המשחק הקרוב מול שווייץ הוא לא סתם משחק עבור נבחרת ישראל. המנהל המקצועי, יוסי בניון, והמאמן אלון חזן, היו במרכזן של שתי החלטות שנויות במחלוקת בעיני רבים - ההתקוטטות עם ערן זהבי סביב סוגיית החדר הבודד, והסיפור עם דיא סבע ואותו "שליח" שנשלח או שלא, תלוי את מי שואלים, לבקש משחקן מכבי חיפה "להתנצל" כדי לייצר דף חלק עם מאמן הנבחרת. בהתאחדות ובנבחרת כמובן מכחישים בכל תוקף וטוענים כי יש אדם בעל אינטרס שהפיץ את הנושא הזה ומייצר סביבו שיח לא הוגן.
ולכן, כדי להפסיק ולדבר על הנושאים האלה בצורה לא הוגנת, בואו נלך אל הצד המקצועי. התמונה שהתרחשה במחצית השנייה מול קוסובו צריכה להדאיג מאוד את כל מי שקשור לנבחרת ישראל. אלון חזן מסתכל אל הספסל שלו ומה לעשות, האופציות שנמצאות שם ברובן אינן ברמה של אלה שמשחקים בהרכב. הרי בעולם תקין בו איאד אבו עביד וליאל עבדה כשירים, הם פותחים ורז שלמה ודולב חזיזה המחליפים. זה כבר מצלצל טוב יותר.
בעולם מושלם, נקי מסכסוכים, את עבדה הפצוע היה אפשר להחליף בדיא סבע. כבר נראה בכיר יותר, לא? ומה לגבי סוגיית החלוץ? אלון חזן הלך עם שון וייסמן שנמצא בכושר אישי לא טוב וחווה עונה קשה מאוד בספרד, שבמסגרתה נאלץ לרדת לליגה השנייה לגראנדה שאינה ידועה בסגנון המשחק ההתקפי והתוסס שלה, זוהי עובדה. על הספסל ישב תאי בריבו. האם אלו צריכים להיות החלוצים המובילים של נבחרת ישראל? אלון חזן אמר לא פעם ולא פעמיים שכן, אבל אין אחד שלא עברה בראשו המחשבה מה היה קורה בדקה השלישית אם את הכדור ששון וייסמן פספס, היה מקבל ערן זהבי.
שון וייסמן. מה היה קורה אם זהבי היה מקבל את ההזדמנות אליה הגיע? (איציק בלניצקי)את הגזרות האלה בניון וחזן הביאו על עצמם ויש יגידו שהם חיים איתן בשלום ובאהבה. אבל נבחרת ישראל של המחצית השנייה מול קוסובו היא נבחרת מדאיגה מאוד, שגורמת לכולנו לפקפק האם היא באמת מסוגלת לא לעלות ליורו גם כשיש שתי עולות אוטומטיות, וגם כאשר חלק מהמקומות השלישיים בבתים השונים עולים גם הם, וכאשר היריבות בסוף על המקום השני הן נבחרות ברמה שלנו - קוסובו ורומניה. אין יותר "ברמה שלנו" משתיהן.
אבל לישראל אין ספסל. הפציעה של עבדה היא קריטית, אבל מי שמכין סגל להתכנסות בינלאומית אמור לדעת את זה, שפציעות כאלה קורות ואתה חייב לדעת להגיב. הנבחרת כמובן לא הגיבה. היה ברור שעבדה לא ישחק, אבל איתמר שבירו (שלא משחק בעמדתו של שחקן סלטיק) זומן רק אחרי המשחק מול קוסובו. את המקום של אבו עביד הבלם, תפס לירן רוטמן, קשר שמשחק גם בכנף בעת הצורך. בלם הוא בטוח לא.
איתמר שבירו. זומן רק אחרי המשחק מול קוסובו (אורן בן חקון)הספסל של חזן ביום שבת היה כזה שבאמת קשה להסתכל עליו ולמצוא בו פתרונות. שגיב יחזקאל, דן גלזר, מחמוד ג'אבר, לירן רוטמן, גבי קניקובסקי, עומרי גנדלמן ומי שנכנסו למגרש - מוחמד כנעאן, תאי בריבו, דני גרופר וביברס נאתכו לצד שני שוערים מחליפים - דניאל פרץ ויואב ג'ראפי. זה לא מספיק איכותי, זה לא מייצר מספיק פתרונות וזה מעיד על פער גדול מדי בין הרכב לספסל.
זאת המציאות, בלי לפגוע ולבלי להעליב אף אחד מהשחקנים בסגל. בטח לא כאשר מסתכלים על מי בחוץ ושוב נחזור אל אותם השמות ואפשר לצרף אליהם גם את מוחמד אבו פאני שגם הוא לא מוזמן לא בגלל עניינים של הדשא, ודין דוד, שחסר מאוד כחלוץ שיכול לשחק גם בכנף ולהביא עוד קצת גיוון ומשחק עומק.
