המפגש הראשון בין פפ גווארדיולה לסימונה אינזאגי התקיים בנובמבר 2001, כאשר לאציו אירחה את ברשיה באולימפיקו. הקשר הקטלוני בחר אז לעזוב את ברצלונה ולהמשיך את הקריירה בקבוצה האיטלקית הצנועה של המאמן הוותיק והססגוני קרלו מאצונה. ברשיה, יש לומר, התחילה את העונה ברגל ימין ובילתה בחלק העליון של הטבלה. לעומתה חוותה לאציו, קבוצת הכוכבים שזכתה באליפות שנה קודם לכן, משבר לא פשוט בתחילת העונה והתדרדרה לתחתית. היה זה, לפיכך, משחק חשוב מאוד – והוא הסתיים בהפסד הראשון של גווארדיולה על בארץ המגף.
ולא סתם הפסד, אלא תבוסה 5:0. לאציו פירקה את ברשיה ללא רחמים, בניצוחו של צמד החלוצים שתפס יום פנטסטי – הרנאן קרספו וסימונה אינזאגי. הארגנטיני כבש שלושער, בעוד האיטלקי מהנדס את ההתקפה שהובילה לכיבוש הראשון שלו ובישל באמנות את השער האחרון שלו. קרספו אף בישל בעצמו לאינזאגי אחרי פריצה סוחפת. החיבוקים ביניהם לא הפסיקו, והיה קל לראות עד כמה הם נהנים לשתף פעולה. לפפ לא הייתה אז תשובה במרכז המגרש, שנשלט באופן מוחלט על ידי דיאן סטנקוביץ' ופאביו ליבראני.
זמן קצר מאוד לאחר מכן, הושעה גווראדיולה בשל שימוש בחומרים אסורים – קביעה עליה ערער וזוכה בחלוף שנים ארוכות. העונש גרם לו להפסיד חלק נכבד מהעונה, בה שרדה ברשיה בליגה על חודה של נקודה. הוא בקושי שיחק גם במדי רומא בשלהי 2002, כך שדרבי מול לאציו לא היה לו. פפ שב לברשיה בסיבוב השני, והתמודד מול אינזאגי בפעם השנייה והאחרונה במאי 2003. החלוץ נפצע אז במחצית הראשונה ולא רשם את שמו על הלוח, אבל הנשרים ניצחו 1:3. בכך מסתכם המאזן שלהם כשחקנים. בשבת יגיע ההמשך כאשר הם יתמודדו זה מול זה כמאמנים בגמר ליגת האלופות.
הלקח המרכזי של גווארדיולה מהקדנציה הקצרה בברשיה התמקד בניסיון חריג לשחק בקבוצה שהיא אנדרדוג, כלומר לרדוף אחרי הכדור. הוא לא היה רגיל לכך בברצלונה, וגם כמאמן הדריך רק קבוצות חזקות במיוחד עם סגלים עמוקים ואיכותיים – בארסה עצמה, באיירן מינכן ומנצ'סטר סיטי. כאשר ראה כיצד יריבות כמו לאציו דורסות אותו במרכז המגרש של ברשיה, הוא הפנים כנראה עוד יותר את הצורך בהחזקת הכדור, אותו יישם בכל מקום אליו הגיע. ההכרח הזה גרם לו לרצות לבנות קבוצה שמתבססת על קשרים, ולוותר בשלב מסוים כליל על חלוץ טבעי. רק בעונה הנוכחית, עם הגעתו של ארלינג הולאנד, חל שינוי מהותי מאוד בגישה וגווארדיולה עבר למערך עם מספר 9 קלאסי.
פפ גווארדיולה. למד את הלקח כמאמן (רויטרס)אצל אינזאגי קל עוד יותר לראות את הלקח מתקופתו בלאציו בכלל, ומשיתוף הפעולה הנהדר עם קרספו בפרט. בעוד בכדורגל המודרני נהוג בדרך כלל לשחק עם חלוץ בודד או ללא חלוצים, כפי שמדגים לצורך העניין גווארדיולה, הרי שחלוץ העבר אינזאגי משתדל לשלב שני חלוצים ברחבה. באינטר היה לו קל במיוחד ליישם זאת, כי הוא ירש ב-2021 קבוצה שהתבססה על צמד "החלוץ הגדול והחלוץ הקטן" עם רומלו לוקאקו וליסנדרו מרטינס.
הבלגי עזב באותו קיץ לטובת צ'לסי, והשחורים-כחולים החליפו אותו באדין דז'קו – חלוץ מרכזי קלאסי עם מאפיינים פיזיים דומים. העונה שב לוקאקו בהשאלה, ולאינזאגי יש מבחר – הוא יכול לשלב את ליסנדרו עם הבוסני או עם הבלגי, ולעתים אף לשחק עם לוקאקו ודז'קו ביחד על המגרש.
רומלו לוקאקו ולאוטרו מרטינס. אינזאגי קיבל צמד חלוצים שונה (רויטרס)למעשה, כאשר מתבוננים במהות רואים עד כמה השוני בין שני המאמנים האלה עצום. גווארדיולה תמיד היה מאוהב רעיונות מורכבים, עם חילופי מקומות, תפקידים כפולים של קשרים, תפקידים כפולים של מגנים ואינספור הוראות טקטיות שאמורות לגרום למשחק להיות חצי אוטומטי וחצי מאולתר.
