בליגה שמקדשת מספרים ומהלכים וירטואוזים, ג'ימי באטלר וניקולה יוקיץ' הם כוכבים מזן אחר. לברון ג'יימס? ברור. קווין דוראנט? בטח. אפילו ג'ה מוראנט או קיירי אירווינג זוכים להילה זוהרת הרבה יותר.
על פי הערך בוויקיפדיה, "האנטי-גיבור הוא בעצם היפוכו המושלם של הגיבור הקלאסי. דמות ששורשיה נטועים בעולם האבסורד וניתן לומר שהוא מגלם את ניפוצם של האידיאלים החברתיים בני זמננו. אמנם הוא מעורר לעיתים סלידה בתחילה, אך במהלך היצירה הוא רוכש את לבו של הקורא, שלומד שדווקא תכונותיו הזרות או לחילופין השליליות, הן אלו שמעוררות בנו אמינות וחושפות, בסופו של דבר, את פגמי החברה".
אז כן, בסוף קיבלנו את דנבר מול מיאמי. לגמר הזה לא ציפיתם, תודו. ההיט עלו מהמקום השמיני (הפעם השנייה בלבד בהיסטוריה שזה קורה) אחרי אחת הסדרות הטובות אי פעם מול בוסטון. הנאגטס אמנם הובילו את הליגה לאורך מרבית העונה, אבל הפרשנים האמריקאים לא מיהרו להמר עליהם כפינאליסטים בשום שלב - בעיקר בגלל חוסר הנסיון בפלייאוף.
מי האמין שמיאמי תהיה פה? רק באטלר (רויטרס)למיאמי יש את ג'ימי באטלר, שבעיקר בשני הסיבובים הראשונים, סחב חבורה כמעט אלמונית לניצחונות גדולים על מילווקי וניו יורק. לדנבר יש את ניקולה יוקיץ' - אולי יש את השחקן הכי טוב בליגה, אבל צריך לזכור שמדובר במועדון שמעולם לא הגיע לגמר ותמיד כשל ברגעים המכריעים.
בסופו של יום מדובר בשני מנהיגים שהם סוג של אנטי גיבורים. שחקנים שמנפצים את האידיאלים אליהם התרגלנו כשאנחנו מדברים על כוכבי על. שניים שלמדנו להעריך דווקא בזכות תכונותיהם השונות. בעולם של סופר-טימס ומגה טריידים, השניים האלה הפכו את קבוצותיהם לגדולות מסך חלקיהן. הם בעצם הפכו את הקבוצה שלהם לקבוצה. נקודה. באטלר בזכות אחריות, משמעת ורוח לחימה. יוקיץ' בזכות חכמה, ענווה ורוח קבוצתית. בקיצור, לא רק הכישרון ובטח שלא השחקן היחיד משחק תפקיד במקרה של השניים.
"אליפות של יוקיץ'? זה משעמם"
ועדיין, רבים בארה"ב עדיין מסרבים להשתכנע בכל מה שנוגע לענק הסרבי ששבר כל שיא פרנצ'ייז אפשרי ולא מעט שיאי NBA שכבר חשבנו שהם בלתי שבירים לעמדה שלו. מכונת טריפל דאבל שזכה בתואר המצטיין של הליגה פעמיים ברציפות שדרך על אגדות ושחקני עבר גדולים - כולל בפלייאוף הזה. ובכל זאת, הפרשנים לא מיהרו לבחור בו כ-MVP בפעם השלישית ברציפות וחלקן אף כינו בחירה כזו כ"עצלנית". אולי זה בגלל שהוא קצת פחות כריזמטי מאחרים? אולי בגלל שהוא זר? אולי בגלל צבע עורו שלא מתאים לנרטיב הפרוגרסיבי של הליגה בשנים האחרונות? אולי.
