לפי לוח המשחקים המקורי, המפגש בין ארסנל למנצ'סטר סיטי היה אמור להתקיים ב-19 באוקטובר, בשלב אחר לגמרי של העונה. גם אז היה זה אמור להיות הקרב בין המובילה לאלופה, אבל איש לא היה מעלה בדעתו להגדיר אותו כמשחק העונה. התותחנים נתפסו אז כהפתעה של המחזורים הראשונים, אך עדיין לא זוהו כמועמדים לגיטימיים לזכייה באליפות, ואור הזרקורים לא היה אמור להיות כה חזק.
האילוצים שחייבו את הדחייה היו די משונים. זה התחיל כאשר משחקה של ארסנל מול איינדהובן בליגה האירופית ששובץ לספטמבר, בוטל בגלל שמשטרת לונדון הייתה עסוקה מדי באירועים שליוו את מות המלכה אליזבת', ואופ"א דרשה מהאנגלים לאתר מועד חלופי. האופציה היחידה שנמצאה הייתה באמצע אוקטובר ולכן ביקשה ארסנל מההתאחדות להזיז את הדייט עם סיטי לתאריך לא ידוע כלשהו.
בסופו של דבר, ארסנל סיימה במקום הראשון בבית בליגה האירופית וקיבלה פטור משלב הפלייאוף ראשון, מנצ'סטר סיטי הוגרלה לשחק בשמינית גמר ליגת האלופות בשבוע הבא ושתיהן היו פנויות באמצע השבוע הנוכחי. כך נוצרה ההזדמנות לשבץ את משחק העונה אתמול, באופן סמלי – ואף הפגנתי – במקביל למשחקי צ'מפיונס ליג ובניגוד לתקנון של אופ"א.
היו צריכים להיפגש מוקדם יותר. גווארדיולה וארטטה (רויטרס)מי הרוויח מדחייה בת ארבעת החודשים? אין לדעת, כמובן. אפשר לטעון כי ארסנל הצליחה לפתח את המומנטום המזהיר שלה כי טרם שיחקה מול האלופה, והפסד למנצ'סטר סיטי באוקטובר היה מוציא את הרוח ממפרשיה כבר מזמן.
אפשר גם לצאת בהצהרה הפוכה ולומר שהסיכוי שלה לגבור על התכולים באוקטובר היה גבוה יותר, פשוט כי עומס הציפיות היה נמוך הרבה יותר, ומבחינה מנטלית הרבה יותר קל לחולל סנסציה מסוג זה כאשר אתה לא מפתח תקוות קצת מוגזמות לקטוע את הבצורת הארוכה ללא אליפות. כל אלה סתם דיבורים באוויר ואין להם שום ערך, אבל דבר אחד כן השתנה באופן ברור ומובהק. האישומים החמורים של הליגה נגד מנצ'סטר סיטי פורסמו בשבוע שעבר בתום חקירה ארוכה, וזה שינה בתכלית את האווירה מסביב למועדון.
משחק העונה מול מובילת הטבלה התקיים בצל החשדות הכבדים והחששות לגבי עתידו של הפרוייקט של השייחים במנצ'סטר, והסיטואציה הזו איפשרה לפפ גווארדיולה להיכנס לתפקיד בו מעולם לא היה קודם לכן – הוא החליט לשחק אותה אנדרדוג מסכן. דבריו המרירים של הקטלוני במסיבות העיתונאים העבירו מסר של עלבון – כולם מחפשים אותנו על לא עוול בכפנו, כולם רוצים להפיל אותנו, אבל אנחנו, קטנים ככל שנהיה, מצליחים על אפם ועל חמתם. "האם סטיבן ג'רארד החליק בגללנו?", תהה גווארדיולה בהתבטאות ביזארית במיוחד. הוא אף דאג להתנצל עליה בפניו של סטיבי-ג'י, אבל עצם ההתנצלות קיבלה כותרת גדולה נוספת, וזה רק חיזק את המנטרה.
