מנצ'סטר סיטי הייתה דומיננטית לאורך כל העונה ועשתה היסטוריה פרטית עם זכייה ראשונה בליגת האלופות רק לפני ימים אחדים. בכדורסל יש את דנבר נאגטס, ששלטה ללא עוררין לכל אורך העונה ועשתה את אותה היסטוריה פרטית משלה עם אליפות NBA ראשונה מאז הוקמה הקבוצה לפני 47 שנים. וכמו שלסיטי יש קבוצה מחוברת עם סגל עבה שמעלה שחקנים אדירים גם מהספסל, כך גם דנבר. ההבדל הוא שהפרשנים הימרו על פיניקס, גולדן סטייט, בוסטון, מילווקי ואפילו לוס אנג'לס לייקרס המתבגרת לפני ששמו את הז'יטונים על הנאגטס.
אבל את החבר'ה בקולורדו זה לא עניין. הם באו מוכנים, רצו יותר מכולם והזכירו שמדובר בקבוצה אדירה שפשוט סבלה מפציעות בשנתיים האחרונות - והנה היא עכשיו בריאה ומוכנה לדבר האמיתי. אז אלה ימים של שיאים ואנקדוטות היסטוריות בכל מקום. ולא, לא שכחנו את נובאק ג'וקוביץ', שכמו הכוכב הגדול של דנבר - מגיע מאותה מדינה בעלת 7 מיליון תושבים, סרביה, שנדמה שכולם בה עוסקים בספורט. ולשניהם יש אותו כינוי - ג'וקר.
קבלו את ניקולה יוקיץ'. ה-MVP של סדרת הגמר שכמו דנבר, העמיד את כל הפרשנים במקום. כמו הקבוצה שלו - גם הוא הוכיח שאין ראוי ממנו לכל הסופרלטיבים והתארים. הענק הסרבי העמיד ממוצעים היסטוריים בפלייאוף הזה, אפילו במונחים של עצמו, עם 30 נקודות, 13.5 ריבאונדים ו-9.5 אסיסטים. הוא היחיד שהוביל את הפלייאוף בכל שלושת הפרמטרים העיקריים - לכל אורכו. הוא היחיד שרשם טריפל דאבל של 30-20-10 בשלושה משחקי פלייאוף שונים, כשהוא עובר בכך את ווילט צ'מברליין וקארים עבדול ג'באר - שני הענקים שנחשבים לביגמנים הגדולים בכל הזמנים. פשוט מדהים.
המנהיג השקט
הוא התחבר עם המאמן מייק מאלון ("הוא בא לבקר אותי בסרביה פעמיים. אנחנו אוהבים אותו במשפחה ומעריכים את הרעב שלו"), שהבין מהר מאוד שיש לו תכשיט יקר. יוקיץ' מצידו לקח את המפתחות והפך בשקט בשקט למנהיג של הקבוצה. וזה רק הלך והתגבר כשמארי ומייקל פורטר ג'וניור נפצע. בפלייאוף הוא שמר על קור רוח ודאג להזכיר שהעבודה לא הסתיימה - מנטרה אליה נחזור עוד מעט. אבל הקושי בשמירה עליו עשה את ההבדל.
כבר אין מה לומר. יוקיץ' (רויטרס)"יש שלא מהססים בזריקה, ניקולה לא מהסס במסירה וזה הופך אותו לשחקן שעוד יותר קשה לשמור", העיד עליו הגארד ג'מאל מארי, שמבין דבר אחד או שניים במסירות. תמיד יזכירו לנו את הנער השמנמן שהיה יוקיץ', אבל כמי שכמו כל סרבי גם גדל על כדורגל - הוא כנראה פיתח את היכולת לראות את המגרש גם מזוויות אחרות.
"זה משהו שתמיד היה במשחק שלי", אמר הג'וקר, "מבחינתי חשוב למסור כמה שיותר ולערב את החברים שלך כדי שתמיד יהיו מוכנים. מגיעים לזריקות טובות יותר וזה הופך את כולם לטובים יותר". אז גם כך מדובר בביגמן שמוסר הכי טוב אי פעם, אבל עם אליפות אחת בכיס (וכנראה שעוד בקנה), הוא מתקרב להיות הסנטר הגדול מכולם. לא רע עבור בחירה 41 בדראפט. תודו.
"עשיתי טעות בבחירת ה-MVP שלי לעונה הרגילה", הודה פרשן ESPN, מארק ג'קסון, שפירשן את הפלייאוף לצד ג'ף ואן גאנדי, וכבר לפני כחודש כשהבין לאן הרוח נושבת, הכיר בטעותו, "אני מתנצל בפני יוקיץ' והנאגטס. הוא לא רק MVP לגיטימי שהיה מגיע לו הקול שלי, אלא באמת אחד הגדולים בכל הזמנים". באותם ימים תקף צ'ארלס בארקלי את אחד הפרשנים שאפילו לא שם את יוקיץ' בין חמשת המועמדים שלו (כנראה שזה היה ג'קסון עצמו). "לא יודע מי עשה את זה, אבל אנשים כאלה לא צריכים להצביע. הוא פשוט אידיוט".