בגלל צבע העור? יוקיץ' (רויטרס)מה יקרה אם דנבר תיקח אליפות? "זה לא יעניין אף אחד. בואו נהיה אמיתיים", הסביר בפתיחות גילברט ארינאס בפודקאסט הפופולרי עם ג'יי. ג'יי. רדיק. "הוא כוכב, אבל הוא לא הולך להפוך למגה סופרסטאר בגלל שהוא לא עושה דברים שעושים שסופרסטארים עושים. טים דאנקן זכה בארבע טבעות וכשהוא היה בדרך לחמישית אמרנו לעצמנו, 'או לא, זה משעמם'. אף אחד לא רצה לראות את דאנקן והספרס זוכים שוב. אלה עובדות. לא משנה כמה טבעות היו להם, אף אחד לא התעניין בספרס כמו שהתעניינו באלופות אחרות".
ארינאס מתכוון מן הסתם לעובדה שיוקיץ' לא נותן שואו טיים. לא תראו אותו מטביע על הראש של שחקן יריב במהלך וירטואוזי מדהים (למרות שהוא עשה את זה כמה פעמים). לא תראו אותו ממטיר שלשות בלי הפסקה ומעיף מבט לספסל היריב (למרות שעשה גם את זה). אבל תהיו בטוחים שזה ממש לא מעניין את ניקולה. האיש שנבחר בסוף הסיבוב השני, יודע שהיתרון הכי גדול שלו אינו בהכרח קשור לכשרון להיבט פיזי יוצא דופן - למרות שיש לו כאלה. בסופו של יום, מדובר כנראה בשחקן הכי חכם בליגה. ועם מוח כדורסל מפותח, בנוסף לכל המעלות האחרות - כבר קשה להתמודד.
לראשונה אי פעם גם עומדת לצידו חבורה בריאה ורעבה של שחקנים שעוזרת לו. בגמר המערב, בכל פעם שנראה היה שהלייקרס הצליחו למצוא דרך לעצור אותו, קרה בדרך כלל אחד משני דברים: או שניקולה הסתגל ועשה דברים שונים, או שהחברים שלו השתלטו על המשחקים - בעיקר ג'מאל מארי. לפעמים אפילו קיבלנו את שני הדברים ביחד. "מול הלייקרס היו שלבים שהוא השתלט על העניינים ואמר לחבר'ה לזוז לצד אחד של המגרש, ולפנות את הצד השני לג'מאל", אמר המאמן מייקל מאלון כשהוא מודה שמבחינתו - יוקיץ' הוא בעצם חצי מאמן.
הסרבי בינתיים, המשיך לשמור על ממוצעים מדהימים של 29.9 נקודות, 13.2 ריבאונדים ו-10.2 אסיסטים. בפלייאוף. בזמן שאחרים רושמים ירידות חדות במספרים. היו לו שבעה משחקים בהם קלע מעל 30, כולל הופעה של 53 נקודות מול פיניקס. מאלון לא מפסיק להחמיא לו ולא מבין איך אי אפשר שלא להתלהב ממה שאנחנו רואים לנגד עינינו. "לאנשים יש זכרון קצר. הוא לא אותו שחקן שקיבלנו בשנה הראשונה ודאג להתפתח ולהשתפר בכל עונה", אמר המאמן.
"מבחינתי הוא לא צריך להוכיח שום דבר. אני כבר ידעתי שהוא שחקן גדול. אבל עכשיו הוא מראה לכולם שמה שהוא עושה זה אמיתי. הוא שומר על ממוצעים של טריפל דאבל בפלייאוף. זה נראה לכם כאילו הוא מקפיץ את הסטטיסטיקות? כל הנרטיבים ששמענו עליהם השנה, הם פשוט טיפשיים. הבנאדם שחקן ענק. תנו לו כבר כבוד לעזאזל". עם כזו אהבה, אין פלא שהאחים של ניקולה שכבר הפכו לדמויות מוכרות בזכות עצמם ביציעים, הניפו את מאלון אחרי ההעפלה לגמר.
