית – מעבר לשכר המצוין היא בישרה גם על היותו איש מקצוע מעבר לשיאו, וחזרה מהירה למרכז הבמה לא היה צפוי כאן.
נאפולי לא רק מחזירה את גארסיה מהבוידעם, אלא מעמידה בפניו אתגר שגם מאמנים גדולים ממנו ראו כבלתי אפשרי. "למדתי להכיר את רודי ב-10 הימים האחרונים", הצהיר דה לאורנטיס, וזו הייתה אמירה משונה למדי – ממי ואיך הוא למד עליו דווקא בתקופה קצרה זו? הפרסום היה כה מבולבל ונמהר שנאפולי אפילו לא טרחה לכלול בהודעה הרשמית את משך החוזה של הצרפתי. המינוי עצמו והדרך בה בוצע משדרים את המסרים הלא נכונים. בשורה התחתונה, הם מבשרים על כך שהמועדון השלים עם העובדה כי האליפות לא ניתנת לשחזור.
ואם זה המצב, הסיכויים לנטישת הכוכבים כמו אוסימן וקים רק מתעצמים. ייתכן שהם יעדיפו לנטוש בשיא, כמו ספאלטי, ולא להיות רשומים גם על האכזבה של העונה המתקרבת. נאפולי מודל 2022/23 הייתה קבוצה מלהיבה ואטרקטיבית מאוד לצפייה, אבל יש יסוד סביר להניח שהיא כבר שייכת לעבר.