ליאו מסי התקבל בקריאות בוז בפארק דה פראנס לפני משחקו האחרון במדי פאריס סן ז'רמן. הוא רשם החמצה גדולה מאוד, ושמע שוב בוז, בעוד האלופה הפסידה באופן שלומיאלי 3:2 ליריבה אלמונית בשם קלרמון, עליה מעטים יודעים בארגנטינה.
נגיעתו האחרונה בכדור הייתה כדור חופשי מעמדה קורצת, ואפשר היה להשיג את שער השוויון, אבל הבעיטה לא הייתה חזקה מספיק, והשוער עצר ללא קושי מיוחד. ואז, גם במהלך חגיגות האליפות נשמעו מהקהל שריקות לעברו של הפרעוש. כאשר החלו השחקנים לערוך סיבוב ניצחון מסביב למגרש כדי לחגוג עם היציעים, הכוכב העוזב פשוט ירד לחדר ההלבשה לצד ניימאר. לא היה לו שום עניין להאריך את הפארסה.
לא היה למסי אכפת גם מהתוצאה. כאשר הסתיים משחקו האחרון בליגה הצרפתית, היה על פניו חיוך מעט ציני. זו לא הייתה הקלה, אלא אדישות. במסר הפרידה שלו הודה הארגנטיני למועדון, לעיר ולתושביו, אבל רמת ההזדהות שלו איתם שואפת לאפס. שתי העונות שלו בסן ז'רמן הניבו אמנם זכייה בשתי אליפויות, אבל הן לא מעניינות אותו.
אדיש מהפרידה. מסי (רויטרס)העונה הוא כבש 16 שערי ליגה והוכתר למלך הבישולים של המפעל עם 16 אסיסטים, אבל גם זה לחלוטין לא מעניין אותו. רק דבר אחד היה חשוב לו כאשר – המונדיאל. והמטרה הזו הושגה במלואה.
מנקודת מבטו של מסי, המעבר למועדון בשליטה הקטארית באוגוסט 2021, כאשר הועזב מברצלונה בנסיבות מוזרות ביותר, נועד לשרת מטרה אחת. במובן מסוים, הגירוש מקאמפ נואו שיחק לטובתו בכל הקשור לגביע העולם, כי במדי ברצלונה הוא לא יכול היה לבטל את הרגשות.
בבארסה יש הכרח להשתדל לתת את המקסימום בכל משחק, וגם המצב במועדון השפיע לרעה על מצב הרוח. מנגד, בסן ז'רמן אפשר היה להתחמם בשקט נפשי לטורניר החשוב בחייו – בלי להיכנס לתיקולים מסוכנים, בלי להתאמץ יתר על המידה, בלי לייחס חשיבות כלשהי לתוצאות בזירה המקומית ובליגת האלופות. כל התקופה הזו הייתה הכנה למונדיאל.
בדיעבד, זה השתלם לו. מסי וגביע העולם (רויטרס)זו הסיבה המרכזית לסלידתם של האוהדים הפריזאים ממנו. הם ראו בו נטע זר שניצל את המועדון להבנתם, ומסי אף לא ניסה לשדר מסר שונה, גם לא למראית עין. הוא בוודאי לא ניסה לגרום נזק, אך גם לא השתדל להביא תועלת, ושפת הגוף הטבעית לא בדיוק גרמה להתלהבות. הכל היה שקוף, והנתונים הסטטיסטיים הדלים בעונת הבכורה אשתקד לא הותירו מקום לספק.
העונה השתדרג מאוד מסי בכל הקשור לשערים ולבישולים, אבל זה כבר לא ממש שינה – והופעותיו העגומות בשמינית גמר ליגת האלופות, הן מול ריאל מדריד לפני שנה והן נגד באיירן מינכן העונה, הפכו את הרושם לבעייתי עוד יותר. כאשר נחת הארגנטיני בפאריס, ציפו בחוגים מסוימים שהוא ישפר את סיכויי הקבוצה להצליח בצ'מפיונס, אבל המציאות הייתה שונה לחלוטין.