זו לא היכולת הווירטואוזית או הידית ואפילו לא המסירות הנוצצות שכנראה משאירות אותו מחוץ לכותרות. הבעיה עם יוקיץ', אם תרצו לקרוא לזה כך, היא שהוא לא מייחצן את עצמו. הוא לא עושה רעש, לא מחפש צרות. לא מנפנף באצבעות אחרי כל חסימה. הוא פשוט אדם צנוע והצניעות הזו היא זו שהדביקה את חבריו והפכה את דנבר לכל כך מיוחדת.
"זה נחמד. עשינו את זה", אמר הג'וקר בסיום. "אפשר לחזור הביתה". הוא עבר אחד אחד בין שחקני מיאמי ולחץ להם את היד. הוא לא בכה, לא התפאר, אלא פשוט אמר ועשה מה שחשב אחרי מאמץ אדיר לאורך מסע מתמשך של 20 משחקים. בעולם ציני ומתלהם כל כך, זה פשוט נדיר. ככה נראית קלאסה.
"אפשר לחזור הביתה". יוקיץ' (רויטרס)מר מארי ומיסטר קלאץ'
והנה הגענו למיסטר פלייאוף. האיש שההבדל בין המספרים שלו בעונה הרגילה לבין הפלייאוף הם לא פחות מהיסטוריים. ג'מאל מארי, בלי לשים לב, הוא מכונת קלאץ' מהלכת. ב-19 המשחקים בבועה הוא קלע 26.6 נקודות ובפלייאוף הנוכחי הוא עומד על ממוצע כמעט זהה, כולל פעמיים 35 מול הלייקרס ו-34 במשחק השלישי והחשוב כל כך מול מיאמי (במשחק ההיסטורי בו הוא וניקולה הפכו ליחידים אי פעם שרשמו טריפל דאבל של 30 נקודות). בעונה הרגילה הממוצע שלו עמד על 20 בלבד, כן? וזה פחות או יותר מה שהתרגלנו לראות ממנו גם בעונות אחרות. הוא פשוט דואג להופיע מתי שצריך וזה כמובן מתבטא בעיקר ברבע הרביעי.
במשחק מספר 2 מול הלייקרס למשל, הוא התפוצץ עם 23 נקודות ברבע האחרון. זו הייתה הפעם השלישית בה הוא קלע מעל 20 נקודות ברבע הקובע - משהו שלא ראינו מאף שחקן ב-25 השנים האחרונות - לא מקובי בראיינט ולא מלברון ג'יימס. מארי, אולי אפילו יותר מיוקיץ', הוא שחקן כל כך אהוב בקולורדו והשתלב מצויין בעיר ובקהילה. לקהל ולקבוצה הייתה סבלנות לחכות לו גם אחרי 18 חודשים והחלמה מניתוח לא פשוט ברצועה הצולבת, במקום שבו אולי קבוצות אחרות כבר היו מחפשות עבורו טרייד. "החמצתי שנתיים של פלייאוף וזה לא היה קל, אבל היה שווה לחכות", אמר מארי בסיום כשהוא דומע.
"אני יודע שיש לי עוד מדרגה לקפוץ וזה נכון גם לגבי יוקיץ' ואחרים", אמרי מארי, "אני מבחינתי תמיד חלמתי להגיע לרגעים האלה. אלוהים נותן לנו את המבחנים הכי קשים. דיברתי עם ויקטור אולדיפו, דיברתי עם קליי תומפסון. שניהם עברו פציעות דומות, אבל אלה לא בהכרח היו המילים שהם אמרו לי, אלא המבט בעיניים שנחקק אצלי בזיכרון ונתן לי להבין מה מצפה לי בתהליך השיקום. אבא שלי תמיד תמך בי. גם ברגעים קשים וגם כשחזרתי. הוא תמיד עזר לי להביא את האנרגיות".
מארי הוא פשוט שחקן מרגש ואין פלא שלא רק בקולורדו אוהבים אותו, אלא כמובן גם בקנדה בה נולד. שם דאגו להזכיר שאחרי אנדרו וויגינס אשתקד, הוא יליד אונטריו השני בשנתיים האחרונות שזוכה באליפות כשחקן משמעותי. ואכן, בלעדיו כל זה לא היה קורה. ובעיקר זה נכון לגבי החיבור שלו עם יוקיץ' שעשה את ההבדל. "שיתוף הפעולה הזה התחיל כששנינו עלינו מהספסל ביחד כשהגענו לליגה. הייתה לנו כימיה טובה מהתחלה. פעם אני הייתי חותך ופעם הוא. פעם אני מסרתי ופעם הוא. השלמנו אחד את השני ועבדנו אחד בשביל השני", הוא סיכם.
