הוא לא מפחד להגיד שעל ליבו והוא יודע מה הוא שווה בעמדתו. ג'רמי חאובל, בן ה-26, שוערה של הפועל לוד שהעפילה לליגה א' לפני כשבועיים, הוא לא אחר מבנו של סרג'יו חאובל, בלם העבר בכדורגל הישראלי ומאמן כדורגל. ג'רמי הוא גם אחיו של אדריאנו, שחקן קולנוע ישראלי ודוגמן. מלבדם, ישנם עוד שלושה אחים במשפחה: ג'וליאן, ששימש בעברו כמאמן כושר, סמואל שהיה שחקן עבר ועזב את הכדורגל וסטפאני. מעבר להיותו שוער, חאובל למד חינוך גופני עם התמחות בחינוך מיוחד ועובד בתחום בתל אביב. אם לא די בכך, ב-3 השנים הארונות מדגמן בזמנו החופשי.
את דרכו בכדורגל התחיל בעיר בה גדל, יבנה. ככל שהתקדמו השנים, הגיע לנוער של הכח מכבי עמידר רמת גן, קבוצה שבשנים עברו הייתה די מסודרת ואף שיחקה בליגה הלאומית, כשאת ההזדמנות הראשונה בקבוצת בוגרים קיבל ב-12 באוגוסט 2014, כשהוא בן 19. בעונת 2015/16 היה לשוער למקרים מיוחדים בהפועל קטמון ירושלים, שוער שני לאוהד סיידוף. באותה עונה לא ראה ולו משחק אחד. אחרי שסיים העונה עם קטמון, נחת במחנה יהודה מליגה א' ומשם נשאר בליגות הנמוכות. "כל שהיה חשוב לי", מספר ל-ONE, "הוא לשחקן כדורגל. לשבת בספסל כבר לא הייתה אופציה מבחינתי".
בשנתיים האחרונות הוא שחקנה של הפועל לוד, שבעונה שעברה ניסתה להעפיל לליגה א' אבל לא הצליחה לעשות זאת משלל סיבות. העונה, משפחת רגב השאירה את ג'רמי חאובל בין הקורות, כי האמינה ביכולותיו. מה גם שצירפה עוד מספר שחקנים איכותיים בכדי לסגור עניין מהר ככל האפשר בליגה ב' דרום א' וכך היה."שנה שעברה הייתה מאוד קשה מנטלית. היינו מרחק נגיעה מעלייה. אני חושב שהיינו הכי טובים שנה שעברה והגיע לנו לעלות, אבל טעות שיפוט הכריעה עונה שלמה”, אמר השוער. “אין דבר קשה מזה, אבל יצאנו מזה חזקים וידעתי ביחד עם המשפחה מלוד שנעשה את זה כך שמהר מאוד הרמנו את הראש ועשינו את העבודה כמו מקצוענים".
ג'רמי חאובל (באדיבות יונתן גינזבורג)"החדר הלבשה שלנו זה ללא ספק מה שהקפיץ אותנו למקום הראשון. כשיש חבורה גדולה של גברים שנותנים אחד למען השני, הסוף ידוע מראש ולטובה כמובן. כל השנה שמחנו והאמנו וידענו שלא נוותר על כדורגל שמח וכך היה. הגשמתי עוד חלום ויש עוד הרבה לפניי, אני יודע את זה בתוך תוכי. הפועל לוד זה בית ושנה שעברה קיבלתי הצעות מאוד יפות, שהפתיעו אותי מאוד, אבל ידעתי שאני הולך להישאר כי על בית לא מוותרים. התנאים אצלנו הם תנאים של ליגת על, וכל שחקן יודע שתנאים זה משהו שבא לפני הכול. במערכת יש כל כך הרבה אנשים שאת שמם רגב מזכיר בכל פעם שהוא יכול . אני אתן מילה על כל שחקן סגל בלי לציין שמות כי אני חושב שקבוצה תלויה בכל אחד מהחברים ואין אף אחד מעליה".
