ימי חמישי הפכו לביטוי גנאי ברשתות החברתיות – את זה למדו על בשרם בעיקר אוהדי ארסנל בשנים האחרונות. נהוג ללעוג למועדונים הגדולים ש"נאלצים" להסתפק "רק" בליגה האירופית, ולא נוטלים חלק ב"דבר האמיתי" בליגת האלופות בימי שלישי ורביעי. "תהנו בימי חמישי שלכם", אומרים להם בציניות, ואנשים אמורים להיעלב מכך.
ובכן, אתמול הוחזר אחת ולתמיד הכבוד הראוי לימי חמישי. ברצלונה הייתה אמורה להיות מתוסכלת מכך שהודחה מליגת האלופות בשלב הבתים בתום קמפיין מביש למדי. מנצ'סטר יונייטד היתה אמורה להרגיש מושפלת מכך שכלל לא העפילה לצ'מפיונס-ליג. וכאשר הוגרלו זו מול זו בשלב כה מוקדם בליגה האירופית, הרגישו שתיהן קצת מקופחות – הגדיל לעשות צ'אבי כאשר הצהיר בנובמבר: "שוב לא היה לנו מזל, וקיבלנו את ההגרלה הגרועה ביותר".
אלא שמאמן בארסה טעה באופן מוחלט. זו הייתה ההגרלה הטובה ביותר שאפשר לדמיין עבור שני המועדונים, ולגמרי לא משנה אם הם משחקים זה מול זה בפברואר או באפריל. המפגשים האלה לא רק יעלו את הליגה האירופית לרמה אחרת מבחינה תודעתית – הם תורמים קודם כל לבלאוגרנה ולשדים האדומים עצמם. אם מישהו חשב במקרה שכבודם נרמס, הוא קיבל את התשובה הנחרצת בתצוגת כדורגל נהדרת.
המשחק תורם לשניהם. צ'אבי וטן האח (רויטרס)36 איומים על השער היו בקרב, בו המחצית הראשונה הסתיימה איכשהו ללא כיבושים, והמחצית השנייה הייתה אמורה להניב הרבה יותר מארבעה שערים. זה נגמר 2:2, אבל היה אמור להיות 4:4, או לפחות 3:3 – כי הסגנון הראוותני החזיר אותנו הישר לעונה בה הושגו שתי תוצאות כאלה בין היריבות המדוברות. זוכרים את שלב הבתים הקסום בליגת האלופות ב-1998/99 – עונת הבכורה של צ'אבי בסגל הראשון?
בספטמבר של אז הן נפרדו בתיקו 3:3 באולד טראפורד במשחק משוגע ביותר, בו פירקו השדים האדומים את האורחים ללא תנאי במחצית הראשונה והיו צריכים להבקיע עשירייה, אבל הובילו 0:2 בהפסקה, ובסופו של דבר כמעט הפסידו. דייויד בקהאם סיפק אז בישול מהסרטים לראיין גיגס וכבש בעצמו בבעיטה חופשית לחיבורים.
בנובמבר היה זה 3:3 בקאמפ נואו עם תסריט מטורף לא פחות וכמות אסטרונומית של מצבים ליד שני השערים. דווייט יורק ואנדי קול נהנו באותו ערב משיתוף פעולה טלפתי ביניהם וכבשו את אחד השערים הקבוצתיים היפים בתולדות מנצ'סטר יונייטד, אבל ריבאלדו גנב את ההצגה עם שוויון במספרת אדירה. כל מי שראה את המשחקים ההם יכול להרגיש בר מזל, והמופע אתמול הזכיר אותם.
זיכרונות מה-3:3. סקולס וריבאלדו (רויטרס)כמו אז, גם הפעם היה משחק ההגנה של שתי הקבוצות די מחפיר, אבל מה זה משנה? אוהדים רוצים לראות קצב משובח, יצירתיות, מצבים ליד שני השערים, ביצועים וירטואוזיים, החמצות, הצלות של שוערים, כדורים ברשת – וכמה שיותר. כל זה היה בתפריט אתמול, והמופע התעלה על כל מה שהוצע בליגת האלופות ביומיים הקודמים. שתי הקבוצות רשאיות להיות מאוכזבות מההפקרות בעורף ומכך שלא השכילו לנצח, ואחת מהן אף תודח בתום הגומלין בשבוע הבא, אבל שתיהן צריכות להיות מרוצות ומאושרות עד הגג מכך שנתנו שואו שייזכר עוד זמן רב. השואו הזה העמיד אותן במרכז הבמה, ואין שום משמעות למסגרת בה הוא התקיים. זו הייתה קלאסיקה.
מרקוס רשפורד העניק מופע קלאסי משלו. בפעם המי-יודע-כמה בתקופה האחרונה, חלוץ מנצ'סטר יונייטד היה בלתי ניתן לעצירה והביטחון העצמי שלו מאפשר לו להעז לעשות דברים שלא היה מנסה קודם לכן. הוא הכניע את מארק-אנדרה טר שטגן בבעיטה חדה לפינה הקרובה מזווית קשה, ואז עשה צחוק מראפיניה ליד דגל הקרן כדי לארגן את שער היתרון של השדים האדומים – ז'ול קונדה חסר המזל היה האיש שדחק את כדור הרוחב שלו לכיוון הלא נכון.
