ברצלונה הייתה מעדיפה משחק מאתגר פחות מהביקור אצל אוססונה לקראת היציאה לפגרת המונדיאל. עם 23 נקודות מ-13 מחזורים, מדורגת החבורה מהעיר פמפלונה במקום החמישי וחווה את פתיחת העונה הטובה ביותר מאז 2005.
היא מגיעה למשחק מול בארסה (שלישי, 22:30, חי בערוץ ONE) בתנופה אחרי ניצחון חוץ 1:2 מוצדק על סלטה ויגו מצמד של החלוץ הארגנטיני, צ'ימי אבילה שהבקיע לפני שנה בדקה ה-86 כדי לכפות תיקו 2:2 על הבלאוגרנה באחד המשחקים הראשונים של צ'אבי כמאמן. הקאמבק ההוא הדגים מצוין את האופי המיוחד של אוססונה. זו לא הקבוצה המבריקה ביותר בספרד, אבל יריבות ממש שונאות לשחק מולה, כי רוח הלחימה שלה פשוט לא יודעת גבול.
"אוססונה אף פעם לא נכנעת" – הקריאה הזו הפכה לוויראלית ברשתות החברתיות בתחילת העונה בזכות סרטון שצילם עוד ב-2017 אוהד שרוף מחבל נבארה שנסע להתנדב באוגנדה ועבד עם הילדים המקומיים. יום אחד הוא הלביש אותם בחולצות של אוססונה והם דיקלמו בהתלהבות את המוטו של המועדון. זה היה חמוד ומדבק ומיליוני אנשים ברחבי העולם צפו ביצירה בכל יום. ועכשיו הם יודעים שלא ניתן לשבור את השחקנים האלה.
אפשר לנצח אותם ומדי פעם אוססונה אפילו סופגת תבוסות, אבל הם תמיד מאמינים בעצמם, וגם כאשר העסק נראה אבוד, הם ימשיכו להיאחז בציפורניים כדי להשיג את התוצאה הטובה ביותר. קחו, למשל, את הנסיעה לסנטיאגו ברנבאו לפני חודש. אוססונה פיגרה במחצית, אבל השוותה ל-1:1 והחזיקה איכשהו מעמד גם כאשר נותרה בנחיתות מספרית בדקות האחרונות כי קארים בנזמה החמיץ פנדל. היא הייתה הראשונה שלא נכנעה העונה לאלופה בליגה ועד המחזור הקודם גם הייתה היחידה. גם בעונה שעברה אוססונה חילצה 0:0 מריאל במדריד, היא מסתכלת לגדולות בעיניים ולא חוששת מאף אחת.
זה היה כך תמיד, מאז נוסדה אוססונה אי שם לפני יותר ממאה שנה. יש לה גישה משלה, שמאפיינת את נבארה כולה – מחוז שדומה מאוד לחבל הבאסקים הסמוך, גם אם יש שם הבדלים תרבותיים מסוימים. עבודה קשה והקרבה חשובים שם פי מיליון מיכולת טכנית משובחת. הסגנון ישיר מאוד, כמו כדורגל בריטי מיושן – כדורים שמועברים מהגנה להתקפה במהירות, המון הגבהות לרחבה ולחץ בלתי פוסק על כל המגרש. יותר שחקנים אנגלים ואירים שיחקו שם מאשר בכל מועדון ספרדי אחר.
2:2 דרמטי בין אוססונה לבארסה המאכזבת גם לאצטדיון אל סדאר יש ניחוח בריטי – הוא קומפקטי וצפוף, עם אוהדים שיושבים ממש ליד הדשא ותומכים בשחקנים בקול. למעשה, זה האצטדיון הרועש ביותר בספרד ואין קבוצה במדינה שסבלה יותר מהיעדר קהל בתקופת הקורונה מאשר אוססונה. זה הדלק שמניע אותה והחיבור לקהל לא יכול להיות חזק יותר. ככה זה כשהקבוצה מתבססת על שלד מקומי מאוד, עם בוגרי אקדמיה רבים שמקודמים לסגל הראשון. יש שם חבר'ה שזוכרים את עצמם יושבים ביציעים כילדים ועכשיו הם הכוכבים על הדשא. כמו באתלטיק בילבאו, אוססונה גאה מאוד בבוגרי האקדמיה שלה. זה גם מאפשר לה לשרוד כלכלית בעולם המודרני האכזר.