חאובל סיפר גם על הדרך דרכה הגיע לעולם הדוגמנות: "הכול התחיל בכמה הצעות שהייתי צעיר ופחות התחברתי, אבל שאתה עובר לגור לבד וגם לומד, צריך להביא כסף הביתה ולחשוב קדימה. כמישהו שהיה נגד התחום, אני יכול להגיד היום שימי צילום זה כמו חופשה בשבילי, אני עף באוויר על הסט, מרגיש חופשי והכי חשוב זה הצוות שמסביבי. הרבה אנשים טובים שבאים ליהנות ולפרגן מה שנקרא אהבה ללא תנאי. אין אצלי יותר או פחות, לכל חלק יש את היתרונות והחסרונות שלו. אני לומד לשלב את כולם וזה אפשרי. בגלל שלא ויתרתי על עצמי, לא הייתי על הספסל בליגה לאומית. היה לי חשוב גם לצאת עם תואר ולשלב עוד דברים. שחקני כדורגל חייבים לדעת לשלב עוד מקצועות בחיים שלהם, זה לא לכל החיים במיוחד אם אתה לא שוער כמוני. אתה יכול להיפצע וכדומה, לכן אני ממליץ לשלב עוד דברים שאנחנו מתחברים עליהם", סיכם חאובל.
בחזרה לכדורגל. חאובל מספר על מה שקרה בעבר, איך התגלגל להיות שוער בליגות הנמוכות והשאיפות שנותרו להגיע הרחק: "תמיד אמרו שאני שוער שלא רואים כל יום, אבל האמת לא מעניין אותי מה אומרים. עד היום אני חושב שהגיע לי לשחק במקומות הגבוהים ואני גם יכול להיות שם בהליכה. שוער עם משחק רגל ואומץ שמשחק גבוה לא תראו פה הרבה. יש פה בעיה בארץ שאם אתה לא מגיע מקבוצה עם שם או סוכן חזק שעומד מאחורייך ואתה צעיר יש מעין פחד לתת לך. הטעות שלי הייתה שלא הייתה סבלני. אני לא יכול לשבת בספסל, אני חם מידי על הדשא. אם בא לך להכניס אותי לדיכאון, שים אותי על הספסל. לכן ירדתי לליגה א' והאמת היא שנהנתי מכל רגע”, שיתף השוער הלודאי.
ג'רמי חאובל (באדיבות יונתן גינזבורג)"אני מעדיף להיות שוער ראשון בליגה א', מאשר שוער שני בליגת על. היום הדברים שונים. עברתי הרבה ואם יתאפשר לי להילחם על האפודה במקום ראוי, אני אלחם וגם אשחק בסוף. אז אם איזה מאמן בליגת על צריך שוער גבר שיעמוד מאחוריו, אני אהיה שם. כשהייתי קטן, אבא שלי היה אומר לי 'אתה רואה את הבור הזה, איפה שכל השוערים עומדים, אתה תעמוד לפניו'. הייתי היחיד שהיה לו האומץ לשחק גבוה. מאמנים היו משתגעים ממני, כי הם לא ראו מעולם שוער שמשחק כמו בלם שלישי בקבוצות שלהם".
אחרי עונה טובה מאוד מבחינתו, למרות שטרם הסתיימה, אבל צלחת האליפות כבר בידיו, יודע שהליגה הלאומית זו לא תקרת זכוכית: "ליגה לאומית פחות קורצת לי. אני רוצה לליגת העל. יש לי עיניים גדולות וגם אני יודע שאין עוד שוער שיש לו מה שאני נותן. אני רוצה להגיע לשם ללא ספק. סיימתי ללמוד וכרגע אני בשיא שלי, פנוי לאימוני בוקר, אז כמו שאומרים - בשעה טובה מישהו הולך להרוויח מזה בקרוב".
“לגבי שנה הבאה? לא החלטתי סופית. קודם כל חופש ואז נראה מה הדבר הכי נכון בשבילי. אם דברים יתנהלו כמו שצריך, יש מצב גדול שאשאר בלוד ונעלה ביחד לליגה הלאומית. החלום שלי זה להגיע איתם עד למעלה ואני חושב שאנחנו יכולים לעשות את זה. הדבר היחיד שימנע ממני להישאר איתם, זו הצעה שלא יהיה ניתן לסרב לה מקבוצה שרוצה לעלות לליגת על או קבוצה מליגת על ואז באמת אצטרך להחליט מה הדבר הכי נכון בשבילי, אני אוהב לתת לזמן לעשות את שלו", סיכם שוערה של לוד.
שחקני הפועל לוד חוגגים עם הקהל (יונתן גינזבורג)