אם החצי השני של העונה יהיה דומה לזה הראשון, דיינו. עד עכשיו עונת 22-23 בליגה הטובה בעולם, מתעלה על הציפיות והנה כבר הגענו למחצית הדרך. אז מה היה לנו עד עכשיו? דונובן מיצ'ל הבליח עם 71, לוקה דונצ'יץ' מגיע ל-60 נקודות פעם בחודש ומהרבה בחינות, ניקולה יוקיץ' מספק עונה טובה יותר מהשתיים הקודמות (בהן נבחר ל-MVP). אה, ויש גם את לברון ג'יימס שסוחב לבדו את הלייקרס בגיל 38, יאניס אנטטוקמפו שמספק שיאי קריירה, שלא לדבר על ג'ואל אמביד וקווין דוראנט שממשיכים להיות דומיננטיים כמו תמיד.
אל כל אלה מתווספים קאמבקים מטורפים ושיא נדיר ששברה מיאמי עם 40 מ-40 מקו העונשין (משחק אותו היא ניצחה בנקודה, איך לא). הליגה נמצאת בתקופה של פריחה עם סופרסטארים חדשים שצומחים לנגד עינינו, לצד כוכבי הדור הוותיק. אז נכון, נדמה שאף אחד מהם לא כריזמטי כמו שהיו אגדות העבר עליהם גדלנו, אבל הליגה נמצאת במקום טוב. מאחורי הסטארים הגדולים כבר מחכים שחקני הדור הבא. חלקם כמו ג'ה מוראנט וזאיון וויליאמסון כבר פרצו, אבל אחרים עדיין מחכים…
הליגה השתנתה. בשלב ראשון, השופטים של היום נדרשו להגן על כוכבי ה-NBA והם עושים בדיוק את זה. דחיפות ומאבקי כח שפעם הוגדרו כ'משחק קשוח', הפכו לשריקות קלות עבור השופטים - ושחקנים מנצלים מגע רנדומלי כדי ליהנות מחוק ההמשכיות ולקבל זריקת בונוס. אבל הזריקות לשלוש הם אלה שהפכו את המשחק על כנו. ההתמחות בזריקות ממרחק, פתחה את המשחק ואפשרה לרווח את המגרש בדרך לחיפוש אחר הזריקה הטובה ביותר. והזריקה הטובה ביותר כיום, היא בדרך כלל שלשה מהפינה.
בשבוע שעבר נגענו בתופעה במקצת ושווה להזכיר שוב את הדברים שאמר המתנגד הכי נחרץ נגדה - גרג פופוביץ', "אני כבר 20 שנה נגד שלשות זה כי זה הפך את הכדורסל לקרקס", הוא אמר עוד בתחילת העונה. בעבר מאמן סן אנטוניו גם היה מתבדח על הוספה של קשת ל-4 ואפילו ל-7. "הקהל יאהב את זה, אבל זה לא כדורסל. אין בזה יופי. זה אפילו משעמם, אבל זה המצב ועם זה צריך להסתדר. אני עדיין לא אוהב את זה ולעולם לא אאמץ את זה". אז יכול להיות שהוא צודק, אבל בינתיים בליגה מחייכים כשמסתכלים על מה שהתרחש עד עכשיו העונה.
גרג פופוביץ' "זה לא כדורסל" (רויטרס)אבל אם כבר הגענו למחצית הדרך, למה שלא נתחיל לסכם גם מבחינה אישית ואפילו קבוצתית. למרות שב-NBA מכתירים רק אלופה, אנחנו נכתיר דווקא את המאכזבת - עד עכשיו כמובן. ויש גם את הקרב על ה-MVP בו נתרכז כאן, משום שהשנה הוא פשוט צמוד מתמיד ויכול ללכת לכל אחד מחמישה שחקנים - לוקה דונצ'יץ', ניקולה יוקיץ', יאניס אנטטוקומפו, ג'ייסון טייטום וג’ואל אמביד. על זהות רוקי העונה אגב, אין ממש ויכוח, אבל מה עם השחקן המשתפר והשחקן השישי? זמן לסיכומים מוקדמים ולעיתים קצת מופרכים. יצאנו לדרך…
אכזבת העונה: גולדן סטייט
יש כל כך הרבה קבוצות שאפשר לקחת כאן בחשבון, כמו טורונטו ושיקגו, שאולי עוד יעשו פלייאוף במזרח, אבל משחקות הרבה פחות טוב ממה שציפו מהן. אטלנטה ומיאמי הרבה יותר מאכזבות בגלל שאצלן משחקים סופרסטארים שעדיין לא הצליחו להתחבר, אבל במערב המצב אפילו עוד יותר גרוע, עם מינסוטה שהתחזקה בקיץ באולסטאר כמו רודי גובר, אבל עדיין נמצאת כמעט בכל עונה ברשימה הזו, ביחד עם שתי הקבוצות של לוס אנג'לס. ובכל זאת, שתי נציגות המערב בגמר ה-NBA בשנתיים האחרונות, מאכזבות בינתיים יותר מתמיד.
