דקות אחרי שריקת הסיום שבישרה על התבוסה 3:0 של באיירן מינכן למנצ'סטר סיטי במשחק הראשון ברבע גמר ליגת האלופות, פורסמה באתר של 'קיקר', מגזין הספורט המוביל של גרמניה, כתבה מדהימה. הפרשן גאורג הולצנר, הידוע כמקורב להנהלת האלופה, יצא בעיקר להגנתו של המאמן תומאס טוכל, טען שאינו אשם בהפסד והדגיש כי במועדון כבר מכוונים לעתיד. "הפרוייקט של טוכל יתחיל באמת רק בקיץ. הוא אמנם הובא במקומו של יוליאן נגלסמן כי השגת היעדים הנוכחיים הייתה בסכנה, אבל למנהלים היה כבר ברור שהעונה הזו הרוסה", נכתב שם – וזה לא פחות ממעלף.
עונה הרוסה?! כאשר פוטר נגלסמן הייתה באיירן פייבוריטית ברורה לזכות באליפות, העפילה לרבע גמר הגביע ושמרה על מאזן מושלם בשמונת המשחקים בליגת האלופות. היא הוגרלה לבית לא לגמרי טריוויאלי מול ברצלונה ואינטר, וכיסחה אותן בקלילות מרשימה. בשמינית הגמר היא תיפקדה כמו קבוצה מול אוסף הכוכבים של פאריס סן ז'רמן, שמרה על רשת נקיה בשני המפגשים וניצחה ללא בעיות. בסוכנויות ההימורים הגדירו אותה כמועמדת מספר 2 לזכות בתואר האירופי אחרי הקבוצה של פפ גווארדיולה. מי האידיוטים שיכולים להגדיר את זה כעונה הרוסה? טוב, הם באמת הרסו אותה. את התוצאה אתמול הם הרוויחו ביושר.
הבלגן הניהולי בבאיירן כה עצום שהיא הפכה לאנדרדוג בעיני עצמה. הציטוטים של אנשיה אחרי הפיאסקו לא היו פשוטים לעיכול עבור אלה שמכירים את הקבוצה ואת הרוח שלה – הם דיברו בשיא הרצינות על סוג של הפסד בכבוד, כאילו ייצגו את נבחרת ישראל. "אני שואב עידוד מכך ששיחקנו טוב בחלק מהדקות, וזה נותן לי בטחון", אמר ג'ושוע קימיך. "שיחקנו מצוין עד שספגנו את השער השני. התאהבתי בקבוצה הזו. אולי זה יישמע מוזר, אבל היה ממש כיף", הצהיר טוכל. בעולם נורמלי, זה פשוט לא יכול להיות. מאמן באיירן לא יכול להגדיר תבוסה 3:0 שהייתה יכולה להיות גבוהה הרבה יותר כ"כיף". אלא שאז אנחנו קוראים בקיקר שהפרוייקט שלו מתחיל בכלל בקיץ.
לא ייתכן. טוכל (רויטרס)כאן המקום לתהות, כמובן, מדוע היה צריך להביא את טוכל באפריל. אם המנכ"ל אוליבר קאן והמנהל הספורטיבי, חסן סליהמידז'יץ', הגיעו לפתע למסקנה שאין למועדון עתיד עם נגלסמן ושצריך לבנות את הכל מחדש, למה לא לתת לו לסיים את העונה בשקט תעשייתי בלי לעשות מהפכה מיותרת בדיוק לפני המשחקים החשובים ביותר? לו היה נכשל, היה תירוץ מצוין להעזיב אותו בסוף מאי, וההחלטה הייתה עוברת ללא זעם והלם בקרב האוהדים, בניגוד למה שקורה עכשיו. טוכל היה מגיע ומקבל דף נקי כדי להכין את הקבוצה במחנה אימונים ולהחדיר את רעיונותיו בשנה אי זוגית ללא טורניר בינלאומי לנבחרות. למה היה דחוף לזרוק את טוכל היישר למערבולת הזו, כדי שפרשנים יידרשו להגן עליו אחרי המחדלים הגדולים.
והרי מחדלים גדולים היו אתמול בשפע. יש אירוניה מרה עמוקה מאוד בכך שמאמן באיירן סיפסל את תומאס מולר במפגש מול פפ גווארדיולה והפסיד. ב-2014 סיפסל גווארדיולה בעצמו את מולר בחצי הגמר מול ריאל מדריד והפסיד. ב-2016 הוא עשה אותו דבר בחצי הגמר מול אתלטיקו מדריד והפסיד. באופן כללי, זהו חוק לא כתוב בבאיירן שמאמן שלא מעריך כמו שצריך את מולר, ימצא את עצמו בצד המפסיד.
למה הוא לא פתח? תומאס מולר (רויטרס)הוא עד כדי כך חזק שההנהלה עצמה הדליפה לתקשורת במסגרת "רשימת התירוצים" לפיטורים של נגלסמן את העובדה כי החליף אותו בתחילת המשחק מול בורוסיה מנשנגלדבאך כאשר דאיו אופמקאנו הורחק והיה צריך להכניס שחקן הגנה במקום שחקן התקפה. אז, ההחלטה דווקא היתה הגיונית, אבל בדיעבד היא הוגדרה כסוג של חוסר כבוד כלפי הכוכב הוותיק.