הקבוצה לא עשתה איתו צעד קדימה באירופה, להיפך. מסי (רויטרס)העניין הוא כי לקטארים בהנהלת המועדון לא אכפת ממנו גם כן. גם הם חשבו אך ורק על המונדיאל כאשר נפלה לידיהם ההזדמנות המופלאה להחתים את מסי. הם אירחו את הטורניר, והמשימה הייתה למקסם את הסיכויים כי כוכב אלופת העולם ישחק בקבוצתם. לכן הושאר כמעט בכוח קיליאן אמבפה, לכן תוחזק ניימאר גם כאשר אפשר היה לתת לו לברוח קודם לכן. לכן גם גויסו סרחיו ראמוס וג'אנלואיג'י דונארומה – מי ידע שהבלם לא ייכלל בסגל ספרד, ואיטליה כלל לא תעבור את המוקדמות?
מסי היה היהלום שבכתר, האפשרות לתסריט הטוב ביותר. השחקן הטוב בהיסטוריה יכול היה להשלים את חלום חייו ולהניף את הגביע בגיל 35 על אדמת קטאר, בהיותו שחקן של מועדון קטארי. אי אפשר להמציא משהו משובח יותר לטובת פרויקט sportswashing, והכל הסתדר עבורם בצרה מושלמת.
חלון ההעברות הקודם נחשב לחלומי על הנייר. מסי, ראמוס, דונארומה, ויינאלדום וחכימי (רויטרס)כן, עבור מסי וקטאר היה זה מצב של win-win. שני הצדדים נהנו עד הגג משיתוף פעולה פורה במיוחד. מסי זכה במונדיאל, והקטארים הפכו את מונדיאל הדמים הפוליטי שלהם להתעלות ספורטיבית לכאורה. העובדה כי מסי פיאר בנוכחותו את מדי הפרויקט שלהם בבירת צרפת העניק להם לגיטימציה נוספת. הם ידעו היטב שאין לו עניין להתאמץ, אבל למי אכפת? אולי רק לאוהדים שעדיין נשארו למועדון, אשר טרם הפנימו שהם מעודדים משטר ולא קבוצת כדורגל.
הם קוראים בוז למסי, העסק מקבל תהודה בתקשורת, והקטארים מרוויחים תשומת לב לה הם כה זקוקים. מבחינתם לא ממש משנה אם הכותרות חיוביות או שליליות – העיקר שיהיו כותרות. ומסי, בהיותו מסי, סיפק אותם בשפע.
בראיה ההיסטורית, השנתיים בסן ז'רמן יהיו הערת שוליים זניחה בקורות חייו של מסי, בערך כמו הקדנציה בקרטארו המקסיקנית אצל רונאלדיניו, או ויסל קובה אצל אנדרס אינייסטה. מסי הוא ברצלונה, והגלות המשונה הזו הסתיימה עבורו מעשית אחרי שניצח בגמר גביע העולם. לאחר מכן, הוא היה שמח לספוג את שריקות הבוז של הקהל, בעודו מנסה להבין היכן להמשיך את הקריירה.
פ.ס.ז' - הערת שוליים. מסי (רויטרס)יש אופציה סעודית, שתהיה הערת שוליים נוספת, אך תעשיר את חשבון הבנק שלו – ותשדר בעיקר כי הקריירה התחרותית שלו הגיעה לסיומה כאשר הפך לאלוף העולם. ויש אופציית החזרה לברצלונה, שתחזיר אותו לכותרות לא למטרות sportswashing, ותעמיד את יכולותיו למבחן מחדש בסביבה תחרותית, בה אכפת לו מהתוצאות ומהאוהדים. האופציה הזו תשיב אותו הביתה ותאפשר לו לסגור מעגל. היא לא מושלמת, אבל יש בה המון תוכן אמיתי, והיא עשויה להחזיר למסי את התשוקה לכדורגל.
במשך שנתיים, רק הנבחרת סיפקה לו אתגרים אמיתיים. עכשיו יש לו כנראה צ'אנס להתלהב מהמשחק על בסיס שבועי. אם הוא באמת מעוניין בכך, ולא מרגיש שעשה כבר הכל כאשר קיבל את מדליית הזהב בקטאר, הוא יבחר באופציה הזו – והתקופה בפאריס תישכח תוך שניות ספורות, כאילו לא הייתה כלל.
שתי האליפויות בצרפת, האוהדים הזועמים, ההחמצה מול קלרמון, הטקס ממנו הבריז באמצע... האם כל זה בכלל היה במציאות, או אולי מישהו סתם המציא את העלילה המופרכת הזו, שאין לה שום קשר לחיים האמיתיים של הפרעוש?