על באטלר והתרבות של ההיט
במיאמי 'פלייאוף ג'ימי' זה לא רק כינוי, אלא אשכרה תופעה אמיתית. באטלר העלה את הממוצעים שלו ובזכות האמונה שלו, סחב את כל הקבוצה עד לגמר, עם כלים שנראו מוגבלים עד לתחילת הפלייאוף, וללא שחקני חמישייה ורוטציה כמו טיילר הירו ו-ויקטור אולדיפו. ההיט היו רחוקים רק שלוש דקות מהפסד לשיקגו והדחה בפליי אין, אבל מאז נכנסו לזון מטורף. באטלר הבטיח אחרי ההפסד לבוסטון בדיוק לפני שנה, שהקבוצה שלו לא תיכשל שוב. הוא עמד בהבטחה שלו בגדול והדביק את חבריו, ופתאום ארבעה כוכבים חדשים נגלו לנגד עינינו.
"התרבות של ההיט" היא בדיוק מה שהפך רביעיית אלמונים שלא נבחרו בדראפט, ל'רביעיית המופלאים' שהגיעה לגמר. גייב וינסנט היה מצויין לאורך כל העונה, מקס סטרוס התייצב ואת הידית של דאנקן רובינסון, שנכנס מצויין לנעליים של הירו הפצוע, כבר הכרנו מהסיבוב הקודם של מיאמי בגמר לפני שלוש שנים. אבל מעל כולם היה זה קיילב מרטין שהתעלה בגמר המזרח, העמיד ממוצע של כמעט 20 נקודות למשחק, עם מעל 60 אחוז מהשדה (ו-50 אחוז משלוש) ועם פלוס תשע כשהוא על הפארקט, לעומת מינוס ארבע כשהוא בחוץ. באטלר היה מצויין, אבל גם רשם שתי הופעות חלשות. מרטין מצידו, היה יציב ובמשחק השביעי התעלה עם 26 נקודות והרבה קלאץ'.
"ה-MVP של גמר המזרח הגיע למרטין", הודה הפרשן המוערך ביל סימונס, שאוהד דווקא את הסלטיקס, "בלעדיו הם לא מנצחים את הסדרה הזו". אבל מרטין שנחתך ב-2021 משארלוט - אחת הקבוצות הגרועות בליגה בשנים האחרונות - מצא זמן להודות למועדון שתמך בו והכין אותו כמו שצריך למעמד הזה. בגיל 28 הוא מודה שכבר היה עם רגל וחצי מחוץ לליגה. "כשחתכו אותי זו הייתה סטירה מצלצלת עבורי", הוא מודה, "הם הצילו אותי". כן, ההיט זה בדיוק המועדון שיודע להוציא את המקסימום משחקנים כמו מרטין. וזו לא הפעם הראשונה.
ב-28 לאוקטובר 2003 החתימה מיאמי את יודוניס האסלם, שלא נבחר בדראפט אולי הגדול בהיסטוריה. אחרי 20 עונות בליגה ובעקבות הפרישה הטרייה של כרמלו אנתוני, נותרו רק הוא ולברון כשרידים האחרונים מאותו מחזור. האסלם הודיע שיפרוש גם הוא בתום העונה, בסיומה של קריירה מרשימה וארוכה שלאורך מרביתה, היה שחקן חמישייה חשוב במועדון שזכה בשלוש אליפויות. הוא מעולם לא הסתבך בפרשיות שליליות ותמיד נתן את כולו. רק 10 שחקנים רשמו קריירות של שני עשורים ומעלה - רובם כבר נכנסו להיכל התהילה.
וכשמדברים על "התרבות של ההיט", מדברים על האסלם. "אתה נבחר בדראפט, משחק את התפקיד שלך ובהמשך הופך לכוכב ומוביל את הקבוצה שלך לאליפויות. זה המסלול שכולם מצפים לו, אבל האמת היא שאתה לא חייב להיות כוכב כדי להיות ווינר", אמר הווטרן. "אתה לא חייב להיות בהיכל התהילה כדי שתהיה לך השפעה ארוכת טווח על הארגון. לאנשים יש תפיסה מסויימת ובגלל שלא הייתי דוויין וויד או לברון, לא הייתי אף פעם הפנים של המועדון. אבל אם תשאל את החבר'ה בעיר, הם יספרו סיפור אחר. אם הייתי חי לפי איך שהיו מצפים ממני לחיות, לא הייתי מגיע לאן שהגעתי".