פיניקס לא הצליחה להיכנס לכושר שיזכיר את קבוצת הצמרת מהשנים האחרונות. פציעות תכופות ופרשיות מחוץ למגרש, הכניסו אותה לסחרור של 10 הפסדים ב-12 משחקים, שלא נראה שהולך להיעצר בקרוב. גולדן סטייט מצידה, מחזיקה במאזן החוץ הכי גרוע בליגה - נתון מביש כשלעצמו לקבוצה אלופה. אז נכון, גם לה יש תירוצים של פציעות ופרשיות שלא קשורות לכדורסל, אבל אם הקבוצה של סטיב קר לא תתעשת בקרוב, היא תמצא את עצמה בלי יתרון ביתיות בסיבובי הפלייאוף המאוחרים. ובעיקר בעונה בה היא לא מנצחת בחוץ, זה יכול להיות קריטי.
שחקני גולדן סטייט מאוכזבים (רויטרס)ה-MVP: לוקה דונצ'יץ'
החלטנו להתמקד בקטגוריה הכי חשובה, אבל גם הכי מסקרת - בעיקר השנה. אז במקביל לכל השיאים שאנחנו מקבלים מדי שבוע, יש לנו קרב אדיר בין שחקנים גדולים מדורות שונים. אז בזכות היכולת להאריך את הקריירות ברמות הגבוהות, אנחנו מקבלים קרב בין ותיקים כמו לברון ג'יימס בעונה היסטורית בפוטנציה (ככל שהוא מתקרב לשיא הנקודות של כרים עבדול ג'באר) או קווין דוראנט, שהשתלט על העניינים בברוקלין עד שנפצע.
מולם יש שחקנים בדור האמצעי שנמצאים כרגע בשיאם, כמו ג'ואל אמביד שמנהיג את פילדלפיה עם 34.8 נקודות למשחק, או יאניס אנטטקומפו שנמצא בטופ 3 בשתי קטגוריות קריטיות (נקודות וריבאונדים). אליהם אפשר להוסיף גם את ג'ייסון טייטום, שכשנחה עליו הרוח, יכול לעשות הכל ביעילות גבוהה מבחינה התקפית - גם בדקות הקלאץ'. אבל גם בהגנה הוא אחד שאי אפשר להתעלם ממנו ובעונה בה בוסטון כל כך דומיננטית, ראוי שהשחקן הכי טוב שלה ייחשב למועמד לגיטימי ל-MVP. אלא שלכאן נכנסים שניים שנראים כרגע מעל כולם.
יאניס אנטטוקומפו חוגג. נמצא בטופ 3 בשתי קטגוריות (רויטרס)אז נכון, מבחינת חלק מהמספרים, ניקולה יוקיץ' נותן עונה טובה עוד יותר מהשתיים האחרונות (שיפור באחוזי קליעה ובאסיסטים). אבל למרות שבעונה שעברה הוא החזיק במדד היעילות הגבוה אי פעם ושייט לתואר ה-MVP, הפעם התחרות קשה יותר. זאת ועוד, בליגה לא ימהרו לתת לענק הסרבי להשתוות לענקים כמו ביל ראסל, ווילט צ'מברליין ולארי בירד - היחידים שזכו ב-MVP במשך שלוש עונות רצופות. אפילו מייקל ג'ורדן ולברון ג'יימס (היה קרוב עם ארבע זכיות בחמש שנים) לא עשו את זה.