התנצל בפני ג'רארד. פפ (רויטרס)בגדול, אימץ מנג'ר מנצ'סטר סיטי את הגישה שאיפיינה את יריבו הגדול עד לא מכבר. המוטו "כל העולם נגדנו, ואנחנו נראה להם" היה צריך להיות רשום כסימן מסחרי של ז'וזה מוריניו. הצלחתו הייתה פנומנלית בקדנציה הראשונה בצ'לסי ובתקופתו באינטר. למרות ששני המועדונים המדוברים היו פייבוריטים, השכיל המיוחד הפורטוגלי ליצור רושם הפוך, הציג אותם כאנדרדוג מעונה וגיבש את חדר ההלבשה סביב התחושה הזו. הם נאבקו כצוות מגובש מול כל העולם, ועשו את זה בענק. יישום השיטה בריאל מדריד הלך הרבה פחות טוב וגרם למוריניו לאבד חלק ניכר משפיותו לקראת המשך הקריירה, אבל זה כבר סיפור אחר. גווארדיולה לקח את הפטנט הזה לשימושו הפרטי החל מהשבוע שעבר.
זה היה הלך הרוח במחנה של האלופה העשירה לקראת המשחק הגדול מול ארסנל. לפתע, היא הייתה האנדרדוג, ומבחינה מנטלית זו הייתה עמדה נוחה מאוד, גם אם לא מוכרת – פשוט כי איכשהו לא היה להם מה להפסיד. מנצ'סטר סיטי התייצבה למשחק חוץ בפיגור שלוש נקודות עם משחק עודף, וכל הלחץ היה על המובילה.
באופן משונה, גם הטקטיקה של גווארדיולה הזכירה בעיקר את מוריניו. ההרכב הפותח היה יצירתי על הנייר, עם חמישה קשרים בעלי אופי התקפי וארלינג הולאנד אחד, אבל בפועל מנצ'סטר סיטי פשוט נתנה לארסנל את הכדור. מתי עוד ראינו קבוצה של גווארדיולה עם 37 אחוזי החזקת כדור בלבד בתום 90 הדקות? זה הרי נתון סוריאליסטי. פפ ידע היטב כי היתרון הגדול ביותר של התותחנים נעוץ במהירות ובהתקפות מעבר דרך האגפים – ופעל למנוע מהיריבה מרחבים כלשהם.
פפ לא רצה לתת לארסנל שטחים (רויטרס)קו ההגנה של סיטי היה נמוך יחסית, קווין דה בראונה בקושי נגע בכדור במחצית הראשונה והמשחק התבסס על מסירות ארוכות רבות – כולל בעיטות שוער סתמיות של אדרסון. השוער הברזילאי, אגב, ספג כרטיס צהוב במחצית הראשונה על בזבוז זמן (!) והקבוצה כולה ניסתה להאט את המשחק ככל הניתן.
שער היתרון המקרי הגיע מטיל של אדרסון לאורך המגרש שלא הגיע לשחקן בתכלת והכדור היה אמור ללכת לאיבוד, אבל טקהירו טומיאסו "בחר" לבשל לדה בראונה שניצל את הצ'אנס שלו במיומנות של גאון. זה היה השער הכי לא אופייני לקבוצה של גווארדיולה, אבל קל מאוד לדמיין קבוצה של מוריניו כובשת אותו – שילוב של אופורטוניזם בריא וסיומת קטלנית. שער ציני קלאסי של אנדרדוג עוצמתי מדומה.
אז ארסנל שלטה במחצית הראשונה, אבל השליטה שלה לא באה לידי ביטוי ביצירת מצבים רבים במיוחד. היא השוותה מפנדל שנוי למדי במחלוקת וקיוותה לפתח את המומנטום אחרי ההפסקה, אבל התסריט שהכין גווארדיולה היה קצת שונה. "במחצית הראשונה הם היו הרבה יותר טובים מאיתנו, ניסיתי משהו חדש טקטית וזה היה ממש מזעזע", אמר גווארדיולה אחרי שריקת הסיום, "עשינו התאמות במחצית השנייה, היינו אגרסיביים יותר ושלטנו יותר בכדור". אבל יש משהו בהצהרה הערמומית הזו שלא בדיוק מסתדר עם המציאות.
