בגמר המונדיאל למדו הקטארים שקבוצה אחת יכולה להציג כדורגל מחפיר ביותר במשך 70 דקות, ואז לעשות קאמבק – וכולם יתלהבו לפתע כדי להכתיר את האירוע שהיה מביך ברובו לאחד המשחקים הגדולים בכל הזמנים. אז אתמול ניסתה הנציגה הקטארית בליגת האלופות לעשות מחווה לנבחרת צרפת בסוג של דז'ה וו.
ב-70 הדקות הראשונות במשחק הראשון בשמינית גמר ליגת האלופות מול באיירן מינכן, הפגינה פאריס סן ז'רמן רמה שהזכירה את נבחרת קטאר בגביע העולם, רק עם פחות מוטיבציה. ואז, אחרי שהיריבה לא הצליחה להרוג את המשחק לחלוטין והובילה רק 0:1 במקום 0:4, השכילה המארחת לחבר כמה מהלכים ראויים ומהירים, ולא הייתה רחוקה מקאמבק.
מי יודע, אולי אם שער השיוויון של קיליאן אמבפה לא היה נפסל בגלל שנונו מנדש נתפס בנבדל של כמה מילימטרים, מישהו היה דואג להגדיר את ההצגה הזו כאחת הגדולות בהיסטוריה, אבל זה היה קצת יותר קשה, כי לא הייתה כאן הארכה. ואולם המילה המתאימה ביותר להופעה של פ.ס.ז' אתמול היא פארסה – וגם זה נאמר בעדינות.
פארסה. שחקני פאריס סן ז'רמן מאוכזבים בסיום (רויטרס)באיירן, לה יש בעיות מורכבות ומגוונות משלה, לא הייתה צריכה להיות בשיאה כדי לפרק את הקטארים לגורמים. זו לא הייתה תצוגת תכלית, אלא פשוט משחק כדורגל טוב של קבוצת צמרת נורמלית שבאה עם תוכנית טקטית מסוימת, ביצעה התאמות מעולות תוך כדי תנועה, וידעה מה היא רוצה מעצמה.
מנגד, טייל על הדשא אוסף של שחקנים, חלקם כוכבי על, ושום דבר לא חיבר ביניהם. ניימאר לא עשה דבר פרט לאיבודי כדורים, ליאו מסי בקושי התעניין במתרחש במשך רוב הדקות, ובקישור היה בלט במשמעת שלו רק הנער בן ה-16 שהוצב באופן הזוי בעמדה זרה לו.
לא ממש התעניין בנעשה על הדשא. ליאו מסי מול מתייס דה ליכט (רויטרס)כאן אולי טמון ההיבט הביזארי ביותר בהופעה של פ.ס.ז' אמש. וורן זאיר-אמרי, יליד מרץ 2006, עשה היסטוריה כאשר הפך לשחקן הצעיר ביותר אי פעם שפתח בהרכב במשחק נוקאאוט בליגת האלופות. הוא נחשב לילד פלא באקדמיה, ונסיקתו לא מפתיעה את אלה שעוקבים אחרי התקדמותו – עובדה היא כי גם באיירן מינכן עצמה השתוקקה מאוד "לגנוב" אותו ולצרפו לשורותיה עד שהוא חתם על חוזה מקצועני.
העניין הוא כי זאיר-אמרי הוא קשר מרכזי בהכשרתו – כך היה בקבוצות הנוער, וכך החל לשחק גם בליגה הצרפתית העונה. אפשר היה לשבח את המאמן כריסטוף גאלטייה על האומץ החריג לשלוח אותו למערכה מהדקה הראשונה מול באיירן, אבל המשימות שניתנו היו זרות לו. העילוי החדש גילה שהוא צריך לשחק באגף הימני ב-4-4-2, שם התכונות הבולטות שלו לא יכולות לבוא לידי ביטוי. הוא עשה את המקסימום, אבל המהלך הזה מראה עד כמה האנרכיה שולטת במתרחש בפ.ס.ז’.
וורן זאיר-אמרי (רויטרס)יש, כמובן, אירוניה נהדרת בכך שזאיר-אמרי התמודד מול השחקן שברח מפ.ס.ז’ בגיל 18 בגלל שלא קיבל הזדמנויות ולא ראה אופק מקצועי בפרויקט הקטארי. קינגסלי קומאן היה זה שניצח עבור באיירן את פ.ס.ז' בגמר ב-2020, והוא הגיע בכושר נפלא לביקור אצל האקסית אליה הוא לא מתגעגע כלל.
