אם משחק גמר גביע בספורט הישראלי מסתיים ללא ההנפה של המנצחים בגלל ההתפרעות של האוהדים זה אירוע מביש, במיוחד כשמדובר במשחק גמר גביע המדינה בכדורגל, הענף הפופולרי ביותר בארץ. זה לא קרה מעולם קודם לכן, אבל הכתובת הייתה על הקיר.
זה היה הזוי לראות איך נשיא המדינה נוטש את הטקס, בהנחיית מאבטחי השב”כ שחילצו אותו מתוך ההמון שהקיף אותו. אחרי שהיה בסיטואציה הזו, למה שהוא יעלה להעניק את התואר בשנה הבאה? מי יאשר לדבר כזה לקרות בשנית? למה שיגיע בכלל לאירוע ספורט בעתיד?
שחקני בית”ר ירושלים נותרו מאוכזבים ולא הבינו איך הם הגיעו למצב הזה שהאוהדים שלהם פורצים למגרש, מפוצצים את הטקס כשהוא בשיאו ואולי אפילו גורמים להם לאבד את התואר במקום לחגוג את הזכייה בו. בחדר ההלבשה של הקבוצה הזוכה שררה אווירת נכאים במקום שמחה. הקהל טיפס על הבמה וגרם לכולם לברוח ממנה כדי להסתתר. אנשי בית”ר והשחקנים אספו את המדליות שעוד לא חולקו לשחקנים והחביאו אותן מתחת לחולצה של האפסנאי, הגביע נלקח על ידי עובד ההתאחדות לפני שההמון נגע בו - ולקהל לא היה אכפת משום דבר.
כל התגובות מהאירועים בסמי עופרהגיע הזמן להודות, בגמר הגביע הזה האלימות ניצחה - לא הקבוצה הטובה ביותר, לא השחקנים שנאבקו על הדשא ולא המאמן שעבד קשה כדי להצליח. אם היא השתלטה על טקס ההכתרה ומנעה את הענקת הגביע, זה עצוב.
בספורט הישראלי זועקים כבר תקופה ארוכה כי הגיע הזמן שהמדינה תתערב ותפעל למניעת האלימות במגרשים, ולא רק בכדורגל. התרחבות תופעת האבוקות, שעברה נרמול על ידי הקהל בשנה האחרונה, היא הסממן לאיבוד השליטה על מה שקורה ביציעים. אם בעבר מופעי פירוטכניקה היו מתרחשים רק במשחקים הגדולים והיו מובילים לעצירה של דקות בודדות במשחק, בחודשים האחרונים כמעט בכל משחק ומשחק בליגת העל הודלקו האבוקות. לפעמים האוהדים עוצרים את המשחק אפילו כמה פעמים בכמה מופעי פירוטכניקה, כך שהשופטים התרגלו להוסיף אפילו 17 דקות למחצית, וזה עדיף מאשר לפוצץ את המשחק אליו הגיעו 30 אלף איש ולפזר את כולם הביתה.
סממן לאיבוד השליטה. האבוקות ביציעי בית"ר ירושלים (רדאד ג'בארה)כולם מתעלמים ממה שמבעבע מסביב ולכן אוהדים רבים מרשים לעצמם לחצות את הקווים האדומים. עצם זה שהאוהדים מחזיקים את הפירוטכניקה בידיים מלמדת שאין ענישה מרתיעה והאוהדים כבר לא חוששים מגורמי אכיפת החוק. לשחרר אוהד שנתפס עם אבוקות הביתה עם הרחקה לחודשיים-שלושה מהמגרשים זו ענישה מצחיקה.
הכנסת לפני כשנה העבירה חוק שיאפשר לחלק קנסות מנהליים למתפרעים ולאחרונה גם התקנות אושרו, אך מאז ועד היום היא לא מצליחה עדיין להביא לחלוקת הקנסות בפועל, וספק אם זה ישפיע על הקהל כשיש כל כך הרבה אוהדים שמדליקים אבוקות ביחד וכך קשה לתפוס אותם. גם מי שעברו על החוק באופן חמור וכבר מגיעים לבתי המשפט, נתקלים בשופטים שעסוקים בתיקים עם רף פלילי גבוה יותר ומקלים ראש באותם האוהדים, כך שהם משוחררים עם עונשים קלים יחסית לביתם.
