"המשחק הכי חשוב הוא המשחק הבא, במיוחד כאשר מדובר בחצי הגמר. אם אתה מנצח בו, אתה מקבל את הזכות לשחק בגמר, אלא אם מפטרים אותך לפני זה", כך אמר ז'וזה מוריניו לפני המפגש מול לסטר בחצי גמר קונפרנס ליג. הפורטוגלי אוהב מאוד להתמודד בגמר, והעלבון על כך שהודח מטוטנהאם באפריל 2021 פחות משבוע לפני גמר גביע הליגה נגד מנצ'סטר סיטי, עדיין צורם. אחרי הכל, הוא היה היחיד שניצח את פפ גווארדיולה בגמר כלשהו, לפני שהגיע תומאס טוכל ועשה זאת אשתקד בגמר ליגת האלופות.
מוריניו מכור לאדרנלין הזה, ולא קיבל אותו במשך זמן רב מדי. הגמר האחרון שלו היה אי שם ב-2018, כאשר התמודד על ספסל מנצ'סטר יונייטד מול האקסית המיתולוגית צ'לסי בגביע האנגלי – והפסיד 1:0 בוומבלי. צריך ללכת, אם כך, 5 שנים לאחור כדי להיזכר בפעם האחרונה בה הניף המיוחד את התואר, והיה זה בליגה האירופית כאשר גבר עם השדים האדומים על אייאקס בשטוקהולם. הנריך מחיטריאן הבקיע אז בניצחון 0:2, והארמני היה על הדשא גם אמש בגמר נגד קבוצה הולנדית, גם אם נפצע כבר בפתיחה. מוריניו ניצח גם את פיינורד, והוסיף את הקונפנרס ליג לאוסף המפואר שלו.
נדמה כאילו אופ"א הגתה את המפעל החדש במיוחד למענו. הוא כבר זכה פעמיים בליגת האלופות, עם פורטו ב-2004 ועם אינטר ב-2010. הוא זכה בגביע אופ"א במיתוגו המקורי עם פורטו ב-2003 וגם בליגה האירופית במיתוגה החדש ב-2017. אם זה לא מספיק, אפשר לצרף לרשימה גם את גביע המחזיקות, אותו הניף כעוזרו של בובי רובסון בברצלונה ב-1997, אחרי נצחון על פאריס סן ז'רמן בגמר שנערך באיצטדיון דה קייפ של פיינורד ברוטרדאם. בחלוף 25 שנה בדיוק, הוא פגש את פיינורד עצמה בגמר המפעל החדש, ונכנס להיסטוריה כראשון שזוכה בו. במסגרות האירופיות, הוא שומר על מאזן מושלם של 5 מ-5, או אולי 6 מ-6 – תסתכלו על זה איך שבא לכם. לא קל לדמיין סגירת מעגל יפה יותר.
ז'וזה מוריניו בוכה אחרי הזכייה בקונפרנס ליג (רויטרס)יש לא מעט נוסטלגיה כאשר נזכרים בגביע המחזיקות – מפעל יוקרתי וכייפי שאיבד בהדרגה את חשיבותו ומשמעותו לאור הרחבת ליגת האלופות, ולכן בוטל ב-1999. עד אז, במאה הקודמת, היו 3 גמרים אירופים, אשר נפרסו על פני 4 מפגשים, כי בגביע אופ"א היו משחק ראשון ומשחק גומלין באצטדיונים של הקבוצות המתמודדות. כך, במשך כל חודש מאי, הייתה לאוהדי הכדורגל חגיגה של גמרים, והמסורת הזו אבדה עם מעבר לשיטת מפעלים ושני גמרים בלבד.
כעת היא חוזרת חלקית – כי שוב מחלקים 3 גביעים ב-3 גמרים. הרעיון של אופ"א ליצור את המפעל השלישי בחשיבותו התקבל בהתחלה בציניות, כי גם הליגה האירופית לא היתה חשובה במיוחד בעיני מועדוני הפאר, אבל אז הפנימו כולם שלא רק מועדוני הפאר משתתפים בחגיגה. בדיוק להיפך – מפעל נוסף מעניק הזדמנויות נוספות עבור קבוצות שלא רגילות להיות בטופ ולהעפיל לגמרים, ואלה בדיוק הקבוצות שמוסיפות המון רגש ותשוקה.
שחקני רומא חוגגים זכייה בגביע החדש ביחד עם חלק מאנשי הצוות והמשפחות (רויטרס)האושר של שחקני רומא אמש ממש לא היה מזויף. הם השתוקקו להניף את הגביע הזה. האוהדים באדום-צהוב יודעים היטב שהסיכויים שלהם לחזור לגמר האירופי הבכיר, בו שיחקה הקבוצה ב-1984 והפסידה בפנדלים לליברפול, קלושים למדי. גם ההעפלה לליגת האלופות היא אתגר קשה מאוד, ומוריניו נכשל בו בעונתו הראשונה באולימפיקו – הרומאים אפילו לא התקרבו לרביעיה הראשונה בליגה. והנה לכם – לפתע נוסד מפעל בו הם היו פייבוריטים בכל משחק ומשחק. "ידענו מהתחלה שאנחנו יכולים לזכות בגביע הזה", אמר מוריניו. גם אנשי פיינורד האמינו מהתחלה שיש להם הזדמנות מצוינת. ההזדמנויות האלה מרחיבות את מעגל הקבוצות והשחקנים שיכולים לחלום על תואר אירופי – וזה מצוין, גם אם השיטה עצמה, בה מפסידות נושרות ממפעל למפעל עדיין בעייתית ומתגמלת לוזריות.
