אחווה ריינה, הקבוצה מליגה ב', המנוהלת בידי מוחמד בסול, בן משפחתו של סעיד בסול, שהעפיל עם מכבי ריינה לליגת העל, רוצה ללכת בדרך יריבתה העירונית. עם תוכנית מסודרת לשלוש שנים, ואחרי שהעפילה לליגה ב' אחרי שנה אחת בה היא קיימת, הקבוצה של בסול רוצה להעפיל בסיום העונה הקרובה לליגה א', כשהמטרה ברורה: עליית ליגה שלוש פעמים ברציפות עד הלאומית. לשם כך, אחווה ריינה החתימה בקול תרועה את עדי קונסטנטינוס (27), הקשר האחורי, שהחל את דרכו במעלה אדומים, בה גדל, עד שעבר דרך בית"ר ירושלים למכבי חיפה (מנערים ב' ועד לבוגרת).
“קוסטה” ערך את הופעת הבכורה שלו במדי מכבי חיפה בהפסד 3:2 למכבי נתניה בגביע הטוטו בעונת המשחקים 2012/13. אם מסתכלים על הופעותיו בירוק, אפשר לספור אותם בדיוק על שתי ידיים. 10 הופעות, כשברובם המוחלט עלה כמחליף. אחרי שסיים את הפרק שלו במכבי חיפה והבין שלא יקבל זמן משחק, עבר בהשאלה ללא פחות מחמש קבוצות, כשההתחלה הייתה בהפועל עכו, אחר כך עבר להפועל פתח תקווה, הפועל ירושלים, מכבי נתניה והפועל קטמון. בעונת 2020/21 עזב לקפריסין על מנת לנסות את מזלו ובפברואר האחרון חזר ארצה ושיחק במכבי הרצליה (11 הופעות, כשחמש מתוכן כמחליף).
קוסטה נזכר בתקופה בכרמל ומספר: "אין ספק שהתפספסתי. זה צובט עד היום. אם אני חוזר אחורה בשנים, אני נשאר במכבי חיפה ולא יוצא להשאלות, גם במחיר של ספסל. אם תשאל אותי היום, בדיעבד, הייתי צריך להישאר בחיפה, גם אם זה היה מצריך ממני להישאר בספסל למשך כל העונה, על חשבון 30 המשחקים ששיחקתי בעכו. אז כן, הייתי מעדיף להיות בספסל של מכבי חיפה ולהמשיך לעבוד קשה ולהוכיח את עצמי בסופו של דבר. עזבתי כי רציתי לשחק כדורגל. באותם ימים במכבי חיפה של אלכסנדר סטנוייביץ' נחתו שחקנים זרים שעלו הון. זה לא התאפשר להכניס אותי. המאמן האמין בי, וראה בי פוטנציאל, אבל השיקולים היו אחרים במועדון".
מוטי איוניר, עדי קוסטנטינוס ומאיר ריפמן (מערכת ONE)"אחרי שנחתי בארץ, וטרם הגעתי למכבי הרצליה בעונה האחרונה, הגיעו אליי הצעות מהליגה הלאומית שהיו די מביכות ומבישות ולא מתאימות לליגה שמחשיבה את עצמה כאחת משתי הליגות הטובות והבכירות בארץ. אם בזה המנהלת וההתאחדות מתגאים, אנחנו במצב רע. רע מאוד. שפשוט יפסיקו לספר לכולם סיפורים. בקבוצות הגדולות, יש שכר יפה מאוד. בית”ר? אין שום דבר. זה פשוט היה לזלזל במקצוע. לזלזל בשחקן שאמור להיות מקצועני ולא אמור להתעסק בשום דבר אחר מלבד הכדורגל. עם 3,000 שקלים לא הולכים למכולת", סיפר.
"ההצעות בליגה הלאומית התדרדרו לתהום. זה לא מה שהיה פעם. מציעים לשחקנים לבוא כמעט בחינם. הלו, יש לי עתיד? אני שחקן כדורגל, שיבוא יום ולא אוכל לשחק יותר כדורגל כי אפרוש. מה אעשה עם שכר עלוב? איך אפשר להתפרנס מזה בכבוד? אבל אפלא ופלא – שחקנים נענים לדרישות האלה ועדיין מגיעים לשם. למה? כי אומרים לעצמם, איפה עוד אקבל הזדמנות כזו? אני כבר אסתדר איכשהו. בשורה התחתונה, גם אותי הפתיעה הירידה לליגה ב', אבל אני בגיל שאני צריך לחשוב על הפרנסה ועל העתיד שלי מבחינה פיננסית. לא הייתי מוכן לשמוע יותר על הצעות מבישות", המשיך.
"מכל ההצעות שהיו על השולחן, ההצעה של אחווה ריינה, שיש לה מטרה ברורה לעלות לליגה א' וכמובן להגיע לליגה הלאומית, הייתה הטובה ביותר. יש שם פרויקט מעניין ואני רוצה להיות חלק ממנו ולתרום את כל מה שיש לי על מנת שזה יקרה. אם לא היו אומרים לי שמכוונים עלייה, לא הייתי יורד לליגה הרביעית. בשום פנים ואופן. אבל שוב, אני לא חושב שמדובר בשפל. כל שחקן, לא משנה איפה משחק, כבודו במקומו מונח. יש שחקנים שמשחקים היום בליגות הנמוכות והם הרבה יותר טובים מאלו המשחקים בליגה הלאומית ואפילו בליגת העל. פשוט לא התמזל מזלם ואני אחד מהם. אני לא מתבייש להגיד את זה", הוסיף.
"הרבה החלטות פגעו בי. שחקן כדורגל צריך לפעמים הרבה מזל בכדי להגיע למקום כזה או אחר. בגיל 14 עזבתי את הבית, נסעתי באוטובוסים לחיפה ועשיתי הכל לבד. אם יש לי על מי לסמוך, זה רק על עצמי. אי אפשר להגיד שלא עבדתי קשה. עשיתי כל שעשיתי בכוחות עצמי. היום, אף אחד לא יוריד אותי ויגיד לי מה אני שווה ומה אני לא שווה. אני יודע שבגיל שלי, להגיע לליגות גבוהות יותר זה עוד אפשרי, בטח כשעוד לא אמרתי את המילה האחרונה בכל הקשור לזה. אני מאמין בעצמי ויודע מה יש לי עוד לתרום לאחווה ריינה", סיכם.