בגרמניה, או יותר נכון בוורדר ברמן מהעיר ברמן שבצפון המדינה, ישנו נער אחד ישראלי בן 16, יובל רנון שמו, שעושה חיל במועדון הירוק שהוקם בשנת 1899 על ידי קבוצת בני נוער מהעיר. רִנּוּן היא שירה, זימרה, ואמנם שם משפחתו הוא רָנוֹן, אך זה לא מונע מהשחקן הצעיר לשחק על כר הדשא כחלק ממשהו גדול יותר, שכיף לראותו או להאזין לו, בדומה לשירה, זימרה או פיוט. במועדון הגרמני מתפעלים ממנו רבות, בוודאי אחרי מה שעבר בארצות הברית, שם השאיר חותם גדול בצעירותו.
"אף אחד בבית לא התעניין בכדורגל יותר מדי", סיפר יובל הצעיר ל-ONE, והוסיף כי: "אפשר להגיד שהצטיינתי די מהר במשחק שלי בענף הזה שנקרא כדורגל. מהר מאוד התחברתי למשחק הכדור ולזכותו ייאמר כי עזבתי את שאר ענפי הספורט בכדי להתמקד בו. אהבתי להבקיע שערים ועד מהרה הצטרפתי לצמרת מחלקות הנוער של הכדורגל בארצות הברית, לשם עברתי עם הוריי בעקבות עבודתו של אבי”.
בפברואר 2006 נולד יובל בישראל והיה לבנם השלישי של ברק ואנטל. אביו התחנך בקיבוץ חניתה ואימו גדלה במושב רגבה הצפוניים. החיבור האמיתי שלו עם הכדורגל היה בשנת 2012 כשהיה בן 6, לאחר שאבא שלו לקח אותו לאימון הכדורגל הראשון בחייו. "לאף אחד מהמשפחה אין באמת עבר בכדורגל, אבל הייתה לי הבנה שאני מתחבר מאוד למשחק הזה ונהנה בו מאוד. אפשר להגיד שטיילתי ברחבי ארצות הברית הגדולה, ממשחק למשחק, טיסות ממקום אחד לשני, תוך תמיכה גדולה מצד הוריי ומחויבותם אליי", ציין.
יובל ואביו, ברק (פרטי)באזור גיל 11 התחיל לשחק באקדמיה לפיתוח הכדורגל בארה"ב, שהייתה זו התוכנית הלאומית במדינה לשחקני נוער ברמה הגבוהה ביותר. במהלך התקופה הזו הבקיע יובל למעלה מ-30 שערים בעונה, נתונים יוצאי דופן שגרמו למשפחת רנון לחשוב על מעבר לאירופה. "בשלב הזה, אבא שלי, ברק, התחיל לפנות לאנשים שמתעסקים בזה, תוך כדי למידה על תהליך העברת שחקן נוער לאירופה. אבי, שלא היה לו רקע בכדורגל אבל כן בעסקים, למד במהירות והגדיל את הידע שלו בנושא הזה".
כבערך שנה לאחר מכן, למרות שיובל הצליח בצורה יוצאת דופן בארה"ב, זה עדיין לא הספיק בכדי לתפוס עניין אמיתי מצד מועדוני צמרת אירופיים, גם בעקבות העובדה שעדיין היה צעיר. ההזדמנות הבאה הגיעה כשיובל היה בן 14, אז מספר מועדוני נוער מהמובילים באירופה דוגמת יובנטוס, ריאל מדריד, ברצלונה, פ.ס.ז', צ'לסי, טוטנהאם וארסנל השתתפו בטורניר גדול שנערך בארצות הברית ויובל הגיע לשם עם קבוצתו בכדי להשתתף בטורניר. "אבא שלי, שידע כי הטורניר מתקרב למדינה, הזמין כמה מהסקאוטים האירופיים לצפות בי משחק מול המועדונים המובילים הללו", מספר יובל בהתרגשות.
