"סטוף", ככה קוראים לו בכפר. ככה מכנים מאותו בטייבה, השחקן הראשון מהעיר שעולה שנה שנייה ברציפות ליגה. בעונה שעברה זה קרה עם עירוני טבריה, והעונה אחרי שעבר דרך קלנסוואה וטייבה, הגיע לאיחוד בני שפרעם, כשיחד עשו את הבלתי ייאמן. "אמרתי לפיראס מוגרבי שיחתים אותי בחינם. בסכום הכי נמוך שאפשר, אני רק רוצה לשחק ולהוכיח את עצמי. אני חייב לו את החיים שלי", מספר מוסטפא שייח' יוסף בן ה-26, הקשר אולי הכי מאושר עלי אדמות מאז הנפת צלחת האליפות בליגה א' צפון.
"אין שחקן בעולם שלא יבקש את ההישג הזה מאלוהים. זה מאוד מרגש ובלתי נתפס מבחינתי. המשכתי את מה שהתחלתי בטבריה. עשיתי שם טרום עונה טוב מאוד, אבל אבא שלי, סלאם שייח' יוסף, היה מאושפז כל התקופה הזו וזה השפיע עליי. לא יכולתי להתמודד עם זה וביקשתי מטבריה השאלה. ביקשתי לחזור קרוב לבית, שאוכל להתמודד עם מה שקורה עם אבא שלי, שהוא הבן אדם שהיה הכי קרוב אליי. לא רק אבא, חבר נפש. כשהוא הלך לעולמו, התפרקתי", מספר.
17 באוגוסט 2022, לפני קצת יותר מ-8 חודשים, סלאם שייח' יוסף, אבא של מוסטפא השחקן המוכשר, הלך לעולמו. בעיצומה של טרום העונה במדי עירוני טבריה, נאלץ לבקש מאלירן חודדה ובעלי הבית את השאלתו וחזרתו לטייבה, הביתה. "זה רגע קשה. הרגשתי שאני לא באמת בחיים. שאני רק גוף שנע ממקום למקום. חזרתי הביתה, בכדי לחזק אותו אחרי שאבא שלי מת, ומי שהיה צריך את החיזוקים הוא אני. לא אמרתי את זה לאף אחד. רק לעצמי. אני הילד הגדול בבית, אחד מבין שישה אחים ואחיות, הייתי צריך לחזור ולתמוך שהבית לא יקרוס".
סטוף מראה אהבה לקהל (חג'אג' רחאל)"שלושה חודשים", מספר מוסטפא, "שלושה חודשים שלקח לי להתאושש עד שהגעתי לשפרעם. כל יום עולה לקבר של אבא שלי ובוכה. מדבר איתו, מנסה להתחזק. אפילו הייתי אומר יותר משלושה חודשים. חצי עונה בכדורגל התמקדה בדבר אחד, בדבר שהיה לי הכי חשוב בחיים האלה, אבא שלי, סלאם, שהלך לעולמו. כמה שאספר עליו, זה לא מספיק וזה לא מכיל את כל מה שיש לי בלב כלפיו. החלום של אבא שלי היה שאצליח ואגיע רחוק. אמרתי לעצמי שאני לא עוזר וממשיך בשבילו".
"אמרתי שלא מעניין אותי איך ובאיזו דרך, בסוף השנה הזו אני חייב להביא לאבא שלי מתנה. התחלתי את הדרך, אחרי שקיבלתי השאלה מטבריה, בהפועל קלנסוואה עד שהתחילו שם בעיות עם שכר ושחקנים בכירים עזבו, משם חזרתי הביתה, לעיר בה גדלתי, לטייבה. גם שם היה אותו הדבר. אמרו שבונים קבוצה חזקה, אבל אז הכל ‘התחרבש’ וגם בקבוצה הזו שחקנים עזבו והיה בלגן עם שכר, ונאלצתי בכאב לעזוב משם. בדיעבד, זה היה לקחת צעד אחד אחורה בקריירה שלי. לא הרמתי ידיים והלכתי לשפרעם, שם חיבקו אותי מכל הלב".
את משחקו הראשון במדי איחוד בני שפרעם, העולה הטרייה לליגה הלאומית, ערך ב-3 בפברואר מול הפועל מגדל העמק, בניצחון 0:1, כשהוא עולה מן הספסל בדקה ה-87. "פיראס מוגרבי נתן לי מה שלא קיבלתי בשום מקום, כשכמובן החזרתי לו על כר הדשא, באמת. הוא נתן לי כל מה שהייתי צריך, כי עברתי משבר... משבר קטלני. אני לא מאחל לאף אחד שיעבור את מה שאני עברתי. אני נזכר שהייתי עולה לקבר של אבא, הייתי מוציא את כל מה שיש לי על הלב, דברים שלא יכולתי לעשות בבית".
פיראס מוגרבי וסטוף (חג'אג' רחאל)אחרי תקופה הנוראית שעברה נפשו של מוסטפא, אימא שלו ביקשה ממנו שינקה את הראש ויעבור לבית משלו שיעזור לו לחזור לשגרת החיים שלו. "אמרה לי שעשיתי מעל ומעבר למשפחה ועליי לעבור למקום שלי שאוכל להתאושש. השמחה שלי היא השמחה של המשפחה וההצלחה שלי היא ההצלחה של המשפחה. עברתי לדירה משלי בשפרעם, קרוב לקבוצת הכדורגל אליה הגעתי בסופו של דבר. הכדורגל, נכון, להיות זה העיסוק היחיד שלי. אין לי עוד משהו שאני עושה בחיים".