באטלר מתאים בדיוק לתבנית הזו. למרות שהוא נבחר בסיבוב הראשון, הוא תמיד הסתובב עם קוף על הגב משום שחשב שהגיע לו מקום גבוה יותר. הוא אמנם היה כוכב בשיקגו, אבל הסתבך במינסוטה ומעולם לא נמנה על העילית של הסופרסטארים בליגה. למיאמי היה חסר גו-טו-גאי ובאטלר התאים למועדון, שתמיד דוחף להישגיות כנגד כל הסיכויים, כמו כפפה ליד. האיש שתמיד הרגיש שיש לו מה להוכיח, כבר הודיע שיפרוש במדי המועדון עם התרבות שהתאימה לו כל כך. אבל התחושה היא שזה עדיין לא הסוף.
אחרי שבוסטון חזרה מהקבר ל-3:3 עם כל המומנטום, רבים היו נכנסים לפניקה. באטלר מצידו, שידר רוגע. "ניקח את המשחק הבא", הוא אמר מיד וכך היה. כשנתנו לו להניף סופסוף את גביע אליפות המזרח, הוא סרב בשקט ואמר 'אני אניף את הגביע הבא'.
אז למה דנבר?
הנאגטס ברמת העיקרון, פשוט קבוצה טובה יותר. להוציא את העמדה של באטלר, לדנבר יש יתרון בכל מקום. אפילו על הספסל היתרון שהיה לאריק ספולסטרה מול אחרים כמעט ונעלם. אם עד עכשיו פגש האחרון מאמנים צעירים וחסרי נסיון, הפעם יעמוד מולו וטרן כמו מייק מאלון, שיודע להעמיד קבוצה ולהיות יצירתי כשצריך.
ב'מייל היי' לדנבר יש גם יתרון ביתיות אמיתי והיא עומדת על מאזן של 0:8 בבית. "הקטע הזה של הגובה זה אמיתי", הודה לברון אחרי משחק ארבע בסדרה מול דנבר. "אתה באמת מרגיש עייף יותר ומהר יותר". בכניסה לאולם בבירת קולורדו, מרצדים על המסך אזהרות בריאות עבור האוהדים האורחים. אתם יודעים, כדי שיהיה מפחיד עוד יותר.
אז למה מיאמי?
כי אי אפשר באמת ללכת נגד ג'ימי והחברים שלו, שתמיד מתעלים ברגע האמת. בכל סיבוב הרי הלכו נגדם וראיתם איך זה נגמר. חוץ מזה, ג'ימי מת, אבל ממש מת להביא את התואר הזה לעיר שבתמורה תהפוך אותו לאייקון. באטלר מתגלה כאחד השחקנים הגדולים בדורו וזה אומר לא מעט. אליפות תכניס אותו למועדון של הגדולים ביותר.
עוד לפני שההיט בכלל הבטיחו את מקומם בפלייאוף, מסתבר שבאטלר הבטיח משהו לטניסאית קוקו גוף - תושבת ואוהדת מיאמי. הטניסאית זכתה לביקור מהכוכב בזמן ששיחקה בטורניר המקומי וכעת בזמן שהיא מתמודדת ברולאן גארוס, סיפרה כי באטלר הבטיח לה ולמשפחתה כרטיסים לגמר. "הוא אמר שיגיע לגמר עוד לפני שעלינו לפלייאוף ואני אוהבת את המנטליות הזו. אני שואבת ממנו הרבה השראה".
ההימור: על פי סוכנויות ההימורים בלאס וגאס, דנבר פייבורטית ברורה (400-) על פני מיאמי (310+). ככה זה כשהמדורגת ראשונה במערב, שטיילה בקלילות לגמר והראתה עליונות לאורך כל הפלייאוף, פוגשת את המדורגת שמונה במזרח. אז אנחנו זהירים אמנם, אבל הולכים עם הזרם. 2:4 לדנבר.