המודל הזה היה קריטי במיוחד כאשר המועדון היה על סף קטסטרופה לפני שבע שנים. ב-2014 ירדה אוססונה דווקא בעונת הפרישה של האליל המקומי הגדול, פוניאל, וב-2015 היא כמעט התדרדרה לליגה השלישית, כאשר חובות התחילו להיערם. "אין לי מושג מה היה קורה לו היינו יורדים שוב", הסביר לימים פוניאל, שאחראי כיום על האקדמיה. היא נשארה במחזור האחרון בזכות אותה רוח בלתי מתפשרת והשיקום הכלכלי יושם בזכות היכולת לטפח כישרונות מבית. זה ממשיך ביתר שאת גם עכשיו, בניצוחו של המאמן חגובה ארסאטה, אותו מעריצים בפמפלונה בערך כפי שאוהדי אתלטיקו מדריד אוהבים את דייגו סימאונה. אולי אפילו קצת יותר.
אליל בפמפלונה. חגובה ארסאטה עם צ'אבי (רויטרס)ארסאטה הוא באסקי, מורה במקצועו שבילה רק בליגות הנמוכות כשחקן. הוא קיבל לידיו את אוססונה כשהייתה בליגה השנייה ב-2018, העלה אותה מהמקום הראשון בעונת הבכורה ומאז עמד בקלילות במטרה המרכזית של המועדון – לא לרדת. אוססונה סיימה במרכז הטבלה בכל אחת משלוש השנים הקודמות, והעונה היא מעזה לחלום גבוה יותר. שחקנים מדברים בגלוי על האפשרות להעפיל לאירופה, ואולי – מי יודע? – אפילו לטפס לליגת האלפות. בעונת 2005/06 המזהירה, סיימה הקבוצה במקום הרביעי, אבל אז זה הוביל רק למוקדמות הצ'מפיונס-ליג והיא הודחה בידי המבורג בגלל שערי חוץ (0:0 בגרמניה ו-1:1 בבית). עכשיו, אם תצליח להתברג במקום הרביעי שוב, היא תעפיל ישירות לשלב הבתים וכל נבארה תצא לגמרי מדעתה.
ארסאטה לא מדבר על כך, כמובן. הוא יודע שהסיכוי לכך קטן, ומבחינתו היעד הוא עדיין להימנע מירידה. בתקופתו, מנסה אוססונה ליהנות לעתים גם מהחזקת כדור ולשלוט במרכז המגרש, אבל את ה-DNA של המועדון אי אפשר לשנות – וגם אין סיבה לעשות זאת. הקהל לא ייתן לזה לקרות ואוססונה שייכת לאוהדים – היא נמצאת בבעלותם. בכלל, פירוש המילה אוססונה הוא בריאות, וקשה לחשוב על מועדון עם יסודות בריאים יותר. לא קל לתאר במילים את הגאווה שכל שחקן חש כאשר הוא לובש את החולצה האדומה. היא מסמלת מורשת ארוכת שנים ויש רק דרך אחת להיות ראוי לה – להילחם, להילחם, ואז להילחם עוד.
צ'ימי אבילה חוגג את השער הדרמטי מול בארסה. ומה יהיה הפעם? (רויטרס)מאז חזרה אוססונה לליגה הבכירה ב-2019, היא הפסידה לברצלונה שלוש פעמים בלבד בשישה מפגשים. לפני שנתיים היא הצליחה לנצח בקאמפ נואו משער בדקה ה-90 למרות שהורחק לה שחקן. כדי להיזכר בניצחון הבית האחרון על הבלאוגרנה, צריך להרחיק עד 2012, אז כבש דיאן לקיץ', חלוץ סרבי אלמוני לגמרי, צמד בדרך ל-2:3 וצ'אבי העצבני ספג כרטיס צהוב בעודו יושב על ספסל המחליפים. הפעם מרגישים באוססונה שיש להם צ'אנס אמיתי לשחזר את ההישג הזה. הם לא יתנו לאמנים של בארסה לנשום, ילחצו אותם ויעשו להם את המוות. האם זה יספיק? אין לדעת, אבל זו תהיה הצגה נהדרת של סגנונות הפוכים, ובמומנטום הנוכחי של אוססונה זה עשוי להיות קרב מרתק במיוחד.