בקיץ 2019 עזבו שני הכוכבים הצעירים של אייאקס את מועדונם האהוב בדרכם ליעד שהוגדר על ידם כחלומי. בחלוף שלוש שנים, הם מוצאים את עצמם במצבים שונים בתכלית. ברצלונה מנסה בכל כוחה למכור את פרנקי דה יונג, אך הקשר מתעקש להישאר בקאמפ נואו ולנסות להגשים את עצמו בקבוצה עליה חלם מאז היותו ילד. מנגד, יובנטוס הציעה להאריך את חוזהו למתייס דה ליכט, אולם הבלם בן ה-22 העדיף לוותר על האפשרות ודרש לעבור. בדיוק כאשר היה אמור להפוך רשמית למנהיג העורף של הגברת הזקנה אחרי עזיבתו של הקפטן הוותיק ג'ורג'ו קייליני, בחר ההולנדי לפתוח דף חדש ולחתום בבאיירן מינכן.
המהלך הזה לא צריך להפתיע את מי שעקב אחרי דה ליכט בתקופה האחרונה. בדצמבר, באחד מראיונותיו האחרונים, הצהיר סוכנו המנוח מינו ראיולה: "מתייס מוכן לעשות את הצעד הבא בקריירה". כאשר נשאל לגבי יעד אפשרי חדש, הוא השיב בנימה הצינית האופיינית: "זו לא תהיה פורטונה דיסלדורף". ואולי הספקולציות הראשוניות בתקשורת דיברו על מנצ'סטר יונייטד, צ'לסי, ריאל מדריד, ברצלונה ואפילו פאריס סן ז'רמן, הרי שאזכור שמו של מועדון גרמני צנוע היווה רמז ברור. דה ליכט לא התכוון לעבור לדיסלדורף, אלא רק לקבוצה הגדולה ביותר בגרמניה.
זמן קצר לאחר מכן, איבדה באיירן סופית את ניקלאס זולה שבחר לא לחדש את חוזהו ועזב בהעברה חופשית לבורוסיה דורטמונד. הדבר הותיר חלל לא מבוטל במרכז ההגנה, והוא בלט עוד יותר לנוכח קשיי ההתאקלמות של דאיו אופמקאנו שהפגין חוסר יציבות בעונת הבכורה באליאנץ ארנה אחרי המעבר מלייפציג. בהמשך, נקלע המועדון למשבר כאשר רוברט לבנדובסקי דרש לעזוב, וגם סרג' גנאברי לא התכוון להאריך את חוזהו ופתח במאבק נגד ההנהלה. בתנאים אלה, היה זקוק המנהל הספורטיבי חסן סליהמידז'יץ' להישג משמעותי.
בהתחלה זה לא נראה טוב עבור באיירן. לבנדובסקי (הטוויטר הרשמי של ברצלונה)הבאתו של סאדיו מאנה היוותה, כמובן, הצלחה גדולה, וכך גם החתמתם של צמד כוכבי אייאקס, המגן הימני נוסייר מזראווי והקשר ראיין חראוונברך, אבל זה לא הספיק. רכש נוצץ נוסף עשוי לסייע לאוהדים לתפוס את חלון ההעברות הנוכחי באור חיובי, ודה ליכט בהחלט עונה על ההגדרה. העובדה כי עלותו הסתכמה ב-67 מיליון אירו בלבד, כלומר היא ממומנת ברובה באמצעות המכירה של לבנדובסקי לבארסה, היא הברקה מהותית. הפולני הוא סופרסטאר, אבל ההולנדי צעיר ממנו ביותר מעשור, ויובנטוס הסכימה לתת לו ללכת בהפסד בהשוואה ל-75 מיליון אירו ששולמו תמורתו. זה גורם למועדון האיטלקי להיראות כמו הצד המפסיד בעסקה, ובמובנים לא מעטים זה אכן המצב, על אף שלא היו לו הרבה ברירות.
על הנייר, היה אמור להפוך צירופו של דה ליכט ב-2019 לשידוך המושלם. הנה לכם היורש המושלם לא רק לקייליני, אלא גם ללאונרדו בונוצ'י, כי הרי ההולנדי ידוע באהבתו לתמיכה בהתקפות ולפיתוח המשחק מאחור. דה ליכט, אז רק בן 19, כבש את שער הניצחון על יובה ברבע גמר ליגת האלופות בטורינו, ואחרי שריקת הסיום ניגש אליו כריסטיאנו רונאלדו בכבודו ובעצמו, והציע – כחצי הלצה – להגיע לקבוצה.
לפחות על הנייר, דה ליכט היה אמור להיות היורש של קייליני ובונוצ'י (רויטרס)הנבואה הזו התגשמה, והשוער וויצ'ך שצ'סני התבדח כי הגברת הזקנה נוטה לרכוש כל שחקן שמדיח אותה מהצ'מפיונס ליג. ההולנדי הפך באופן מיידי לשחקן הרכב חיוני והמשיך להיות דומיננטי במשך כל שלוש השנים באיטליה, אבל מעולם לא שכנע עד הסוף את האוהדים ואת הפרשנים, ובחירתו לצאת לדרך חדשה מושפעת במידה רבה גם מכך. בנוסף, התוצאות העגומות וחוסר היציבות בעמדת המאמן השפיעו בהדרגה על כך שדה ליכט כבר לא ראה את עתידו המקצועי ביובנטוס כמועיל עבורו מקצועית.