אבל האמת שמגיע לו. "הכל עובר דרכו. הוא פשוט עושה הכל בשבילנו", אמר השבוע ארון גורדון. והוא צודק מן הסתם. כשניקולה על הפרקט, דנבר בפלוס 269 ונראים כמו קבוצה דומיננטית שיכולה ללכת על הספסל. כשהוא על הספסל, הנאגטס עומדים על מינוס 199 והופכים לאחת הקבוצות הגרועות בליגה. הבדל עצום עבור הקבוצה שמוליכה את המערב ומאיימת לגזול מבוסטון את המאזן הטוב בליגה. והכל תלוי בשחקן אחד.
אריק גורדון (רויטרס)ובכל זאת, גם ללוקה דונצ'יץ' יש קייס. הסלובני מחזיק את דאלאס חזק בתמונת הפלייאוף, למרות שהקבוצה איבדה שחקן חשוב בקיץ (ג'יילן בראנסון) ולא ממש הביאה מחליף. כבר בקיץ נחשב דונצ'יץ' לפייבוריט לזכות בתואר, כשלכולם היה ברור שהוא בדרך, איכשהו, לקפיצת מדרגה נוספת. אז השנה הוא מוביל את הליגה בנקודות (37.1 למשחק, כמעט 3 יותר מג'ואל אמביד שנמצא מאחוריו) ונמצא קצת מאחורי יוקיץ' במדד היעילות. אה, הוא גם אחראי לטריפל דאבל שכלל באופן נדיר גם 60 נקודות ונחשב למועמד העיקרי לקחת גם תואר שחקן הקלאץ' של העונה.
אבל החיוך הממזרי ושמחת החיים הם מה שמייחדים את דונצ'יץ'. התחושה הזו שהדברים שהוא עושה באים לו בקלות כזו. וזה מה שמייחד שחקנים גדולים. והעובדה שהוא אחראי לרגע הכי גדול העונה - החטאת העונשין המכוונת והסל המשוגע שבא אח"כ כדי לקחת את ניו יורק להארכה. "הוא פשוט שחקן כדורסל יפהפה. פרוטוטייפ לשחקן עם אייקיו כדורסל ורמת ביצוע גבוהה, הכל בשחקן אחד", אמר פופוביץ' אחרי שלוקה קלע מול הקבוצה שלו 51 נקודות לפני שבועיים. "אם הוא יוכל לשחק הרבה שנים הוא יהפוך לאחד הגדולים. הוא פשוט מדהים".
לוקה דונצ'יץ' זורק (רויטרס)השחקן השישי: בנדיקט מאת'ורין
הנה החלק שאולי יש כאלה שיחשבו שהוא קצת מופרך, אבל הוא ממש לא. לצד טייריס האליברטון, בנדיקט מאת'ורין הוא השחקן הטוב ביותר באינדיאנה - אולי הקבוצה הכי מפתיעה בליגה העונה. הבעיה היא שהוא מתמודד גם על תואר רוקי העונה. הקנדי שנחבר 6 בדראפט האחרון, מקבל המון דקות ומניע את הקבוצה כשהיא קצת נרדמת - וזה אולי הדבר הכי חשוב עבור שחקן שישי. אבל מאת'ורין הוא הרי רוקי וקשה לראות אותו קוטף את התואר בסיום העונה.
בנדיקט מאת'ורין עם הכדור (רויטרס)סביר יותר שנראה שם את ראסל ווסטברוק שיצא מהחמישייה והתחיל לשחק, וכרגע מוביל את טבלאות הסיכויים של סוכנויות ההימורים. ויש גם את ג'ורדן פול מגולדן סטייט או מלקולם ברוגדון שנכנס היטב לעניינים, אבל פחות חשוב עבור בוסטון מכדי לשמור על סיכוי אמיתי לתואר. אבל בובי פורטיס הוא אולי השחקן הכי מעניין, עם ממוצע של דאבל דאבל והפיכה אולי לסיידקיק הכי אמין שיש ליאניס כרגע במילווקי. אז אם לא מאת'ורין, התואר מגיע לפורטיס. לפחות כרגע.