אין ספק שזה מרהיב כשזה מצליח, אך הקטלוני גם הואשם לא פעם בכך שהוא מנסה להמציא את הגלגל מחדש לקראת המשחקים החשובים וחושב קצת יותר מדי. לעומתו, אינזאגי הוא סמל הפשטות. הוא מאמין שהתיאום המוצלח ביותר בין השחקנים נובע מהגדרות תפקיד ברורות לכל אחד מהם. שחקן אגף זה שחקן אגף, בלם זה בלם, חלוץ זה חלוץ. לשחקנים היצירתיים במרכז המגרש הוא מעניק חופש פעולה וסומך עליהם.
סימונה אינזאגי (רויטרס)אבל הם גם דומים. כמו פפ, אינזאגי הכין את עצמו לקריירה כמאמן עוד בהיותו שחקן – וזה חריג יחסית כאשר מדובר בחלוץ מרכזי. תסתכלו מסביב, ותראו שאין הרבה שחקני התקפה שמצליחים על הספסל. כמו פפ, הוא קיבל את ההזדמנות בקבוצה בה כיכב לאורך שנים על הדשא בגיל צעיר יחסית, וזה הוגדר כהימור. בעצם, אינזאגי התכבד להדריך ב-2016 את לאציו בגיל 40 אחרי ההצלחה בקבוצת הנוער פשוט כי מרסלו ביילסה ברח מהתפקיד עוד לפני שחתם על החוזה. הוא הוכיח את עצמו מעל ומעבר מהרגע הראשון – לא כמו גווארדיולה בקאמפ נואו ב-2008, אבל צריך להתחשב בציפיות. המטרה, מעבר לתוצאות חיוביות, הייתה לתת שואו לקהל – ואז זה לאציו של אינזאגי עשתה מצוין.
הוא משתדל להמשיך בגישה הזו גם באינטר, אבל בסן סירו הדרישות קצת אחרות ולא היה פשוט לרשת את אנטוניו קונטה אחרי הזכייה במיוחלת באליפות. לאבד את הכתר למילאן בעונה שעברה נתפס כחטא, וכאשר העונה הנוכחית נפתחה בצליעה היה אינזאגי קרוב לפיטורים. היו אפילו עיתונאים שראו זאת כעובדה מוגמרת, אבל ההצלחה בליגת האלופות הצילה אותו. בפרט היו אלה שתי התוצאות המכוננות מול ברצלונה בשלב הבתים – 0:1 בבית ו-3:3 דרמטי בקטלוניה. משם, התברר שהדרך לגמר סלולה, בין היתר בזכות ההגרלה שהאירה מאוד פנים לנראזורי, ובזכות מילאן שהדיחה עבורה את נאפולי ברבע הגמר, רק כדי להפסיד פעמיים בדרבי בחצי הגמר.
סימונה אינזאגי (רויטרס)לכן לגמר הזה מגיע אינזאגי משוחרר. הוא כבר הפך את עונה בעייתית מאוד להצלחה, זכה בגביע האיטלקי בפעם השנייה ברציפות, הבטיח כרטיס לליגת האלופות בעונה הבאה, וחולל סוג של נס עם העפלה ראשונה לגמר האירופי מאז 2010 – כך, לפחות רואים זאת האוהדים. כל מה שיעשה באיסטנבול הוא בונוס, והמטרה היא גם לסגור מעגל עבור האח פיפו שהפסיד בבירת טורקיה לליברפול באופן כה דרמטי עם מילאן בגמר המפורסם ב-2005. זה יהיה ערב מרגש מכל הבחינות האפשריות, ולסימונה פשוט אין מה להפסיד כאן. אפילו תבוסה תתקבל בהבנה.
לעומת זאת, עבור גווארדיולה זו שעת המבחן. בקבוצותיו, הצלחה בליגת האלופות הכרחית, והעובדה כי לא הניף את הגביע מאז 2011 מהווה כבר מזמן סוג של כתם על הרזומה. מנצ'סטר סיטי עדיין לא שמה את ידיה על הגביע הנכסף, וההפסד לצ'לסי בגמר לפני שנתיים, בו החליט משום מה פפ לשחק ללא קשר אחורי, עדיין צורם. הפעם יש לו הזדמנות להשלים טרבל, כדי שהקבוצה תיכנס להיסטוריה לצד מנצ'סטר יונייטד מודל 1999. אם יעשה זאת, הוא ישלים את עונתו הטובה ביותר מאז עזב את בארסה, אך אם יפסיד שוב – הרי שתווית הלוזר תודבק למצחו, ללא קשר לתוצאות המצוינות באנגליה.
פפ גווארדיולה (רויטרס)אז הוא יכול להפסיד כאן את כל עולמו. והוא זוכר כי בינתיים יש לאינזאגי מאזן מושלם נגדו, כולל השער הנאה מבישול של קרספו. האם שני החלוצים של אינטר יהיו יעילים יותר מחלוץ אחד של מנצ'סטר סיטי?
אוהד של סיטי עשה כבר את קעקוע הטרבל