אוהדים בישראל מרשים לעצמם לחצות את הקווים האדומים. קהל בית"ר ירושלים (חגי מיכאלי)גם לגופים שמנהלים את הספורט בארץ יש אחריות. אם בעבר משטח הדשא היה סטרילי, נדמה שבשנים האחרונות כולם הפכו להיות סלחניים כלפי האוהדים שפורצים לדשא במהלך המשחק ומפריעים לו. הם גם ”שחררו את החבל” לכל המקורבים שיורדים לדשא בשריקת הסיום, למרות שהשופטים והשחקנים עדיין על המגרש, מה שלא היה קורה בעבר. זה גם מה שהוביל לבלגן במשחק כי כשהמקורבים עלו למגרש היה קשה להבדיל בינם לבין האוהדים שפרצו פנימה כדי לחגוג עם השחקנים.
קשה למנוע כניסה של אלפים פנימה. במיוחד כאשר המאבטחים שמגיעים למגרשים ברובם הם אזרחים קשיי יום שמחפשים הכנסה נוספת ורוצים רק לעבור את המשמרת בשלום, כך שהם לא נוטים להתעמת עם מי שמפר את הסדר. כמו כן, המשטרה עדיין לא באמת הקימה גוף רציני ואחראי לטיפול בעבירות אלימות בספורט למרות שיש יחידה שאמורה לעשות את זה. ומעבר לזה, משרד המשפטים תוקע רעיונות שיעזרו למגר את ההתפרעויות, משום שהוא לא מוכן לאשר שימוש במצלמות חכמות לזיהוי פנים באצטדיונים שיודעות לאתר חוליגנים בקלות ולהרחיק אותם מהיציעים בהם יושבים אוהדים נורמטיביים, כי האינטרס לחופש הפרט גובר על שלום הציבור?
המאבטחים התקשו מול ההמונים. אוהדי בית"ר ירושלים פורצים לדשא (רדאד ג'בארה)בקיצור, הכל תקוע ורשויות החוק איבדו שליטה על הנעשה במגרשים. לאורך כל השנים האחרונות השרים בממשלה מבטיחים הבטחות, אבל במגרשים האלימות רק הולכת וגוברת. האירוע אמש (שלישי) עם אוהדי בית”ר ירושלים היה חריג בחומרתו. הוא מאיים על הספורט כולו - ולכן הממשלה צריכה להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות.
לא מן הנמנע שבקרוב המשטרה תחזור ליציעים בגלל המצב, אך השוטרים כבר עייפים ומתוסכלים מכך שאין להם כלים אמיתיים כדי למגר את התופעה, וראו זאת גם באצטדיון סמי עופר שבחיפה, שם שני אוהדי בית”ר טיילו בחופשיות ונגעו ברכבים שאבטחו את נשיא המדינה באין מפריע.
האוהדים הגיעו עד לנשיא המדינה. יצחק הרצוג מפונה (רדאד ג'בארה)אם ראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה להמשיך לברך קבוצות כדורגל על ההצלחות שלהן, הוא צריך לשמור על הספורט נקי מאלימות. אם שר התרבות והספורט רוצה שמשפחות יגיעו למגרשים כדי ליהנות מחוויה מיוחדת, הוא צריך לשמור על הספורט נקי מאלימות. אם נשיא המדינה רוצה שתהיה לעם הזה מסורת ורגעי אושר, הוא צריך לשמור על הספורט נקי מאלימות. אם השר לביטחון לאומי רוצה להימנע מאנרכיה, הוא צריך לשמור על הספורט נקי מאלימות.
החברה בישראל היא אלימה ומה שקורה ביציעים זו המראה שלה. אנשים רבים בכבישים, מצפצפים על החוקים, מפולגים ומקניטים, ותוקפים זה בזה בלי לחשוש. זה בא לידי ביטוי גם בספורט הישראלי. זה כבר לא קומץ, אלא אלפים שעושים נזק. עד שהמדינה לא תחליט לעשות לזה סוף ותפסיק להיות סלחנית כלפיהם - אלא תעניש במלוא החומרה, כולל עונשי מאסר ארוכים, הספורט הישראלי לא יוכל להמשיך להתקיים.
הגיע הזמן להודות בזה, בגלל שאין ענישה ראויה האלימות ניצחה. עד שלא ילכו למהלך רציני, המצב רק ילך ויחמיר. אסור שאירועים כאלה יקרו שוב.