הפועל ירושלים הפסידה השבוע 94:78 לא.א.ק אתונה במשחק השני ברבע גמר ליגת האלופות של פיב”א, אך מי שגנבו את ההצגה היו דווקא האירועים המכוערים שהיו מחוץ לפרקט וכללו שריפת דגל ישראל וזריקת אבנים וזיקוקים לעבר הקהל הירושלמי. שחקן העבר שנחשב לסמל במועדון, עדי גורדון, הגיב בפוסט על המאורעות הקשים סביב משחק.
“אתונה, פסח, שעת ערב. צירוף מקרים. עולים לטיסה, רק לפני כמה שעות החלטנו לעשות כמה ימי חופשה באתונה, בדיוק כאשר הפועל ירושלים משחקת בעיר. צירוף מקרים, אולי לא. מגיעים לשער עלייה למטוס, לפתע קם לקראתנו זוג צעירים מקסים, הבחור מרוגש, פורס ידיו לחיבוק, חיבוק עמוק, חיבוק של עומק לב”, כתב גורדון.
“מעולם לא פגשתי אותו לפני כן, צעיר בן 22. התרגשות גדולה, אוהד של הקבוצה. (תזכורת, פרשתי לפני 25 שנה). המפגש היה כמו שני אנשים שעשו דרך רבה משותפת יחדיו ונפגשים לאחר שנים של געגוע. אהבת אמת. זכות. כך למחרת עוד כמה מפגשים ברחובות אתונה, מפגשים מרגשים עם אוהדי הקבוצה, שמחה, חגיגה. תמיד מחמם את הלב לראות אוהדים נאמנים מלווים את הקבוצה כל הדרך. מאוד מחזק שחקנים”.
“לצערנו הרב החגיגה ושמחת המשחק נעלמו לתוך שדה קרב, עם סכנת חיים. מטורף, מזעזע. לאחר המשחק שוב פוגשים אוהדים, הפעם נסערים, מבוהלים, בטראומה. איך בין רגע מאות אוהדים הנוסעים רחוק לעשות שמח במפגש ספורט נמצאים במצב מסכן חיים. מפגש עם רוע לשמו של אנשים שכל כוונתם להזיק ולפגוע ללא הבחנה”.
"שמחת החיים נעלמה לתוך שדה קרב". עדי גורדון (גיא בן זיו)“אי אפשר לקבל דבר כזה, אך את הנעשה אין להשיב. כך קרה. איך מגיבים למה שקרה? דעתי: אחריות במימד של מדינה שאחראית לאזרחיה בכל מקום. מצופה מנבחרי הציבור הרלוונטים לקחת אחריות ולהביע תגובה חריפה. לדרוש פעולות מצד ממשלת יוון בהתאם לקיצוניות האירוע, אירוע טרור לכל דבר, שבנס לא הפך להיות אירוע זוועה עם מחיר בחיי אדם”.
“אם חלילה חוליגנים היו תוקפים אוטובוס תיירים מישראל ברחוב באתונה, היה מחויב לתגובה מדינית ודיפלומטית קשה עם דרישה לעצור את הפורעים. במקרה כאן זה כמו התקפה על 10 אוטובוסים, כ-500 אוהדים, נשים, גברים, בני נוער ומשפחות הותקפו באבנים, בלטות, נפצים, רימוני הלם ועוד בחלל של אולם שאין אפשרות להימלט”.
התגובה מהמדינה מחויבת ומהר. זאת אמירה במיוחד לאזרחים, יש מי שנותן גב, שומר ועושה כמיטבו עבורנו האזרחים. כמו בכל אירוע תוקפנות כזה, מצופה לתגובה בחומרה בצד הדיפלומטי וגם בצד הספורטיבי אל מול אותה ליגה אירופאית שמרשה לעצמה לוותר בקלות בלתי נסבלת על התנהגות נוראית על ידי קהל שכבר עשה זאת בעבר מספר פעמים. וכולם יודעים זאת”.