משלמים מיליונים בשפרעם ולא ידענו?
"לא", הוא צוחק, "לא, אבל אני יודע לאן אני אגיע. אני מוותר על לא מעט דברים בכדי להצליח. הגעתי לשפרעם אחרי שהרגשתי שהעונה הזו כבר נשרפה לי. טייבה התחילה להפסיד משחק אחרי משחק והייתי מגיע הביתה ומדבר על אימא שלי. שואל אותה 'מה יהיה? גם אין כסף, גם אין הצלחה, אין כלום. הפסדתי את אבא היקר שלי. מה, מה קורה?'. אמרה לי 'אם יש לך הצעות...', אמרתי לה 'אימא, תקשיבי. אני יכול ללכת לאיזה קבוצה שאני רוצה, אבל אני לא יכול להיות רחוק מהבית'".
אימא של סטוף לא ויתרה לו ואמרה לו חד וחלק: "תקשיב. אתה פה שלושה חודשים. לא תרמת כלום. הנה, אני אומרת לך את זה בפנים. לא תרמת כלום. נכון, חזרת הביתה, אתה רוצה לעזור, אבל זה לא קרה. עזוב את הכסף, אנחנו רוצים שמחה בבית. אחרי כל משחק היית מגיע לבית עם ראש למטה. זה פוגע בנו, כי אנחנו תלויים בך". אחרי הדברים שלה, סיפר סטוף, הרי שהיה בשוק מהדברים, אמר לה "אימא. את רצינית יעני? תראי מה עשיתי בשבילכם, זה מה שאת אומרת לי עכשיו?".
"הבנתי שהיא צודקת. הבנתי שאמא שלי לא סתם אמרה לי את הדברים האלה כי היה חשוב לי שאני אחזור לעצמי וששמחת הבית חזור גם היא. באותו רגע, אחרי השיחה עם אימא שלי, הלכתי הצידה, פתחתי את הטלפון שלי והבנאדם שדיברתי איתו היה פיראס מוגרבי, המאמן של איחוד בני שפרעם. 'תקשיב, פיראס. אני יודע שיש לך 7 קשרים, אני יודע שאתה לא צריך עוד קשר, אני יודע שאתה בכלל לא חושב עליי, אבל תקשיב. אני בא הכי קטן ויודע שבסוף העונה אצא הכי גדול'".
"הוא התחיל להסביר לי על תורת התקציב במועדון ועצרתי אותו. אמרתי לו תקציב לא תקציב, עזוב. אני מוכן לשחק בשכר הכי נמוך בקבוצה. שאל אותי אם השתגעתי, אמרתי לו שאני רוצה דבר אחד. לחזור לעצמי, אני רוצה להצליח. אני חייב לחזק את הבית, הבית תלוי בי. הוא אמר לי לשים את הטלפון על השתק וחייג למישהו מההנהלה. אמר לו שהוא מביא את סטוף, אבל ההוא אמר לו שהם לא צריכים קשר. פיראס עמד על שלו והדגיש שסטוף מגיע בשכר הכי נמוך שאפשר. גם אם אין כסף, יבוא בחינם".
"באתי לשפרעם ולפיראס מוגרבי הכי צנוע שאפשר. לא אמרתי לו 'תקשיב, אני סטוף, שיחקתי שנתיים-שלוש בליגה הלאומית, עשיתי עלייה בעונה שעברה'. באתי צנוע, אמרתי שאיתו אני אגיע רחוק. בסוף השבוע שחגגנו והנפנו את צלחת האליפות, פיראס מוגרבי שלח לי הודעה מרגשת שהשלמנו יחדיו את המשימה. אני יוכל להגיד שאני שלם עם עצמי עכשיו. יש חג בבית. שימחתי את המשפחה, כולם גאים בי, יש אלוהים שרואה הכל אני שמח שיכולי לעשות משהו בעבור אבא שלי שכבר לא איתי".
מה מאכזב אותך? בפוסט שהעלית, כתבת שהמבקרים שלך יכולים לאכול את הכובע עכשיו.
"אני שחקן שאוהב לקבל ביקורת על מה נכון ומה לא נכון, מה צודק ומה לא צודק ומה אפשר היה אחרת במשחק שלי. אבל יש בטייבה, לצערי, יש אנשים שרוצים שסטוף יהיה בכישלון כל החיים שלו. באמת שאני לא יודע למה. זה מאכזב וזה קשה לקבל את זה. כתבתי בפוסט שלי שהם (המבקרים) ימשיכו לחשוב על הרע ואני מציגי אמשיך לעשות טוב ולהצליח".
ומה בעונה הבאה? לאומית או ליגת העל?
"אני צריך לכבד את החוזה שיש לי עם עירוני טבריה. אני צריך לדבר איתם לפני, לראות לאן אנחנו הולכים יחד. בסוף העונה הנוכחית אני מחוייב לחזור לטבריה, אבל אני יכול להגיד שאני מאוד אוהב את שפרעם, אני לא אשכח לעולם את מה שהם עשו בשבילי, מה שהם נתנו לי. הם החזירו לי ולמשפחה שלי את החיוך לפנים. לי ולכל מי שאוהב אותי. אני מאוד שמח, זו חוויה בלתי נשכחת".