רוקי העונה: פאולו באנקרו
מצטערים מראש על משחק המילים הצפוי, אבל באנקרו הוא באנקר. הבאנקר הכי גדול בדרך לזכייה בטוחה בתואר רוקי העונה. הבחירה מספר 1 בדראפט משחק עם המון ביטחון, וכבר עכשיו מנהיג את אורלנדו שעדיין מחפשת זהות וכנראה מצאה אותה לשנים הבאות. על הדרך הוא קולע 21.2 נקודות למשחק ומוריד 6.9 ריבאונדים, כשהוא שומר על יציבות לא אופיינית לשחקנים צעירים. אה, והעובדה שאביו ממוצא איטלקי, גם סידרה לו זימון לסקוודרה אזורי. אז אל תופתעו אם בקרוב גם נראה אותו ביורובאסקט.
פאולו באנקרו עולה לטבעת (רויטרס)השחקן המשתפר: טייריס הליברטון
יש שייתנו את התואר ללאורי מרקאנן (שמוביל אצל סוכנויות ההימורים) או שיי גילג'ס אלכסנדר - שניים ששווים את הבחירה. אבל גם לטייריס הליברטון יש מה לומר בעניין אחרי שהגיע בטרייד על דומנטאס סבוניס מסקרמנטו. טרייד שלא רבים חשבו שיצדיק את עצמו. אז הבחירה ה-12 בדראפט 2020 מוביל את הליגה באסיסטים ונראה בדרכו הבטוחה לאולסטאר.
"האמת, הייתי בטוח שאני הולך לוושינגטון בדראפט", אמר הליברטון השבוע בפודקאסט של אדריאן ווז'נרובסקי. "מעולם לא אמרתי את זה באופן פומבי, אבל הוויזארדס הביעו עניין אמיתי והיו בדרך לבחור בי. כבר חשבתי שאני הולך לשם". אז הוויזארדס החליטו ללכת בכיוון אחר בבחירה מספר 9 ובסוף כידוע בחרו במי שמופיע בפסקה הבאה.
טייריס הליברטון חוגג (רויטרס)חצי-חצי: דני אבדיה
כמובן שאי אפשר בלי לסכם חצי עונה עבור הנציג שלנו. אז גם בחצי הראשון של עונת 22-23 דני המשיך לשמור על חוסר היציבות שאפיינה אותו בעבר. לצד תצוגות טובות תמיד הגיעו אחרות חלשות יותר. לצד שיא קריירה של 20 ריבאונדים שקיבלנו ממנו השבוע מול שיקגו, הגיעו משחקים בהם הוא בקושי זרק לסל. כרגע, בהעדרו של בראדלי ביל, דני יכול לדרוש ובסיטואציה הנכונה גם לקבל יותר דקות - אם הוא יתחיל לעשות יותר עם הכדור.
תחשבו על זה, 20 ריבאונדים שווים 20 כדורים. דני אמור לתרגם כל כדור כזה למשחק מעבר מהיר שיכול להוביל לסל. וזה משהו ששווה הרבה בליגה הזו. משהו שמאמנים מחפשים, כי להוציא את הסופרסטארים הגדולים, אין הרבה שחקנים שיכולים לקחת כדור מצד לצד באופן קבוע וביעילות גבוהה. לדני יש את הכלים הנכונים (אתלטיות, כדרור, חכמת משחק) לעשות בדיוק את זה. הוא רק חייב להמשיך להילחם על כל כדור חוזר באופן יותר קבוע.
מעבר לכך, דני חייב להמשיך לעבוד קשה על קליעה יציבה יותר משלוש (ירד משמעותית באחוזים מ-31.7 ל-28.8 מעבר לקשת), ופשוט להעז יותר. אבל אלה דברים שהוא התבקש לעשות גם בשנה שעברה.
דירוג העוצמה
10. ניו אורלינס (בדירוג הקודם 8, מאזן: 17:25)
בהיעדרו של זאיון וויליאמסון, סי ג'יי מקולום ויונאס ולנצ'יונאס הפליקנס ממשיכים להילחם ולמרות שהם לא חזקים כשהיו, השבוע הם השיגו ניצחון נדיר בוושינגטון. כמה נדיר? הפליקנס לא ניצחו את הקבוצה מהבירה מאז 2011, אז עוד קראו להם הורנטס.
