האמת, לסיבוב ראשון כל כך משוגע אף אחד לא ציפה. ודווקא במזרח שאמור היה להיות חד צדדי הרבה יותר. התעלות של שחקנים יחידים, התפרקות של אלופות לשעבר, דיבורים על כישלונות, השוואות למייקל ג'ורדן, לברון ג'יימס אחד והרבה טראש טוק ובלגן כמו שאנחנו אוהבים. אז קבלו 5 הערות לסיכום הסיבוב במזרח, כולל תחזית לסיבוב הבא שייצא לדרך כבר בלילה שבין שבת לראשון. רק שימשיך ככה.
בית ספר למאמנים
אריק ספולסטרה נחשב כבר שנים למוח הכדורסל אולי הכי חד בליגה. בסדרה מול מילווקי הוא הצליח להוציא מים מהסלע עם חבורה מבוגרת וחבולה שעמדה לרשותו, בלי אחד משלושת שחקניו הטובים ביותר, שהפסידה לאטלנטה בפליי-אין ונכנסה רק בקושי לשלבים המכריעים של העונה. אז נכון, חלק גדול מהקרדיט הולך לג'ימי באטלר אחד, אבל גם בלעדיו ספולסטרה ידע לעשות התאמות ולהעמיד את החמישייה הנכונה ברגעים המכריעים - הן בהגנה והן בהתקפה. הוא העלה את קרנם של שחקנים כמו גייב וינסנט ומקס סטרוס והחייה מחדש את קווין לאב.
מהעבר השני נראה מייק בודנלהוצר כמאמן מיושן, כבוי וחסר רעיונות. את באטלר הוא לא הצליח לעצור, אבל את זה נעזוב לרגע בצד כי ברגעים המכריעים זו היתה משימה שנראתה לעיתים בלתי אפשרית. רשימת הטעויות שלו נראית אינסופית אחרי שלא הצליח לעצור את הסחף, להרגיע את שחקניו או למצוא פתרונות לפניקה שאחזה את שחקניו. אבל הטעויות הקטנות היו אלה שהכריעו בסוף את המשחק ששלח את מילווקי לארוז. את הצ'אלנג' היחיד שלו למשל, הוא בזבז 3.5 דקות מתחילת הרבע הראשון, על עבירת תוקף שנשרקה נגד יאניס אנטטוקומפו. ספולסטרה מצידו, שמר את זכות הערעור עד לשניות הסיום עם עבירה לא נכונה שנשרקה נגד קייל לאורי. וזכה.
יאניס אנטטוקומפו (רויטרס)וזה כמובן לא נגמר כאן. קואץ' באד כנראה שכח סל ניצחון דומה של ג'ימי באקטס ממסירה של וינסנט מול יוסטון העונה. אחרת קשה להסביר איך הוא לא שם מתחת לסל את מגן הטבעת הכי טוב שלו - ברוק לופז. הוא לא נתן את הכדור לקלעי העונשין הכי טוב שלו בדקות האחרונות (כריס מידלטון), ולא סידר התקפות מסודרות עבור יאניס. אבל זה בסדר, כי נשאר לו עוד פסק זמן אחרון אותו הוא יכול היה לקחת 0.9 שניות, לסיום כדי להשאיר לעצמו אפשרות לזריקה מנצחת, לא? לא כי הוא בחר שלא להשתמש בו. אבל עזבו, אולי הוא יעצור את גרייסון אלן לפני שהוא יאכל את השעון בהתקפה האחרונה של ההארכה, כי הרי עדיין נשאר לו פסק זמן אחד, לא? יוק.
לעתים זה נראה היה כאילו מאמן חסר ניסיון עומד על הקווים, ולא אחד שכבר עבר הכל בקריירת האימון שלו. גם במסיבת העיתונאים אפשר היה לראות אדם חסר חשק שאולי כבר מיצה את עצמו במועדון. "זה לא כישלון. זו אולי אכזבה, אבל לא כישלון", הוא סיכם. בסופו של דבר, אחרי שארון רוג'רס עזב את גרין ביי, בוויסקונסין יצטרכו לקחת כמה החלטות לא פשוטות גם בקבוצת הכדורסל האהובה. הסגל אולי לא רעב מספיק ורמת השכר היא אחת הגבוהות בליגה, אבל המאמן כשל ולא בפעם הראשונה, להדביק את רמת הביצועים לרמת הכישרון. אל תופתעו אם המשרה האטרקטיבית הזו תתפנה בקרוב.