שחקן מרגש. מארי (רויטרס)יש עתיד. על אמת
מארי גם סיפר כי "כולם בקבוצה הזו לא אנוכיים וזה מה שהופך אותנו להכי טובים". ואכן, דנבר גם קיבלה משחק אחד טוב לפחות מכל אחד משחקני המשנה. במשחק האחרון זה היה מייקל פורטר ג'וניור כשלפניו התעלה פעם אחת ארון גורדון, פעם כריס בראון, פעם ברוס בראון ובזמנים קריטיים גם קנטביוס קולדוול פופ. ובמשחק האליפות, כשיוקיץ' נשמר נהדר ומארי התקשה, קולדוול פופ היה שם. "משחקים גדולים מנצחים שחקנים גדולים ואני שמח שכולנו עשינו את זה", הוא אמר לפני שגילה כי העובדה שיוקיץ' לא זכה ב-MVP נתנה לו ולחבריו מוטיבציה מיוחדת במהלך הפלייאוף, "כשזה קרה הרגשתי שאנחנו צריכים ללכת עד הסוף. ידעתי שנזכה באליפות".
אבל דנבר לא מסתפקת באליפות הזו, כמו שהמאמן מייק מאלון הצהיר מיד אחרי שהניף את גביע לארי אובראיין. יש לה בסיס יציב עם רביעייה צעירה יחסית בראשות יוקיץ', מארי, פורטר ג'וניור וארון גורדון - כולם מתחת לגיל 30, שיעזרו לה להמשיך להתמודד על תארים נוספים גם בשנים הבאות. "יש לה את המאמן הנכון, את השחקן הכי טוב בעמדה 1 ואת השחקן הכי טוב בעמדה 5. זה מספיק לעוד הרבה שנים טובות", סיכם אגדת העבר, אייזאה תומאס. הבעיה היחידה יכולה להגיע מכיוון אחד - השחקנים המשלימים, שצפויים להיות מבוקשים במקומות אחרים ואולי לבקש גם שכר גבוה יותר.
בדנבר לא מסתפקים באליפות (רויטרס)בדיוק בגלל זה, לפני מספר ימים החליט הג'נרל מנג'ר המוערך, קלווין בות', לבצע טרייד נדיר עבור קבוצה שנמצאת בתוך סדרת גמר, כשהחליף עם אוקלהומה סיטי בחירת סיבוב ראשון ב-2029 לשתי בחירות קרובות יותר. בידיעה שיהיה קשה לשמור על הסגל כפי שהוא, צעירים זולים יחסית יוכלו למלא את החסר ולהמשיך בבנייה נכונה של הסגל.
הלב עם באטלר
ומה נגיד על מיאמי? עוד קבוצה שאולי נשמע עליה גם בעתיד כקונטנדרית לגיטימית. דנבר אולי הייתה גדולה עליה, אבל את הריצה הזו של ההיט בפלייאוף הזה, לא נשכח במשך שנים. מהמקום השמיני במזרח ועד לגמר, קיבלנו לא מעט הופעות עוצרות נשימה. גם בקרב האחרון ראינו קבוצה שמנסה הכל. קבוצה שאף פעם אי אפשר לקבור. הם שינו הגנות, כפו זריקות קשות והכריחו את הנאגטס למחצית של 1 מ-15 מהשלוש. יוקיץ' לא עשה יותר מדי ומארי גם הוא נעלם לדקות ארוכות מדי. וכשהמשחק הלך לקרב רחוב, הוא בעצם הלך לכיוון של מיאמי.
ג'ימי באטלר היה ענק בתחילת הפלייאוף. בעצם עד שמיאמי שלו הובילה 0:3 על בוסטון בגמר המזרח. עד אז הוא קלע מעל 30 נקודות למשחק והחזיק את הקבוצה על הגב שלו עם מהלכים מדהימים. מאז ההיט ניצחו רק פעמיים ובחלק האחרון של הפלייאוף ג'ימי פשוט התעייף (הממוצע שלו במשחקים האלה ירד ל-22). נכון, במשחק האחרון קיבלנו ממנו הבלחה אחרונה של 13 נקודות רצופות שכמעט כפו משחק שישי, אבל בסוף הגיע איבוד ועוד החטאת שלשה ושוב העייפות הזו הפציעה.
באטלר התעייף (רויטרס)זה קרה לו גם בבועה ומעניין יהיה לראות אם במיאמי יצליחו לבנות סביבו סגל מספיק עמוק ואיכותי כדי לעשות עוד צעד אחד קדימה. באם אדבאיו אחד לא מספיק וגם אם זו הייתה עונת פריצה של גייב וינסנט, מקס סטרוס וקיילב מרטין, זה ממש לא הולך להספיק בהמשך. "אני לא יודע איך תיראה הקבוצה בעונה הבאה, אבל אני באופן אישי למדתי וגדלתי מהמסע הזה", סיכם באטלר. בכל מקרה, תהיו בטוחים שפט ריילי לא יישב בשקט גם בקיץ הנוכחי.