"לא רציתי לעבור את זה שוב. לא רציתי להיות תלוי באנשים אחרים", הסביר ליאו מסי את הסיבה להחלטתו לא לחזור לברצלונה, ובכך שפך לא מעט אור על הנסיבות האמיתיות בגללן נאלץ לעזוב מלכתחילה לפני שנתיים. הכוכב הארגנטיני לא רצה לנטוש אז את הבית ואת המועדון בו גדל, אבל נדרש לגלות סבלנות אינסופית בצל הבטחות שהופרו והנחות יסוד שלא היה להן קשר למציאות. בסופו של דבר, הוא לא רק גורש, אלא גם ספג ביקורת על חמדנות ותאוות בצע לכאורה – וזה היה קצת יותר מדי עבורו.
נטיית ליבו הייתה ברורה לגמרי גם הקיץ. משפחתו רצתה לחזור לברצלונה, והוא השתוקק לגור שוב בעירו האהובה ולשמח את האוהדים מהם לא התאפשר לו אפילו להיפרד כראוי. ואולם, המצב אליו נקלעו הקטלונים היה שוב מורכב. הדיונים עם הנהלת הליגה לא היו חד משמעיים, הדרישות לקיצוצים אינסופיים צצו כל שני וחמישי, ובאופן כללי האווירה הייתה רעילה לצד כמות הזויה של ספינים שנזרקו לתקשורת.
ההנהלה עשתה את המקסימום כדי להעניק לאוהדים מצג שווא לפיו הכל תלוי במסי, אך בפועל התמונה הייתה שונה. מכשולים רבים עוד נותרו, ולפרעוש פשוט נמאס – במובן הכי בסיסי של המילה – לחכות לפתרונות, כי ניסיון העבר לימד אותו שזה לא בהכרח יקרה. נמאס. הגיעו מים עד נפש.
מסי בראיון מדהים מסביר את ההחלטה הגורליתלהקרבת החברים הייתה השפעה עצומה על כך. סרחיו בוסקטס אמנם קיבל החלטה עצמאית לעזוב את בארסה עם מדליית הזהב על הצוואר, אבל ג'ורדי אלבה לא. המגן השמאלי, שהוא אחד הידידים הקרובים ביותר של הפרעוש בקאמפ נואו, הצהיר רק לפני מספר שבועות כי בכוונתו להישאר בקבוצה עד תום חוזהו בעונה שעברה. גם כך נדרש לקצץ, לפרוס, לוותר, לשעבד, ועזאזל יודע מה עוד אפשר לעשות עם שכרו. כל זה לא היה מספיק. העיתונים ציירו אותו כמעמסה, כאוכל חינם שמתעקש לקבל שכר גם כשהמועדון כבר לא זקוק לו. ההנהלה נתנה הוראה מפורשת להשחיר אותו ולרמוס את תדמיתו. בסוף הצליחו לגרום לו להיזרק, "בהסכמה הדדית" כביכול. והכל בשביל מה? כדי להחזיר את מסי, כמובן.
תעמידו את עצמכם לרגע במקומו של מסי. הוא רצה לא סתם לחזור הביתה, אלא למועדון שהוא מכיר, לסביבה האהובה. הסביבה הזו כוללת, בין היתר, את אלבה – אותו אלבה שחייו הפכו לגיהינום בגללו. כן, בגללו. המועדון היה צריך לבחור ביניהם, ובחר את מסי. איך אדם סביר אמור להרגיש בסיטואציה הזו? וגם אז, אחרי סיום פרשת אלבה, הכל עדיין תלוי באוויר. צריך להעזיב עוד מישהו, לנהל משא ומתן עם עוד מישהו, לקצץ לעוד מישהו, ובשלב זה אפילו לא ממש ברור מי. כל זה יכול להימשך עוד שבועות, או חודשים. שחקנים שחתמו בברצלונה בקיץ שעבר ידעו שהחוזים שלהם עלולים לא לקבל אישור מהליגה. חוזהו החדש של גאבי שנחתם בינואר בוטל בבית המשפט. עם כל הרצון הטוב, למה להכניס את הראש הבריא למיטה החולה?
לא רצה להכניס ראש בריא למיטה חולה. מסי (רויטרס)אולי זה היה קל יותר לו ההנהלה הייתה מתייחסת אליו בכבוד, בלי טריקים ובלי ספינים. ואולם, ההודעה הרשמית של ברצלונה אחרי ההודעה של הפרעוש חשפה את הגישה האמיתית של המועדון כלפי הכוכב הגדול בתולדותיו. "הנשיא ז'ואן לאפורטה מבין ומכבד את ההחלטה של מסי לרצות לשחק בליגה תובענית פחות, רחוק יותר מאור הזרקורים ומהלחץ בו היה נתון בשנים האחרונות". קשה לדמיין שילוב בוטה יותר של התנשאות עם סילופים. הרי הלחץ נבע בעיקר מהתנהלותה של בארסה עצמה, ולמסי היה חלק עצום וקריטי בהדחת הנשיא הקודם ג'וספ מריה ברתומאו.