התעלל במילווקי. ג'ימי באטלר (רויטרס)המונולוג של יאניס
"ההפתעה הגדולה אי פעם", כינה שחקן העבר ופרשן ESPN ג'ייסון ריצ'רדסון את ההדחה הזו. אולי הוא צודק. הגריק פריק עלה לקבוצה שלו במשחק ההדחה עם כל כך הרבה החטאות מהקו. בעונת האליפות נדמה היה שקליעות העונשין שלו סוף סוף השתפרו ולא היוו יותר עקב אכילס עבורו. בסדרה הזו מול מיאמי, הפחדים מפעם חזרו ברמות הרבה יותר גבוהות כשהוא מחטיא כמעט כל זריקה ברגעים המכריעים.
אבל מכאן ועד להאשים אותו בהדחה מהפלייאוף כולו הדרך עדיין ארוכה. יאניס הרי נפצע בתחילת המשחק הראשון והחמיץ את משחקים 2 ו-3 בסדרה. ההיעדרות שלו סייעה להיט לקבל ביטחון ואולי גם "קיררה" אותו כשחזר. בחירה מזעזעת של זריקות, ניסיון להיפטר מהכדור מהר מהפחד להגיע לקו העונשין. הכל עלה לירוקים בהפסד האחרון ושלא תטעו, זה מסוג ההפסדים שפשוט קשה להתאושש מהם גם שנים אחר כך.
במבט קר מדובר בעונה שתיזכר כאחת המאכזבות בקריירה של אנטטוקומפו - רק בגלל איך שהיא הסתיימה (והוא עדיין יכול לזכות ב-MVP למרבה האירוניה). הוא אמנם לא אחראי בלעדי לקריסה של הקבוצה שלו בסוף, אבל הוא המנהיג שלה. אחרי הכל מדובר בקבוצה עם המאזן הטוב בליגה, ועם מי שעל פניו הוא גם את השחקן הטוב בליגה. קבוצה שאמורה הייתה לנצח את מיאמי נטולת טיילר הירו. קבוצה שלא הייתה אמורה להפוך את באטלר לשחקן הטוב בסדרה. קבוצה שעמדה על מאזן 3:52 כשהיא מגיעה לרבע האחרון ביתרון, והגיעה גם הפעם עם יתרון 14 (ובסופו של דבר הפסידה בו ובהארכה 42:24!). קבוצה שהציפיות ממנה היו גבוהות ובצדק.
הפסד שכזה, בחמישה משחקים, בסיבוב הראשון, הוא כישלון, לא פחות. ובכל זאת, קשה שלא לאהוב את הסופרסטאר היווני. העמידה שלו מול העיתונאים בסיום, הבהירה מדוע הוא טיפוס כל כך מיוחד. "הם באו לנצח אותנו ואנחנו באנו כדי לזכות באליפות. חשבנו יותר מדי קדימה אם לומר את האמת", הוא ניתח בצורה מדויקת, לפני שהתפנה לענות בכנות מפתיעה לאותו עיתונאי ששאל את קואץ' באד מקודם, האם מדובר בעונה שהיא כישלון. "כשאתה לא מקבל קידום או עומד במטרות שלך, זה גם כישלון? ג'ורדן לא זכה באליפות ב-9 מ-15 העונות שלו. גם הן היו כישלון? בספורט אין כישלונות, כי כל הפסד הוא תחנה בדרך לזכייה הבאה שלך".