יובל רנון (פרטי)ההופעה של יובל משכה את עיניהם של כמה מהצופים. "הם שמרו על קשר עם אבא שלי, ומפעם לפעם בחנו את ההתקדמות שלי", ציין. בגיל 15, לאחר שהבקיע עוד 30 שערים בעונה, ברק, אבא של יובל, עזב את עבודתו, ובמשך כשנה שלמה עסק בחשוב מכל – מעברו של יובל לאירופה. "זה היה אחד הזיכרונות הכי טובים שיש לי יחד עם אבא שלי. בילינו כל כך הרבה זמן ביחד ואז אבא שלי, יחד עם היועצים שלו, קידמו את המעבר שלי לאירופה. היו ניסיונות בכמה מועדונים גדולים באירופה ובחרנו בברמן מכמה סיבות", מספר רנון הצעיר.
"מהשבוע הראשון שהייתי בברמן אהבתי מיד את המקום. החל מהמתקן, העיר עצמה, המנהלים ועד המאמנים וכמובן הקבוצה עצמה. היה לי חשוב להיות במקום עם סביבה מקצועית מאוד ידידותית וחיובית, ולברמן היו את כל הדברים האלה, יחד עם המורשת המדהימה של המועדון הזה. עוד משהו שגרם לי להגיע דווקא לשם הוא שברמן הוא מועדון בונדסליגה, שהיא אחת הליגות הטובות בעולם ולכן קשה מאוד להגיד 'לא' להזדמנות כזו. לראות עד כמה העיר והקהילה קשורים זה בזה למועדון – זה מה שגרם לי לרצות להיות חלק ממועדון כל כך מדהים".
יובל רנון וחבריו בורדר ברמן (פרטי)"המתקן, הצוות והשחקנים של ברמן הם ברמה עולמית", הוא מדגיש. "אני יכול להגיד את זה בפה מלא. הסטנדרטים כאן גבוהים מאוד. לאחר השלמת המעבר לברמן, ידעתי שיהיה קשה להשיג מקום ב-11 מההתחלה. זה דרש ממני להרוויח את זה ולהוכיח את עצמי מחדש. עבדתי קשה, שבוע אחר שבוע, עד שהפכתי לשחקן מן המניין ב-11. תוך זמן קצר מאוד, משכתי 90 דקות מלאות. אני כל הזמן מזכיר לעצמי שזו זכות ואני מבין שאני צריך להמשיך לעבוד קשה בכדי לשמור עליה. כחלוץ, חשוב שאבקיע שערים. בגלל מעמדה הגבוה של ורדר ברמן כמועדון כדורגל, התמזל מזלנו לשחק בטורניר בשווייץ עם קבוצות מרחבי אירופה כמו ברצלונה, פ.ס.ז' ועוד רבים, שלשמחתנו סיימנו עם ניצחונות. בשבילי, לשחק מול קבוצות ברמה הזו, הייתה חוויה מיוחדת".
מלבד גרמניה וארצות הברית, יש את גם ישראל, שנמצאת בליבו. "כל המשפחה המורחבת שלי מתגוררת בישראל ואני וההורים שלי מחוברים מאוד למדינה. אני גאה ולכבוד הוא לי לייצג את ישראל ולעזור לנבחרת הלאומית שלנו להגיע לגדולה. אני מביא את אותה גרסה של עצמי לכל סביבה שבה אני משחק. חונכתי עם דגש על מחויבות, רוח לחימה וחברות, ואת כל התכונות האלה אני חולק עם הצוות הנהדר והחברים המדהימים של הנבחרת הלאומית שלנו. לייצג את ישראל בנבחרות הצעירות בבמה הבינלאומית זה כבוד. אני רוצה גם להדגיש עד כמה גדי ברומר והצוות שלו מסבירי פנים ומקצועיים. תודה גדולה לחבריי לנבחרת על קבלת הפנים החמה והמזמינה, כשיחד אנחנו ממשיכים לייצג את ישראל ביורו U17 בשנת 2023".
נבחרת ישראל הצעירה עם רנון (ההתאחדות לכדורגל)היו לך פניות ממועדונים פה בארץ?
"היו כמה פניות ממועדונים בישראל, אבל אני מעדיף להשאיר את הדברים אצלי, בלי לציין שמות. אף פעם לא באמת נתתי מחשבה רבה לשחק במועדון כדורגל ישראלי. חשוב לי להישאר מרוכז איפה שאני עכשיו. רק לפני זמן קצר עברתי מכדורגל אמריקאי לכדורגל אירופאי וכמובן שההתאקלמות שלי בורדר ברמן חשובה מאוד, שם ההתמקדות שלי, יחד עם נבחרת ישראל הצעירה. כרגע, שום דבר לא בא בחשבון מבחינתי, מלבד איפה שאני נמצא".