בהולנד התרגל דה ליכט ליהנות מתמיכה גם כאשר שגה. כולם ראו בו עילוי יוצא דופן, ושגיאות טבעיות התקבלו בסלחנות. איך אפשר אחרת? הוא היה אחד השחקנים הצעירים בתולדות המועדון, שיחק בגמר הליגה האירופית בגיל 17, ענד את סרט הקפטן זמן קצר לאחר מכן, וגם ערך את הופעת הבכורה בנבחרת הכתומה עוד ב-2017. ההרפתקה הזו הסתיימה רע עם שתי טעויות בהפסד בבולגריה במוקדמות המונדיאל, אבל העיתונאים זעמו לא עליו, אלא על המאמן דני בלינד שהחליף אותו במחצית ואיים להרוס את ביטחונו העצמי של הכוכב החדש. אף אחד לא רצה שיחשוש לבטא את עצמו ודה ליכט אכן פרח. לעומת זאת, הוא גילה כי ביובנטוס אין סבלנות למחדלים רגעיים.
לדה ליכט לא היה פשוט להתרגל לחיים החדשים בטורינו. הוא עבר למערך 4-3-3 נוקשה של מאוריציו סארי, נדרש לשחק רחוק הרבה יותר מהרחבה שלו ללא הכדור, וגם תופקד לרוב כבלם שמאלי למרות שהוא ימני ברגלו. אפשר היה לגלות סימפטיה כלפיו, אבל תג המחיר היה גבוה מדי, וכאשר הכדורים פגעו בידיו ברחבה בשלושה משחקים רצופים, נפגעה תדמיתו והיו שמיהרו להגדירו כשחקן לא יציב.
ביובנטוס זה לא היה אותו דבר כמו באייאקס. דה ליכט (רויטרס)בפועל, את התווית הזו צריך להדביק להנהלת יובה. אחרי שפיתתה את סארי לחתום בניגוד לכל היגיון בריא, היא מיהרה לזרוק אותו אחרי עונה אחת בלבד למרות הזכייה באליפות שהתקבלה כמובנת מאליה. אנדראה פירלו קודם במקומו בצעד הזוי למדי, ללא ניסיון בסיסי ואז התברר כי המקום הראשון לא מונח בכיסה של הקבוצה. דה ליכט אהב לעבוד עם המאסטרו, במיוחד כי פירלו היה המודל שלו לחיקוי כאשר החל את דרכו באקדמיה של אייאקס כקשר, אבל גם הרומן הזה לא התפתח, כי הבוס החדש הודח אף הוא.
מסימיליאנו אלגרי דווקא התאים היטב לסגנונו של ההולנדי, והעונה האחרונה הייתה האיכותית ביותר מבחינתו, אולם האליפות שוב לא הושגה, והמשבר הניהולי המתמשך גרם לבלם להרהר לגבי עתידו כבר בתחילת העונה. בינתיים, בתקשורת עדיין חיפשו בעיקר את הבעיות, והוא מעולם לא קיבל יחס של רכש מוצלח באמת.
זה קרה בין היתר כי דה ליכט הפך לבעל השכר הגבוה ביותר ביובנטוס בעקבות עזיבתו של רונאלדו. המועדון שרצה להאריך את חוזהו עד 2026 במקום 2024, העדיף להגיע להסכמה על הפחתה מסוימת בשכר, בתמורה להורדת סעיף השחרור ל-100 מיליון אירו. דה ליכט דרש שיירשם סכום נמוך וסביר יותר במונחי השוק, המגעים נקלעו למבוי סתום, ומותו של ראיולה דווקא זירז את הפרידה. דה ליכט הרגיש מיצוי, ולא האמין כי מעמדו כיורש של קייליני יפעל לטובתו. בבאיירן מקבלים אותו בזרועות פתוחות, ושם הוא יוכל ליהנות מחופש פעולה כעושה משחק מאחור, שלא לדבר על סיכוי טוב יותר לזכייה באליפות ולהגעה לשלבים המתקדמים ביותר בליגת האלופות. "אשחק כאן כמו ששיחקתי באייאקס, ביובה זה היה קצת שונה", הוא הצהיר אחרי המעבר.
וגם לואי ואן חאל, מאמנו הנוכחי בנבחרת, תרם את חלקו לקבלת ההחלטה. ההולנדי אמנם כעס על באיירן כאשר פוטר ממנה ב-2011, אבל סיפק המלצה חמה על האקסית כאשר הבלם ביקש לבדוק את דעתו. "הפילוסופיה במועדון מצוינת, אתה תאהב את באיירן אם תחתום בה", אמר המנטור הוותיק. יש יסוד סביר להניח שהוא צודק. המעבר ליובנטוס אמור היה להזניק את דה ליכט לגבהים חדשים ולחזק את המוניטין שלו, אך זה לא קרה. בבאיירן הוא עשוי לנסוק שוב ולממש את הפוטנציאל להיות אחד הטובים בעולם בתפקידו.
ברצלונה מציגה את רוברט לבנדובסקי