צפו בטירוף של אוהדי ירושלים לפני המשחק“במימד של הקבוצה אל מול הליגה, ניצחון טכני נותן מענה וצדק ספורטיבי, אך פחות משמעותי. החוליגנים האלה לא אוהבים את הקבוצה שלהם, לא באמת אכפת להם. זה לא יתריע ויעניש אותם. הפועל ירושלים צריכה לתבוע ולדרוש הרחקה מהמפעל של הקבוצה היוונית. היא צריכה לשאת באחריות על אבטחת האורחים. יראו וייראו בכל אירופה. לתבוע בכל מקום אפשרי עד הסוף למען האוהדים הנאמנים שהגיעו למשחק, למען טהרת הספורט ולמען העתיד”.
“עבור האוהדים זו חוויה קשה, שמשאירה טראומה, פחד, כאב וחוסר אונים. חוויית הישרדות. צריך לעכל, לשאול כיצד לפעול ולהגיב לאירוע כזה שהוא עדיין מתמשך למפגש נוסף אל מול אותה קבוצה. נגד שחקנים שמייצגים את אותם אוהדים שפעלו ברוע לב. סביר מאוד שהשחקנים עצמם של אתונה אינם שמחים להיות חלק באירוע נורא כזה. מסכנים השחקנים, אלו אוהדיהם. עכשיו הבחירה בידינו כיצד להגיב באופן הנכון והתכליתי ביותר”.
“מה מוביל לתכלית? באופן טבעי רגשות כל כך קשים מעוררים צורך לתקוף חזרה. הרגשות הרעים שהתעוררו נותנים לגיטימיות. בכל אחד יצר הנקמה עולה, צף, אך נקמה מובילה לנמק נפשי לעצמך ומוסיפה עוד רגשות רעים בתוכנו. לכאורה משחררת, אך עדיין מגדירה את מה שאנחנו ומשאירה אותך באזור הנמוך והרע”.
אוהדי הפועל ירושלים (אורן בן חקון)“בפנינו הבחירה לפעול אחרת. לא להצטרף להיות במקום הנמוך של הרוע, גם כשיש לנו לכאורה הצדקה לכך. אפשר לבחור אחרת, לאסוף את כל הרגשות ולהתמיר אותם מעלה. לעשות מעשה אחר, עוצמתי הרבה יותר. הייתי בוחר לחלק כמה אלפים של ורדים אדומים, ורד לכל אוהד. ברגע של חסד עם שריקת הפתיחה משליך אותם אל הפרקט. הפגנה כנגד האירוע שהיה, אבל בדרך אחרת. דקה אחת לעצור הכל. הפעולות והכוונות שאנו מייצרים הם אשר מגדירות אותנו כבני אדם, ואצלנו זה ככה, פה זה ככה”.
“אנחנו ננצח, אך ורק בדרכינו שלנו. הדרך שלנו לא מצטרפת ולא עוברת במקומות רעים גרועים, פוגעניים. קארמה רעה. מה הטעם בשמחה רעה. למי היא טובה? לא להתבלבל, אנו לא פרייארים, תגובה מוחצת מהמדינה והקבוצה אני מאמין שתהיה בערוצים המתאימים. אנו האוהדים לא נרד להיות בגועל נפש ורוע, לא נסכים להיות חלק מפגיעה בבני אדם באשר היא. לא מאחל לאף אחד להיות שם כברירת מחדל. אנחנו מנצחים רק בדרך ראויה ובריאה, זאת ווינריות אמיתית”.
“נטעין את שחקני הקבוצה בעוצמה ומחויבות הגבוהה ביותר. נכריע על המגרש במצוינות במקצוענות מתוך שמחה ואהבת המשחק והרי לשם כך התכנסנו. אף פעם אין לדעת מה באמת יוביל לנצחון במשחק, הכל ספקולציות ותהיות. לפעמים זה עובד כך ולפעמים אחרת. לפחות דבר אחד בטוח – כאשר אנו בדרך הטובה הראויה ביותר, לא רעה ומקולקלת אז במימד אחד כבר ניצחנו. והיתר לך תדע. אז מי אנחנו רוצים להיות? איפה משיגים 5,000 ורדים אדומים? לשמור על הדרך, אל הניצחון. שבת טובה ושקטה. מעומק הלב, עדי”.