אונס ג’אבור היא עוף בהחלט שונה ויוצא דופן בעולם הטניס. הטוניסאית בת ה-27 שמדורגת במקום השני בעולם עושה חיל בימים אלה בטורניר ווימבלדון, אולי בדרך לגראנד סלאם ראשון בקריירה, אבל בכל אופן כבר עוד לפני הגמר מחר ב-16:00 מול ילנה ריבאקינה, היא כבר נחשבת לפורצת דרך גדולה ולכזו שמהווה מודל לחיקוי לדורות הבאים, בארצה ובכלל במדינות הערביות.
רק לאחרונה, עם עלייתה המרשימה למעמד המכריע בטורניר הדשא היוקרתי, השחקנית סיפרה: “אני יודעת שהמדינה שלי בטירוף ממה שאני עושה כאן, אבל המטרה שלי היא קודם כל להוות מודל לחיקוי לשחקנים ושחקניות ממדינות ערביות, שיראו שכן אפשר להצליח ולהגיע הכי גבוה, גם בעולם הטניס”.
ג’אבור הפכה בשנה האחרונה לאחת השחקניות הטובות בסבב, הפריצה הייתה כמובן באליפות אוסטרליה לפני שנתיים, אבל בשנה שעברה היא הגיעה כבר לרבע הגמר בטורניר לונדון, על הדשא שהיא כל כך אוהבת. טרם הגראנד סלאם הנוכחי היא כבר יצרה לעצמה מומנטום מצוין עם הזכייה בטורניר ברלין על סך 500 נקודות, ככה שההצלחה כאן בינתיים, ללא קשר לתוצאת הגמר, היא ממש לא מפתיעה.
אונס ג'אבור מרוצה (רויטרס)גם הסגנון של הטוניסאית בהחלט מתאים למשטח הדשא. ג’אבור מגישה היטב, אבל היא בעיקר שחקנית מאוד מגוונת, ללא נשק אחד ויחיד, ככה שהרבה יותר קשה לקרוא אותה וכמובן להתמודד מולה. היא הגדירה זאת בכך שאוהבת “חבטות משוגעות”, את המכה אולי הכי פחות צפויה שהיריבה מחכה לה. זה לקח זמן, הפריצה אמנם הגיעה בגיל יחסית מאוחר, אבל בסוף זה קרה וג’אבור לא רק סוחפת אחריה מדינה אחת, אלא ממש חלק גדול מהמדינות הערביות שנושאות עיניים לעבר הגיבורה שלהן.
ג’אבור היא כאמור פורצת דרך, הפכה לשחקנית הערבייה הראשונה שזוכה בתואר WTA, וגם הראשונה גם שנכנסת לטופ 10, על אחת כמה וכמה למקום השני בעולם. אם לא די בכך, היא גם הטניסאית הראשונה מאפריקה שמגיעה למעמד גמר גראנד סלאם, אף טניסאי מיבשת אפריקה לא עשה זאת בעבר. הישאם ארזי, שחקן מרוקאי לשעבר, דיבר איתה לאחרונה על כך ששום טניסאי או טניסאית ערבייה לא הצליחו לעבור את רבע הגמר בגראנד סלאם: “אנחנו כבר משתגעים מזה”, אמר לה טניסאי העבר, אך גם את המחסום הזה היא עברה, ובהצלחה יתרה יש לציין.
עוד חזון למועד, אבל זה בכלל לא משנה כיצד הקריירה שלה תסתיים או הגמר הנוכחי ג’אבור פתחה את עולם הטניס בפני יבשת שלמה אפשר לומר, בפני ארצות שכנראה לא חלמו על נציג או נציגה בטופ וכעת מחזיקים אצבעות לשגרירה שלהם בבמה הכי גדולה שיכולה להיות בענף הלבן – גמר ווימבלדון. “אני קודם כל שגרירה”, סיפרה בצניעות הטוניסאית עם עלייתה לשלב חצי הגמר.
אונס ג’אבור (רויטרס)ההתחלה של פיינליסטית ווימבלדון בכלל לא הייתה מבטיחה, בוודאי עם נקודת הפתיחה שלה במדינה שכל קשר בינה לבין טניס הוא די מקרי חייבים לומר. היא החלה לשחק בגיל 3 בעזרת דחיפה של אמה, אבל התנאים היו קשים בלשון המעטה. למועדון הטניס אליו נרשמה אחרי בית ספר אפילו לא היו מגרשים, ככה שאת האימונים הם היו נאלצים לעשות במגרשים של בתי המלון שנמצאים במדינה.
מלבד הקושי במיעוט מגרשים היה כמובן את הקושי הגדול בהגעה ממקום למקום, לאימונים או לטורנירים המעטים שהיו. את הקרדיט הגדול היא זוקפת למשפחתה ובעיקר לאמא שלה, שהייתה עבורה הבוסטר אפשר לומר. היא לקחה אותה ממקום למקום, האמינה בה מהרגע הראשון למרות הסיכוי הלא גבוה להצליח וגם רשמה אותה לבית ספר מיוחד כדי שתוכל להמשיך ללמוד בצורה ראויה יחד עם אימוני הטניס.
כאמור גם הכניסה לסבב המקצועני הייתה קשה, היא ניסתה שנה אחרי שנה להתקדם בטורנירי הגראנד סלאם, מ-2012 לייתר דיוק רק ב-2020 היא סוף סוף הצליחה להגיע לשלב מאוחר. בסוף 2019 היא עוד דורגה רק במקום ה-77 בעולם והייתה עוד שחקנית סטנדרטית בסבב, כזו שאולי מנסה לתקוף וליזום עם טניס אגרסיבי, אבל רחוקה מלהוות איום על הטניסאיות הבכירות, בעיקר בהיעדר יציבות מספקת שזו מילת המפתח בסבב הנשים.
אשלי בארטי (רויטרס)למרות זאת, ג’אבור העיקשת המשיכה לעבוד קשה, לא הפסיקה להאמין לרגע והתוצאות גם החלו סוף סוף להגיע עם שלושה תארי ה-WTA, כשבינתיים במהלך הקריירה ועדיין ללא הרווח בווימבלדון היא כבר גרפה לכיסה יותר מ-6 מיליון דולר. בכל אופן, נראה שזו רק ההתחלה אחרי שאשלי בארטי פינתה את הבמה ואף אחת לא מצליחה לשלוט בצורה אבסולוטית בסבב, גם לא איגה שפיונטק.
הטניס שלה הוא כנראה בין המהנים ביותר לצפייה בסבב הנשים, דרופ-שוטים, ווינרים גדולים, חבטות משוגעות כפי שהגדירו זאת בעצמה. רק בשלב חצי הגמר מול טטיאנה מריה הגרמנייה היו לטוניסאית 39 ווינרים מול 17 של יריבתה, זה כנראה כבר מספר את כל הסיפור כי בווימבלדון מנצחים עם טניס התקפי וטוב. ג’אבור משחקת ללא פחד, היא עולה לרשת לא מעט פעמים וגם יודעת לסיים שם את הנקודות בהצלחה, ברוב הפעמים כמובן. אז לא משנה כיצד יסתיים המפגש מול הקזחית, אלופת ווימבלדון חדשה בטוח תהיה, אך במקרה הזה מדינה אחת מחזיקה אצבעות לריבאקינה ואילו חלק גדול ממדינות ערב נושאות עיניים ותפילה שזו תהיה הגיבורה שלהם.