בקונפרנס ליג אין לאן לנשור – מי שמפסיד מודח. זה לא תקף לשלב הבתים, כמובן, וכך נוצר מצב בו הפכה רומא לקבוצה הראשונה בהיסטוריה שהניפה גביע על אף שהובסה בהפרש 5 שערים במשחק בודד בדרכו אליו. הפיאסקו בצפון נורבגיה, אז פירקה בודו גלימט את החבורה של מוריניו 1:6 באוקטובר, היווה מכה לא פשוטה עבור המאמן. הפורטוגלי, שבחר לתת מנוחה למספר שחקני הרכב, זרק אז את המחליפים אל מתחת לגלגלי האוטובוס וטען שלאלופת נורבגיה היה סגל טוב יותר בהשוואה לזה שייצג את רומא. היו שסברו כי תהיה זו תחילת הסוף שלו במועדון, כי הרס היחסים עם שחקנים רבים מדי עלול ליצור כדור שלג שלא ניתן להשתלט עליו.
ז'וזה מוריניו עם ריק קרסדרופ (רויטרס)ואכן, השבועות שלאחר מכן היו קשים. רומא הפסידה יותר מדי בליגה, התדרדרה למרכז הטבלה, הודחה מהגביע האיטלקי, ובנסיבות אחרות היה עלול מוריניו לאבד את משרתו. הקמפיין האירופי החזיק אותו ואת הקבוצה כולה עם הראש מעל המים. הוא העניק להם מוטיבציה, והקרב המחודש מול בודו גלימט ברבע הגמר היווה, באופן ביזארי למדי, ברכה אמיתית. רומא הפסידה שוב בנורבגיה, ומאמן השוערים אף היה מעורב בקטטה מכוערת, אבל 0:4 בגומלין עם שלושער של ניקולו זאניולו העניק לה את הדחיפה לה הייתה זקוקה. זה היה הרגע בו היה ברור שאפשר להפוך עונה כושלת למדי לחגיגה.
עבור זאניולו היה זה ערב מיוחד מאוד, והוא קיבל המשכיות כאשר הכוכב בן ה-22 כבש באלגנטיות את השער היחיד לרשת פיינורד והכריע את הגמר. הקשר עבר הרבה מאז פרץ לתודעה כשחקן העתיד של הכדורגל האיטלקי בענת 2018/19. הנסיקה הייתה בעיצומה בינואר 2020, עד אשר קרע זאניולו רצועות בברכו הימנית. תהליך ההחלמה היה מהיר מהצפוי, והוא חזר למגרשים תוך חצי שנה, אבל בספטמבר 2020 קרע רצועות גם בברכו השמאלית, והפעם נעדר במשך כל העונה שעברה – והחמיץ גם את יורו 2020 בקיץ.
ניקולו זאניולו מביא את הגביע קרוב לקהל (רויטרס)2021/22 הייתה עונת הקאמבק המחודש שלו, והיא התאפיינה בעיקר בחוסר יציבות. החשש להיפצע בפעם השלישית ניכר כמעט בכל תנועה של זאניולו, ולכן נפגע סגנונו שהיה מבוסס בעיקר על מהירות ויכולת לעבור שחקני יריב עם שינויי כיוון מפתיעים תוך כדי תנועה. מוריניו דרש לא פעם מהשופטים להעניק לו הגנה טובה יותר, ואף גרס כי עדיף לזאניולו לעבור לקבוצה מחוץ לאיטליה על מנת שיתייחסו אליו בצורה הוגנת. השורה החתונה בליגה לא מעודדת – 11 כרטיסים צהובים, שני אדומים ושני שערים בלבד במשך כל העונה. סימני שאלה גדולים מרחפים מעל הקריירה המבטיחה הזו, והשער בגמר עשוי לסמל מפנה לטובה.
כדי להגן על היתרון השברירי, הפגין השוער רוי פטריסיו יכולת מזהירה עם סדרת הצלות ברמה העולמית הגבוהה בפתיחת המחצית השנייה. גם עבור אלוף אירופה מיורו 2016 ומומחה למשחקי גמר בזכות עצמו, מדובר בתקופה לא פשוטה בקריירה – והוא איבד את מקומו בהרכב נבחרת פורטוגל בפלייאוף העליה למונדיאל לטובת דיוגו קוסטה, הכוכב החדש בין הקורות של פורטו. ההצגה בטיראנה בהחלט יכולה להחזיר את רוי פטריסיו לאור הזרקורים, וגם הוא הרוויח המון מהקמת קונפרנס ליג.
רוי פטריסיו (רויטרס)כן, זה היה גמר מצוין, והוא גם שימש מתאבן לקראת גמר ליגת האלופות בשבת. טוב ליהנות מ-3 גמרים אירופים תוך זמן קצר, והמפעל החדש כבר השתרש בתודעה. הוא יעניק לנו עוד המון רגעים של דרמה וכיף בשנים הקרובות.
לעודד את רומא בגמר? איך הגיב דל פיירו