אלון חזן (ראובן שוורץ)ולכן, מלכתחילה ההחלטה ללכת למאבק חסר פשרות מול ערן זהבי היה מוזר, בטח כאשר מסתכלים על האופציות בסגל ועל אלה שלא זומנו בנוסף אליו. וכשמוסיפים על כך את סבע, אז עוד יותר. הרי כנבחרת קטנה שלא מצליחה להעפיל לטורניר במשך עשורים רצופים, אתה צריך להעמיד לרשותך את כל הכלים שיעזרו לך לעלות מהקמפיין הזה. ישראל באה לטורניר המוקדמות, מבחירה, בלי שני שחקנים מובילים. ואני לא מדבר בכלל על מונס דאבור ועומר אצילי שהחליטו לפרוש מהמדים הבינלאומיים עוד לפני.
ואולי, בניון וחזן ידעו מה הם עושים לאורך כל הדרך? אולי ההתעסקות שלנו, כתקשורת, בזהבי ואח"כ בסבע, כבר חצתה את גבולות הטעם הטוב? זוהי גם אפשרות שצריך לקחת בחשבון ואני לא פוסל אותה. במקום שבו כולם ראו דברים רעים נגד קוסובו, אפשר היה גם לדבר על מחצית ראשונה מאוד מעניינת של הנבחרת, עם לחץ מודרני, עם כניסות של המגנים לאמצע, עם ניסיון לייצר תבניות שלא ראינו בנבחרת בשנים קודמות, עם 29 אלף אוהדים בבלומפילד למרות האיום מהשמיים נטולי הגג שיגן עליהם.
ערן זהבי (רדאד ג'בארה)היה אפשר לראות את מנור סולומון עם דריבלים אינסופיים שגורמים לך להזיל ריר, את אוסקר גלוך שבמסירה אחת והשתחררות אחת יכול לסדר מצב לגול מול כל יריבה. היה אפשר ליהנות מדורון ליידנר שהיה פשוט נהדר בחצי הראשון, וגם מהשילוב ההולך ונרקם בין נטע לביא ודור פרץ כ"דאבל פיבוט" מתחת לגלוך. היה מה לראות, ובמקום שבו כולם יצאו עם תחושות של כעס ומיד קפצו אל הנושא של זהבי וסבע שוב, היו גם כאלה שראו טוב.
וכן, נקודת הסגל היא נקודה בעייתית. אלון חזן יצטרך לחיות עם ההחלטות שהוא לקח ועם הסיטואציות שחלקן גם נכפו, הרבה יותר מהר ממה שאנשים חשבו. כך גם יוסי בניון, שבפעם ה-200, הגיע הזמן להפסיק את השיח הילדותי על למה הוא יושב ליד האנליסט והאם הוא מתערב או לא מתערב בחילופים. לכולם ברור שבניון רואה משם את המשחק כי מלמעלה רואים את הפריסה הטקטית בצורה הכי נכונה שיש, ושם מנהלים מקצועיים אוהבים לשבת. חזן מקבל את ההחלטות שלו לבד, תהיו בטוחים בזה.
יוסי בניון ואלון חזן (ראובן שוורץ)וכמו שחזן מקבל את ההחלטות שלו לבד, כך הוא ובניון יצטרכו לחיות עם האירועים שקדמו לקמפיין כבר עכשיו, בגלל התיקו נגד קוסובו. שווייץ נבחרת אדירה, אבל גם היא באה בלי שני כוכבים מרכזיים שלה. אולי התחליפים טובים יותר ממה שיש בספסל הישראלי, אבל פערי הרמות חוו צמצום קל. דווקא בז'נבה, שנראית מעט מנותקת מסצנת הכדורגל, ישראל אולי יכולה לספק את מה שחזן ובניון ראו מול העיניים שלהם. נבחרת מלוכדת, לוחמת, מוכשרת, שיכולה להפתיע איפה שחושבים שלא.
הרי תיקו נגד שווייץ, וכנראה שנגיד שהכל בסדר והשחור שהיה ביום שבת, יהפוך לאפור יותר. ואם לא, גם אם נרצה וגם אם לא נרצה, לכולם ברור לאן השיח יילך. הוא בסוף תמיד הולך לאלה שלא נמצאים שם. חזן ובניון יקוו שהפעם, לשם שינוי, סוף סוף תעלה נבחרת ישראלית שתצליח לגרום לכולם לדבר רק על מי שנמצאים פה.
חזן: "אני מאוכזב, אבל ריאלי"