רשפורד לא עוצר (רויטרס)אריק טן האח נתן לו תפקיד כמעט חופשי לגמרי בחוד, ואף הסיט את ואוט וחהורסט לעמדה נסוגה יותר כסוג של קשר התקפי, וזה רעיון שנוי במחלוקת כי ניתן לטעון כי יש שחקנים שמסוגלים למלא את התפקיד טוב יותר מההולנדי, אבל השילוב שלו עם רשפורד עובר היטב. אחוז ניצול ההזדמנויות של וחהורסט מאכזב מאוד בשלב זה, והוא היה חייב להכניע את טר שטגן במחצית הראשונה, אבל אף אחד לא יכול לבוא אליו בטענות בכל הקשור לחוסר האנוכיות. זה שחקן שעובד לא רק עבור עצמו, ומאמנים יודעים להעריך זאת.
היה זה ערב קלאסי גם עבור מרקוס אלונסו, ששיחק לראשונה מאז מות אביו – כוכב עבר של ברצלונה, כבש בנגיחה אופיינית והקדיש את השער לזכרו. מנצ'סטר יונייטד היא יריבה אהובה מבחינתו, והוא הרשית מולה גם בשני הביקורים האחרונים באולד טראפורד במדי צ'לסי, כך שיהיה מסקרן מאוד לראות מה הוא מכין לקראת הגומלין באנגליה.
מרקוס אלונסו מקדיש את השער לאביו (רויטרס)היה זה ערב קלאסי עבור כל הברזילאים המעורבים. קאסמירו שחזר לקאמפ נואו בחולצה לבנה - אבל של יונייטד - הרגיש שזה קלאסיקו פרטי עבורו ונתן את המקסימום בהתאם. פרד, ששומר על מעמדו במרכז המגרש גם אחרי הגעת חברו לנבחרת, הצטיין בזכות עבודה שחורה מרובה, וגם מצא זמן לבשל במסירת אמן את השער של רשפורד. מנגד, ראפיניה תפס את היוזמה באגף הימני של ברצלונה, השווה ל-2:2 כאשר כדור רוחב שלו חדר במפתיע לרשת, וכעס מאוד כאשר צ'אבי החליפו.
היה זה ערב קלאסי אפילו עבור ארון וואן-ביסאקה, שמואשם לא פעם ביכולות התקפיות מוגבלות, אך סיפק את הסחורה בדהירות בלתי פוסקות קדימה לאורך האגף. באופן כללי, הייתה תחושה שכולם מסוגלים להבקיע בערב נתון זה, וכמעט כל התקפה הייתה אמורה להוביל למצב מסוכן. גם אם וואן-ביסאקה עצמו היה שם את הכדור ברשת, איש כבר לא היה מופתע, וברצלונה התקשתה בשמירה על כל החוליות של השדים האדומים – בדיוק כפי שיונייטד נתקלה בבעיות חמורות משלה בסגירת הכוכבים היצירתיים של הבלאוגרנה, אפילו אחרי שפדרי הפצוע הוחלף במחצית הראשונה.
אז קונדה הבקיע בסופו של דבר שער עצמי, וזה כבר האירוע השני לאוסף אחרי ביצוע דומה נגד בטיס בתחילת החודש. זה הופך את המגן-בלם הצרפתי לכובש הפורה ביותר נגד הבלאוגרנה בשבועות אלה – נתון סטטיסטי משעשע בהחלט. המאזן ההגנתי של בארסה בספרד לא משעשע כלל עבור יריבותיה, עם שבעה שערי חובה בלבד ב-21 מחזורי ליגה. לעומת זאת, היא ספגה 12 שערים בשישה משחקי שלב הבתים בליגת האלופות, וגם אתמול יצאה בזול עם שתי ספיגות. זה אומר לא מעט על הבעיות של רוב הקבוצות הספרדיות בחוד, וגורם לחשוד כי ההצלחה של בארסה בעורף לא צפויה להחזיק מעמד זמן רב. ניכר כאן עיוות לא מבוטל.
זה צפוי לבלוט גם בגומלין, בו יחסרו לבארסה פדרי הפצוע וגאבי המושעה, כך שמנצ'סטר יונייטד ניתנת להגדרה כפייבוריטית אחרי התיקו אתמול, אבל הקטלונים עשויים להסתדר גם כך, ויש יסוד סביר להניח כי הקצב יהיה גבוה לא פחות, ובדרך להצגה משובחת נוספת. הקרב אתמול הותיר טעם של עוד, ואנחנו כבר משתוקקים לקראת המנה השנייה. גם היא תהיה ביום חמישי, שיהיה שוב היום המרכזי בשבוע.
בגומלין גאבי לא יהיה ויונייטד פייבוריטית (רויטרס)