וכך, בזמן שכולם עונים בקלישאות ומדברים על המשחק ועל מה אפשר לשפר לקראת הפעם הבאה, יאניס נתן תשובה מהלב ונזהר שלא להפוך את זה לאישי. האם זה הסתיר את האכזבה או הכישלון? כנראה שלא, אבל ההגדרה עצמה לא ממש משנה. בימים בהם מי שעושה יותר רעש מקבל יותר חשיפה. בימים בהם הכל נלקח באופן אישי. בימים בהם בקלות אפשר לאבד שפיות, יאניס אשכרה ניסה להסביר לעיתונאי את עמדתו בצורה הכי מכובדת שיש.
עד כמה באקטס באמת גדול?
שאנון שארפ, שחקן הפוטבול שהפך לפרשן בועט, טען שההופעה של באטלר בשני המשחקים האחרונים בסדרה, הזכירה לו את מייקל ג'ורדן. והאמת, הוא לא רחוק. 98 הנקודות שקלע, הכניסו אותו לטופ 10 ברשימת השחקנים שקלעו מעל 40 בשני משחקי פלייאוף רצופים (רשימה אותה ג'ורדן מוביל עם 110). בכלל, 8 משחקי הפלייאוף בהם קלע 40 ויותר במהלך הקריירה. הוא הנתון הגבוה ביותר בתולדות ההיט, כשהוא עובר אגדות כמו דוויין וויד (7 משחקים כאלה) ולברון ג'יימס (3). כמו ג'ורדן בשיאו, ג'ימי פשוט השתלט על העניינים, גם ובעיקר ברגעים המכריעים.
קליעות? אסיסטים? "אעשה כל מה שצריך בשביל שהקבוצה תנצח", הוא אמר בסיום, בעוד מאמנו אמר עליו שהרצון שלו לנצח הוא "פסיכוטי". ואכן באקטס פשוט היה אחוז תזזית ובלתי עציר לפרקים ארוכים. הוא השתלט על העניינים כי זה אכן היה נחוץ בקבוצה שאחרי הכל - נותרה עם לא מעט חורים. אבל הוא השתלט על המשחק גם כי פשוט נתנו לו. אז נכון שהאופי שלו מוחצן והוא דורש הרבה מחבריו לקבוצה, אבל ג'ימי הוא בסופו של דבר אחד מהשחקנים הכי אנדרייטד בליגה. אם הוא ימשיך כך וייקח את הקבוצה המוגבלת הזו של מיאמי לגמר המזרח, גם מבקריו הגדולים ביותר יהיו חייבים להעריך אותו.
מהאנדרייטדים בליגה. ג'ימי באטלר (רויטרס)התפוח באמת גדול?
הניקס עברו סיבוב בפעם הראשונה מאז ימי כרמלו אנתוני ב-2013 ובכלל, מאז 2001 והקבוצה ההיא של אלן יוסטון, לארי ג'ונסון ולטרל ספריוול, ניו יורק צלחה סיבוב רק פעם אחת - הכי מעט מבין כל קבוצות הליגה בפרק הזמן הזה. טום תיבודו מכיר טוב מאוד את באטלר. הוא אימן אותו בשיקגו ואחר כך גם במינסוטה. עכשיו הוא פוגש אותו על הזכות להגיע לגמר המערב ותהיו בטוחים שהוא צפה בהופעות של חניכו לשעבר מול הבאקס. הקבוצה הזו של הניקס היא בצלמו ובדמותו של תיבודו. וזה יתרון גדול.
תיבודו הצליח לייצב לא רק את הקבוצה, אלא מועדון שלם שהיה שקוע בבינוניות כל כך הרבה שנים. בתפוח הגדול פתאום הפכו מאמינים וכשהאוהדים בגארדן מתחילים להאמין, לאף קבוצה לא הולך להיות כיף כשהיא תגיע לשם. ג'וליוס רנדל וג'יילן בראנסון הם הכוכבים הגדולים של תיבודו, אבל גם הצעירים אר ג'יי בארט, מיצ'ל רובינסון, אובי טופין ועמנואל קוויקלי שעולה מהספסל (היה אחד המועמדים המובילים לתואר השחקן השישי), נותנים כולם תפוקה. ובכל זאת, הדבק שהיה חסר כדי שהקבוצה תוכל להעביר הילוך, הגיע רק בטרייד דדליין. לדבק הזה קוראים ג'וש הארט.