הוא קיווה, באמת ובתמים, כי לאפורטה ינהג אחרת, ויהיה מושחת פחות – אבל קיבל ממנו יריקות בפנים פעם אחר פעם. מסי אוהב את ברצלונה כעיר, את ברצלונה כמועדון ואת אוהדי ברצלונה, אבל את הנהלות ברצלונה – הקודמת ולמרבה הצער גם את הנוכחית – הוא מתעב בכל ליבו. הוא לא יכול לסמוך על אף מילה שנאמרת לו.
מסי לא סומך עליו. לאפורטה (רויטרס)השנתיים האחרונות היו קשות למסי מבחינה משפחתית – הוא הודה בכך בעצמו. המעבר לפאריס סן ז'רמן נועד כדי לשפר את הסיכוי לזכות במונדיאל, וזו הייתה מטרתו היחידה של הפרעוש עד סוף 2022. למענה הוא היה מוכן לסבול את החיים בעיר זרה לו, את שריקות הבוז של הקהל, את המצב המורכב בחדר ההלבשה, וגם את העובדה שלא התאפשר לו לבלות מספיק זמן עם ילדיו כפי שהיה רוצה. עכשיו הוא מעוניין להחזיר את הגלגל לאחור וליהנות מהחיים. זה היה אפשרי גם בברצלונה, לו החתימה הייתה מתאפשרת בשקט תעשייתי, אבל בין ספין לספין הבין הפרעוש שזה קצת יותר מדי עבורו.
לכן הוא הלך על האופציה הפשוטה, אשר הייתה בעדיפות שנייה מבחינת המשפחה. אינטר מיאמי אכן משחקת בליגה פחות תחרותית, אבל זה לא העניין. שם פשוט הכל פשוט – חותמים על חוזה, ומתחילים להתאמן באווירה רגועה ונעימה, ובלי להיות מואשם בחמדן שגרם לקיצוצים. לשם אפשר להחתים גם את החברים – אולי אלבה, אולי בוסקטס, אולי לואיס סוארס. ואולי כולם ביחד.
יתאחד עם החברים? ג'ורדי אלבה, בוסקטס ומסי (רויטרס)המאמן צפוי להיות טאטה מרטינו, שהוא ידיד אמת. בגיל 35, אחרי שזכה בכל התארים האפשריים בברצלונה וקינח עם מדליית הזהב בגביע העולם, זו בהחלט אלטרנטיבה הגיונית. חיים רק פעם אחת. לא חייבים להקריב את הבריאות הנפשית כדי לחזור לברצלונה דווקא עכשיו. עוד תהיה לו אפשרות לעשות זאת בעתיד, גם אם לא על תקן שחקן פעיל.
המעבר למיאמי אף מאפשר למסי להיות סוג של חלוץ בליגה עם פוטנציאל עצום שטרם נוצל. ההצעה הסעודית הייתה מזרימה לחשבון הבנק שלו יותר כסף, אבל בחירה כזו הייתה מבזה אותו במידה לא מבוטלת, וחידוש היריבות עם כריסטיאנו רונאלדו בליגה כה נידחת היה שם את שניהם ללעג. קיומה של האופציה הזו היה ברכה עבור הארגנטינאי, כי הוא אפשר לו לא רק להצהיר אלא גם להוכיח כי שיקולים כלכליים לא היו מרכזיים בהחלטתו. תדמיתו ספגה מהלומה גדולה מספיק כאשר שיחק במשך שנתיים בקבוצה בבעלות קטארית, וזה חטא בפני עצמו. כעת הוא יודע לדרך נקייה, על תקן הרכש הגדול ביותר בתולדות ה-MLS, ויהיה מרתק לראות כיצד הוא מסוגל לקדם את הכדורגל בארצות הברית.
הרכש הגדול בתולדות ה-MLS. מסי (רויטרס)דייויד בקהאם חולל מהפכה תודעתית משמעותית באמריקה כאשר חתם בלוס אנג'לס גלאקסי ב-2007, ובתמורה קיבל בין היתר את הזכות להקים מועדון חדש. עכשיו המועדון הזה בדיוק הביא למדינה כוכב גדול עוד יותר. כאשר ספייס-בוי הגיע לקליפורניה, היו ב-MLS רק 17 קבוצות. עכשיו יש 29, ובעוד שנתיים יושלם המספר ל-30. ב-2026 תארח ארצות הברית את המונדיאל השני בתולדותיה, והמצב יהיה שונה מהותית בהשוואה ל-1994. בסעודיה אין צורך לפתח כדורגל, אבל בפלורידה כן – ויש כאן הזדמנות אמיתית לעשות משהו חדש.
החזרה לברצלונה הייתה יכולה להיות מרגשת פי כמה, לו הייתה אפשרות לעשות זאת בתנאים נורמליים. בהיעדרם, האופציה האמריקאית של בקהאם היא הבחירה ההגיונית והנכונה ביותר, ומי יודע – אולי יתברר שהיא תשנה את הכדורגל העולמי לטובה. ובינתיים, אוהדי בארסה צריכים להפסיק להסתכל אחורה ולחיות באשליות, ולדרוש מההנהלה שלהם דבר אחד פשוט – להפסיק למכור ספינים ולהתמקד בהבראה אמיתית של המועדון – כלכלית, תדמיתית ומוסרית. כאשר זה יושלם, יהיה גם למסי קל הרבה יותר לחזור הביתה.
שיתמקדו בהבראה האמיתית. אוהדי ברצלונה (רויטרס)