9. דאלאס (בדירוג הקודם 7, מאזן: 19:23)
לוקה הציל את המאבס מהפסד שלישי ברציפות עם שתי שלשות קלאץ' שלקחו את הלייקרס להארכה - פעמיים. ווינרשוט - המכונה.
לברון ג'יימס מול לוקה דונצ'יץ' (רויטרס)8. ניו יורק ניקס (בדירוג הקודם 10, מאזן: 19:23)
הניקס מתחילים להיראות טוב עם ניצחונות על טורונטו ואינדיאנה, אבל גם הפסידו במבחן הרציני הראשון שלהם מזה תקופה - מול מילווקי. ועדיין, ג'יילן בראנסון פשוט נראה מעולה.
7. קליבלנד (בדירוג הקודם 9, מאזן: 16:26)
"יש להם חמישייה טובה, אבל אין להם עומק ובהמשך זה יהיה משמעותי", טען צ'ארלס בארקלי כשהתבקש לנתח את קליבלנד וסיכוייה מול מילווקי, ברוקלין ובוסטון. אז לקבוצה שמדורגת כרגע רביעית במזרח, יגיע השבוע חיזוק שעשוי להיות משמעותי. וזה אפילו עוד לפני הטרייד דד-ליין. לחיזוק הזה קוראים ריקי רוביו. בהצלחה…
6. פילדלפיה (בדירוג הקודם 5, מאזן: 16:25)
אז אולי ניצחון כפול על דטרויט כשבאחד מהם ג'יימס הארדן אחראי לשורה של 20-11-11 לא בהכרח אומר משהו, אבל הסיקרס ממשיכים להידבק לצמרת המזרח.
ג'יימס הארדן וג'ואל אמביד. נדבקים לצמרת (רויטרס)5. מילווקי (בדירוג הקודם 6. מאזן: 15:27)
מבול של שלשות שנכנסו פתאום, החזירו את הבאקס מפיגור 17 לניצחון על הניקס השבוע. אחר כך גם הגיע W על אטלנטה, בערב שבו יאניס קולע רק 7 נקודות. בקיצור, שבוע לא רע למילווקי עם שובו של ג'רו הולידיי, כשאנטטקומפו אפילו הספיק לנוח מול מיאמי.
4. ברוקלין (בדירוג הקודם 1, מאזן: 14:27)
"אין לנו תירוצים. המטרות הן אותן מטרות ונצטרך להגיע אליהן גם בלי KD", אמר ז'ק ווהאן אחרי שנודע שהכוכב שלו ייעדר לתקופה ארוכה יחסית של חודש, ואולי אף יותר. אז במשחק המלא הראשון בלי קווין דוראנט הנטס הפסידו בבית לבוסטון, במשחק שהיה קרב ישיר בין שתי הקבוצות במזרח.
קווין דוראנט. "נצטרך להגיע למטרות בלעדיו" (רויטרס)3. דנבר (בדירוג הקודם 4, מאזן: 13:28)
כשהשחקן הכי טוב שלך יכול לשבת לאורך כל הרבע האחרון אחרי שרשם שורה סטטיסטית של 21, 18 ו-9 בדרך לניצחון על פיניקס, המצב שלך מצוין. וכל זה קורה יומיים אחרי הטריפל דאבל ה-11 שלו. אז כן, היה שבוע מצוין לדנבר וניקולה יוקיץ'.
2. ממפיס (בדירוג הקודם 8, מאזן: 13:28)
הקבוצה עם רצף הניצחונות הארוך ביותר בליגה נכון לעכשיו (8) סיפקה לנו עוד כמה רגעים גדולים בראשות ג'ה מוראנט, ששוב שם את יאקוב פלטל על פוסטר. מאסט-סי טיוי.
1. בוסטון (בדירוג הקודם 3, מאזן: 12:31)
לעתים קרובות קורה ששחקן חשוב חוזר אחרי היעדרות ממושכת, ומשנה במקצת את הדינמיקה. מסוג הדברים שמאמנים לוקחים בחשבון גם במחיר הפסדים, וזה מה שקרה עד שרוברט וויליאמס נכנס לעניינים. אז עכשיו הוא נכנס לעניינים והסלטיקס מפחידים עוד יותר משהיו בתחילת העונה. רצף של 6 ניצחונות שווה גם חזרה לפסגה אצלנו.