עוד שחקן לא מוערך מספיק, שיכול לשנות מומנטום של משחק כמעט לבדו. הארט מכיר את בראנסון מימי הקולג', אבל האופי החיובי שלו עזר לו להתחבר מצויין עם כל חבריו לקבוצה. גם הקהל התאהב מהר ומהרבה בחינות, הארט הוא זה שהולך להביא את האנרגיה הזו שהאוהדים בגארדן כל כך אוהבים. אם תרצו, ג'ון סטארקס (שהוא דווקא אחד מאליליו של בראנסון) של הגרסה הנוכחית. בסדרה מול קליבלנד, הניקס הרשימו לא רק מבחינת הכדורסל החכם, אלא גם מבחינת החוסן המנטלי. אז כן, אם אהבתם את הימים ההם השמחים ההם של סטארקס ופטריק יואינג בניינטיז, יש לכם עכשיו קבוצה חדשה להתאהב בה.
עברנו את יאנג, נעבור גם את זה
בוסטון הייתה צריכה לעבוד קשה כדי לעבור את אטלנטה, אבל בניגוד לעונה שעברה, היא מגיעה (לפחות בינתיים) לשלבים המכריעים עם סגל מלא ובריא, שנותן למאמן ג'ו מזולה הרבה עם מה לעבוד. אז נכון, טריי יאנג הוא שחקן מזן אחר ושלשת הניצחון האדירה שלו במשחק מספר 5 הייתה ענקית, אבל ההוקס ניצחו שני משחקים צמודים בהם הם היו יכולים בקלות גם להפסיד, מול קבוצה שזלזלה בה אחרי שני ניצחונות קלילים בפתיחת הסדרה. זה כנראה לא הולך לקרות יותר מדי בסיבובים הבאים.
ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון נראו חדים כשהם היו זקוקים ל-W. שלוש הדקות האחרונות של משחק 6 באטלנטה, היו ברובן בית ספר לכדורסל. שיעור באיך אמורה קבוצה לשמור על יתרון זעיר מול יריבה ביתית שנהנית ממומנטום נהדר. שלוש שלשות רצופות שכללו הנעת כדור מדויקת, מהירה ויעילה, עשו את העבודה לצד הגנה חזקה שמנעה את הכדור עד כמה שניתן מיאנג. עכשיו יגיע לעיר אחד בשם ג'ואל אמביד, בדרך לעוד פרק ביריבות NBA גדולה. לסלטיקס יש יותר כישרון, רעב, ניסיון ויכולת לעבור כל קבוצה בפלייאוף - עד לזכייה. ועכשיו גם יש לה יתרון ביתיות עד הסוף.
ג'ייסון טייטום (רויטרס)מנחשים ונהנים: סיבוב שני במזרח
בוסטון - פילדלפיה
אמביד הולך לשחק עם תחבושת מיוחדת לברך, כך שאם המצ'אפ שלו מול בוסטון אכן יהיה פיזי כמצופה, זה לא הולך להיות קל עבורו. אבל את הסלטיקס יצטרכו ג'יימס הארדן, טוביאס האריס וטייריס מקסי, לנצח. האם הם יכולים לתת מאצ'אפ ראוי מול הג'יי'ס? האם אמביד יוכל להסתדר סוף סוף עם אל הורפורד? כל כך הרבה שאלות.
הימור: 2:4 בוסטון
ניו יורק - מיאמי
זה לא רק תיבודו מול באטלר, אלא ההיט נגד הניקס עם כל ההיסטוריה שהסדרה הזו מביאה מהניינטיז ותחילת שנות האלפיים. "לניו יורק יש סגל יותר טוב", טען הפרשן צ'ארלס בארקלי, שהימר שהניקס ינצחו. מהר מאוד הזכירו לו חבריו באולפן, כי גם למילווקי היה סגל מרשים על הנייר.
הימור: 3:4 ניו יורק