אפרופו אופמקאנו. הכרטיס האדום מול גלדבאך בפברואר היה שנוי במחלוקת, אבל זכור היטב מופע האימים שלו מול אותה יריבה בתבוסה 5:0 בגביע באוקטובר 2021, שהתרחש דווקא ביום הולדתו של הבלם. זה היה משחק מחריד בכל פרמטר ונגלסמן גאל אותו אז מייסוריו עם חילוף בדקה ה-55. באופן כללי, הצרפתי הוא שחקן חסר יציבות – יש לו הרבה הופעות מעולות, אבל ברגע שמשהו משתבש הוא נוטה לאבד לחלוטין את הביטחון העצמי, ואז טעות רודפת טעות.
חסר יציבות. אופמקאנו (רויטרס)אתמול, במיוחד במחצית השנייה, זה היה המקרה – ופעמוני האזהרה צילצלו כאשר שיחרר הבלם מסירה ביזארית בתוך הרחבה שפספסה לחלוטין את השוער יאן זומר שעמד לידו. למזלה של באיירן, זה לא נגמר בשער, אבל כל מי שמכיר את אופמקאנו יכול היה לשער שההמשך יהיה גרוע עוד יותר – וזה היה הזמן לספסל אותו על מנת להציל את המצב. הפתרון היה פשוט למדי – מסיטים את בנג'מין פבאר לעמדת הבלם אותה הוא מעדיף לדבריו בלאו הכי, ומכניסים את ז'ואאו קאנסלו כמגן ימני. זה לא קרה, איבודי הכדור של אומפקאנו המשיכו בתדירות מחפירה ובדקה ה-70 גנב ממנו ג'ק גריליש את הכדור בדרך לכיבוש השער השני של מנצ'סטר סיטי.
ואם כבר הזכרנו את קאנסלו, ההחלטה להשאירו על הספסל הייתה תמוהה באופן קיצוני. הפורטוגל, שהגיע למינכן בהשאלה מסיטי בשלהי ינואר בעקבות סכסוך עם גווארדיולה, השתוקק לשחק מולו ולהראות לו מאיפה משתין הדג. איך אפשר לא לתת לו לעשות את זה? לראיה, השחקן המצטיין של באיירן והיחיד שאיים על השער של אדרסון, היה לירוי סאנה – אקס סיטי שהתלהב מאוד לשוב לראשונה לאצטדיונו הביתי לשעבר כיריב. קאנסלו עשוי היה לתרום לא פחות, אבל שולב רק כאשר המשחק כבר הוכרע לחלוטין וזה הרגיש כמו התעללות בו – למה לו להיות שותף לתבוסה צורמת מבחינה אישית אם הוא לא אחראי לה?
החלטה תמוהה. קאנסלו (רויטרס)כאן, למעשה, נמצא המחדל המרכזי של טוכל. אפשר לשגות עם ההרכב הפותח, קל וחומר כאשר אתה עדיין בקושי מכיר את הנפשות הפועלות, אבל אז לפחות אפשר לעשות את ההתאמות הנדרשות תוך כדי תנועה. העובדה כי אופמקאנו השלים 90 דקות גובלת בחבלה מכוונת. סרג' גנאברי, שנמצא במשבר מקצועי עמוק, נבחר משום מה לשמש כתשע מדומה ולא תיפקד כלל. מדוע הוא נשאר על המגרש עד הדקה ה-80 ומדוע מולר לא עלה במקומו כבר במחצית? מדוע סאדיו מאנה – השחקן היחיד בסגל שמנוסה מאוד במשחקים מול מנצ'סטר סיטי בקדנציה המפוארת במדי ליברפול – שולב רק בדקה ה-69?
כל זה לא אומר שבאיירן הייתה נמנעת מהפסד עם נגלסמן. מנצ'סטר סיטי נמצאת במומנטום מצוין, וכבשה 21 שערים בארבעת המשחקים הקודמים בכל המסגרות. ג'ק גריליש נכנס לכושר טוב יותר אפילו בהשוואה לתקופת השיא שלו באסטון וילה, והוא נהנה מכל רגע על המגרש – אפשר לראות את זה במספר הרב של מסירות עקב מדויקות שהוא מחלק.
רודרי הוא ווינר עם קבלות שיודע גם להבקיע שערים חשובים ואתמול הגיע אחד הרגעים המופלאים בקריירה שלו במנצ'סטר סיטי עם בעיטה מסובבת מזהירה לחיבורים שהפכה לשער היתרון. ואם ארלינג הולאנד מספק אסיסט לנגיחה של ברנרדו סילבה, במקום להיפך, הרי שהתסריט כבר הופך לסוריאליסטי ממש. נכון לעכשיו, זו קבוצה שמסוגלת לדרוס ולמחוץ כל יריבה, ואפילו פציעה של קווין דה ברוינה לא הוציאה אותה מאיזון.
אחד הרגעים המופלאים בקריירה של רודרי (רויטרס)אז ייתכן ובאיירן הייתה מודחת בכל מקרה, אבל היה לה סיכוי סביר – וההחלטות שקיבלה ההנהלה הקטינו את הסיכוי הזה באופן משמעותי מאוד. האם הייתה שם אשליה כלשהי לגבי מאזנו החיובי של טוכל מול גווארדיולה, כולל ניצחון עם צ'לסי בגמר ליגת האלופות ב-2021? ומה בדיוק קרה מאחורי הקלעים שגרם למועדון הזה לקפל את הזנב, לשדר תבוסתנות ולהפוך קמפיין מוצלח ל"עונה הרוסה"?
את התשובות האלה צריכים לתת קאן וסליהמידז'יץ', והלחץ הציבורי עליהם צריך להיות גדול. יש יסוד להניח שהם לא ראויים למשרותיהם, והתקומה תגיע רק כאשר יוחלפו באנשי מקצוע שמתאימים לעבוד בבאיירן. בינתיים, הם דואגים לפרק אותה.