פפ מתדרך את ברנרדו סילבה (רויטרס)פפ התייחס להצבתו של ברנרדו סילבה כמגן שמאלי, במערך בו הוא אמור לזוז לעמדת הקשר כאשר הכדור ברגליה של מנצ'סטר סיטי – מהלך שהפך לשגרתי במשחקי הקבוצה. הפורטוגלי אמנם לא רגיל לשחק שם לאורך הקריירה, אבל לא נכון להגדיר זאת כמשהו "חדש", כי סילבה מילא את התפקיד בניצחון על אסטון וילה במחזור הקודם. ואם הרעיון הזה היה כה מזעזע להבנתו של גווארדיולה, מדוע הוא לא עשה את ההתאמות המדוברות במחצית או קודם לכן והמתין עד הדקה ה-61 כדי להכניס את הבלם מנואל אקאנג'י במקומו של ריאד מחרז, להסיט את נתן אקה לעמדת המגן השמאלי, ולשלוח את סילבה קדימה לעמדת הקיצוני הימני במקומו של האלג'יראי?
במשחק שהיה במובנים לא מעטים מנוגד להגיון, היוותה גם כניסתו של אקאנג'י במקום מחרז חילוף התקפי מובהק. אחרי שסחטה בהדרגה את האנרגיות מכוכבי ארסנל, היכתה סיטי ביריבה במלוא העוצמה עם כדורגל ישיר ואנכי שלא היה מבייש את מוריניו בשיאו. להולאנד היה שמור תפקיד מרכזי בנעשה – כי לארסנל לא הייתה תשובה לכוח המתפרץ הטהור של הנורבגי. אז הוא סחט את הפנדל שבוטל בגלל נבדל קטן, הינדס במסירה חכמה את המהלך שהסתיים בשער היתרון של ג'ק גריליש, ולקינוח כבש בעצמו בהתקפה אנכית ומסוגננת. דה בראונה שעדיין היה שקט מאוד, הוסיף גם בישול אמנותי וסיים משחק אישי לא אופייני עם תפוקה אופיינית מאוד – שער ובישול.
שער ובישול. דה בראונה (רויטרס)ארסנל הייתה המומה למדי מהסיומת העגומה הזו והבחירות של מיקל ארטטה התבררו בדיעבד כבעייתיות. השילוב של טומיאסו על חשבון בן ווייט בעמדת המגן הימני לא הוכיח את עצמו בלשון המעטה. השיבוץ של ז'ורז'יניו כקשר אחורי במקומו של תומאס פארטיי שחסר (מאוד) בגלל פציעה לא היה אידיאלי, כי האיטלקי לא יעיל במיוחד במניעת התקפות שהכריעו את ההתמודדות בשלבים האחרונים. המאמן הבאסקי טען אחרי שריקת הסיום שהוא מאמין בחניכיו עוד יותר אחרי שנתנו פייט כה ראוי לאלופה, ואפשר להבין אותו – אבל מבחינה טקטית נרשם כאן הפסד צורם למדי, וכעת נדרשת עבודה מאומצת על מנת לשמור על הביטחון העצמי של השחקנים לקראת ההמשך.
הקרב על האליפות לא הוכרע כאן, אבל הוא קיבל תפנית חדה מאוד לטובתה של מנצ'סטר סיטי. היא לא רק שבה לפסגה, אלא גם תהיה מעתה הפייבוריטית הברורה להגן על הכתר. מבחינת התותחנים, יש כאן רק בשורה חיובית אחת – יהיה לפפ הרבה יותר קשה מעתה לשחק אותה אנדרדוג אומלל, וזה תקף גם למפגש הבא שיתקיים בשלהי אפריל במנצ'סטר לפי לוח המשחקים המקורי. במשחק ביתי, יהיה לו גם הרבה יותר קשה לוותר על הכדור, וכך – באופן פרדוקסלי, כי הכל כאן די פרדוקסלי – יהיה לארסנל קל יותר לצאת עם נקודות. הדרמה הגדולה עד לפנינו.
ארסנל תתאושש? מיקל ארטטה (רויטרס)