"אני יכול להגיד שלא באמת שיחקתי במחלקות הנוער בישראל, אם בכלל, אבל אני חושב שהרמה בארץ לא מוערכת מספיק ומגיע לה יותר קרדיט, במיוחד בנבחרת. אני, מבחינתי, משחק בבונדסליגה הצעירה עם קבוצת צמרת כמו ברמן. הערכים שאני רואה הם לא רק על המגרש אלא גם מחוץ למגרש. הם כל הזמן חורטים על דגלם סטנדרטים גבוהים ומקצועיים כבר מגיל צעיר. הסביבה הזו מדגישה כל הזמן מקצועיות בכדורגל כמו עמידה בזמנים, חברות, כבוד הן למשחק והן לצוות ולשחקנים, רמת המתקנים, הצוות המקצועי וכמובן הליגה שברמה גבוהה מאוד".
תאר את הקושי בלהיות נער בן 16 המתגורר לבדו בגרמניה, וצריך להתמודד עם כל האתגרים סביבו.
"שום דבר בעניין הזה לא קל. סביר להניח שזה אחד הדברים הקשים ביותר שאעשה. לנגד עיניי אתגרים רבים, גם בגלל שזו סביבה תחרותית מאוד. זה מאוד חשוב שתהיה יחידה אחת חזקה וכשאני אומר יחידה, אני מתכוון לקבוצה הביתית המגובשת, המשפחה, ההורים שלך או כל אהוב או אהובה שתומכים במהלך. בשבילי זה ההורים שלי, ובמיוחד אבא שלי, שניהל את כל התהליך הזה יחד עם אנשי מקצוע שייעצו לו. עבורי, החודשיים הראשונים היו המאתגרים ביותר, ואתה עצמך עומד למבחן גדול. המאבק גבה מחיר מהביטחון העצמי שלי, מה שהשפיע על הביצועים שלי, וכאן האני האמיתי שלי נכנס - אתה נלחם או מוותר. אני נלחמתי על זה, עד היום".
"ברמה הזו, בהתחלה, אפילו חברי הקבוצה שלך יכולים להרגיש מה עובר עליך. למדתי לנווט את עצמי ולעבור לחברות עם אותם אנשים. לדוגמה, בקיץ הקרוב, הקפטן של הקבוצה שלנו בברמן, יחד עם עוד 3 חברים לנבחרת גרמניה, יבואו איתי לחופשה בארה"ב. חשוב לי לבנות את הסטטוס שלי על המגרש ומחוצה לו. זה אתגר לא קל ואני חושב שאני מנהל אותו בצורה נבונה. הסגל המקצועי בברמן מאוד אדיב ותומך על המגרש ומחוצה לו. למועדון יש פנימייה מדהימה שהם קוראים לה "האינטרנט", המקום שבו אני מתגורר, והיא ממוקמת בתוך האצטדיון של הקבוצה הבוגרת. הפנימייה כוללת ארוחות ביום, קפיטריה, חדר קולנוע, חדר משחקים, חדר כושר וגם בית ספר, שהוא מאוד חשוב לי ולכן אני לומד לקראת תעודת בגרות האמריקאית, יחד עם שיעורי גרמנית".
יובח רנון וחבריו חוגגים (פרטי)ספר על שחקן ישראלי שאתה אוהב.
"היסטורית אני מכיר כמה וכמה שחקנים ישראלים. את מי שאני הכי מתחבר אליו הוא רוני רוזנטל. לראות אותו איך הוא פשוט היה משייט בין מגנים וכבש בכזו קלות, זה כל כך מגניב! יחד עם זאת, לראות עד כמה הקריירה שלו הצליחה לא רק בישראל אלא גם במועדונים מובילים באירופה ואפילו זכייה בפרמייר ליג עם ליברפול. אבא שלי מתייעץ עם רוני לא מעט, גם בצד המקצועי וגם הפרטי".
אם צה"ל יקרא לך בעוד שנתיים, תתגייס?
"כמובן. זה משהו שאני שוקל ומה גם שגדלתי על הערכים האלה, אבא שלי שירת בכוחות המיוחדים של צה"ל ואמא שלי הייתה גם קצינה בצה"ל".