אפשר היה לחוש משריקת הפתיחה כי יהיה זה משחק משובח של קומאן, והעמדתו ממש על הקו השמאלי כשחקן אגף במערך 3-4-2-1 גרמה לכך שהפוטנציאל ההתקפי של אשרף חכימי נוטרל כמעט לחלוטין – הספרדי-מרוקאי הוחלף בהפסקה כאשר גאלטייה העדיף לעבור בעצמו למערך עם שלושה בלמים.
משחק משובח. קומאן (רויטרס)במקביל, ביצע מאמן האורחת יוליאן נגלסמן שינוי שהפתיע את הקטארים, ושלח למגרש את אלפונסו דייויס במקום ז'ואאו קאנסלו, בעוד קומאן עובר לשחק מימין במשבצת שפינה הפורטוגלי. עוד לפני ששחקני פאריס הצליחו להבין מי נגד מי, בישל דייויס לקומאן, ובדקות ההן הייתה באיירן אמורה להבקיע גם שערים נוספים.
אלופת גרמניה, ששלטה ללא עוררין במחצית הראשונה תוך שהיא רואה את שחקני המארחת מעיפים כדורים סתמיים החוצה, הייתה אפילו יותר דומיננטית בפתיחת המחצית השניה. שחקני דילגו ללא קושי מעל היריבים שנראו מגושמים ולא מתואמים, וג'אנלואיג'י דונארומה עמל קשה כדי לשמור על תוצאה מינימלית, ולהכשיר את הבמה לקאמבק של אמבפה.
שלטו ללא עוררין. שחקני באיירן מינכן (רויטרס)הכוכב הצרפתי, שהיה במרכז העניינים בגמר בקטאר עם צמד בזק שקבע 2:2 מול ארגנטינה, כבש גם הפעם פעמיים – רק שלשם שינוי שני השערים בוטלו. מהירותו המסחררת העמידה את העורף של באיירן מול בעיות שהוא לא הצליח לפתור – וזה הגיוני כי גם בבונדסליגה ניכרים המחדלים של האלופה מול יריבות עם שחקנים זריזים. החבורה של נגלסמן כמעט שילמה ביוקר על ההחמצות, וכאן גם הייתה קריטית דמותו של יאן סומר.
השוער השווייצרי, שהוחתם כדי למלא את מקומו של מנואל נוייר בעקבות תאונת הסקי, הצדיק את המהלך כבר במשחק הנפלא אתמול. במשך 70 דקות לא נבעט אף כדור למסגרת שלו, אבל בשלבי הסיום הוא עמד בקור רוח מול גלי התקפה שהיו עלולים לגרום לשוער אחר לאבד את העשתונות, וההצלה שלו כאשר סגר את הזווית לאמבפה שדהר מולו הייתה מרהיבה בכל קנה מידה.
לנוייר לא הייתה תחרות אמיתית בבאיירן במשך יותר מעשור, אבל לא יהיה קל מבחינתו לחזור הרכב אחרי שיחלים הפעם, במיוחד כאשר ברקע המשבר העמוק עם ההנהלה על רקע פיטורי מאמן השוערים טוני טפאלוביץ' – ויש יסוד סביר להניח כי הוא יעדיף לעזוב את הקבוצה בקיץ.
יאן סומר עם הדיפה מול אמבפה (רויטרס)בינתיים, הניצחון עשוי לדחוק הצידה את הדיבורים על משבר שהחלו לבעבע במינכן בתחילת השנה. מובן שתוצאה גבוהה יותר הייתה מאפשרת להיות רגועים הרבה יותר לקראת הגומלין, ולכולם ברור כי הסיפור לא גמור, קל וחומר כאשר אמבפה יהיה כשיר לחלוטין – אתמול הוא היה קל רגליים באופן מדהים יחסית לשחקן שלא החלים לגמרי ולא היה אמור להיות בסגל. הכול עדיין פתוח, אבל באיירן יודעת שיש לה קבוצה. לפ.ס.ז’ אין קבוצה, וזה אפשר לראות זאת עונה אחרי עונה, כאשר היא ממציאה דרכים חדשות ויצירתיות להדחה מליגת האלופות.
אז הפעם התסריט היה לנסות להציג את הכדורגל הפתטי ביותר במשך 70 הדקות הראשונות. המטרה הזו, מעין מחווה עגומה לגמר המונדיאל, הושגה בהחלט, אבל עם כל הכבוד לאמבפה אין לחבורה המפוזרת הזו זכות קיום בליגת האלופות. ואם שופטים לפי ההתנהלות של מסי לאורך ההתמודדות, לא יהיה מופרך להניח כי הגומלין עלול להיות משחקו האחרון בקריירה של הפרעוש בליגת האלופות. הוא את שלו כבר עשה בגמר המונדיאל, ולא זקוק לחיקויים חיוורים כאלה.
חיקוי חיוור של עצמו. ליאו מסי (רויטרס)