באליפות הראשונה שלו כמאמן חלם קרלו אנצ'לוטי לזכות לפני 25 שנה. בעונת 1996/97 הוא לא היה רחוק מכך עם פארמה, אליה הצטרף כאיש מקצוע צעיר ומבטיח שהעלה זה עתה את רג'אנה הקטנה לליגה הבכירה. הוא ירש באצטדיון אניו טארדיני את נביו סקאלה האגדי והיה הבחירה הפופולרית בקרב האוהדים, בין היתר כי הוא גדל באיזור והחל את הקריירה כשחקן בפארמה עוד כאשר הייתה בליגה השלישית.
העונה ההיא החלה רע מאוד, פארמה התקרבה לקו האדום בדצמבר עם הסגל הנוצץ שלה ואנצ'לוטי הרגיש את כיסאו מתנדנד, אבל אז הגיע 0:1 בסן סירו על מילאן משער של מריו סטאניץ', מיד לאחר מכן 0:1 על יובנטוס משער מהיר של אנריקו קייזה – והקבוצה יצאה לפתע לסדרת תוצאות חיוביות, והגיעה למשחק העונה עם יובנטוס במאי כשהיא במקום השני, בפיגור שש נקודות אחרי הגברת הזקנה.
ניצחון – ואפשר היה לשאוף באמת לזכות באליפות הנכספת. זינדין זידאן עזר לפארמה עם שער עצמי אחרי קרן, ועל סף השריקה להפסקה הובילה האורחת 0:1, שהייתה התוצאה האהובה מבחינתה. אז שרק פיירלואיג'י קולינה לפנדל שלא היה, אנצ'לוטי הורחק על ויכוחים, הגברת הזקנה השוותה והעסק הסתיים ב-1:1. בטבלה הסופית, אגב, עמד הפער ביניהן על שתי נקודות בלבד.
היה מאמן אחר בתחילת הדרך. אנצ'לוטי בפארמה (רויטרס)במבט לאחור אפשר לחשוב שהייתה זו הצלחה מסחררת מבחינת המאמן, אבל אנצ'לוטי ממש לא זוכר זאת כך. מבחינתו היה זה כישלון מהדהד ולא בגלל שהוא לא שם את ידו על הסקודטו. העניין פשוט יותר: הוא גרם לעזיבתו של ג'אנפרנקו זולה. כי אז, לפני רבע מאה, היה אנצ'לוטי מקובע לגמרי על מערך 4-4-2, אותו הכיר היטב מימיו במילאן של אריגו סאקי המהפכן. הוא גם היה נוקשה מאוד בטיפולו בשחקנים, עם דרישות משמעת בלתי מתפשרות על המגרש ומחוצה לו.
אז הוא לא הקשיב לבקשותיו של זולה והכריח אותו לשחק באגף בשיטה היחידה שהייתה רלוונטית. הפליימייקר שהיה רגיל לתפקיד הרבה יותר חופשי אצל סקאלה, נפגע וביקש לעזוב. "לך", אמר לו אנצ'לוטי, והכוכב הגיע לצ'לסי כדי להפוך לאגדה בסטמפורד ברידג'. ופארמה? היא אמנם הפכה בשלב מסוים למכונה יעילה מאוד, אבל ברק ממש לא היה שם. זו הייתה קבוצה שכבשה 41 שערים בלבד ב-34 מחזורים.
באותו קיץ, ב-1997, הגיעה פארמה לסיכום עם מילאן על החתמתו של רוברטו באג'יו. השחקן עצמו רצה להגיע, אבל אנצ'לוטי הטיל על כך וטו. בדיוק כמו במקרה זולה, הוא לא ראה לעושה המשחק היצירתי מקום ב-4-4-2 המקודש שלו. ועונתו השנייה בפארמה כבר הייתה די מתסכלת – רק מקום שישי, הדחה מליגת האלופות, וסגנון שהמשיך להיות משעמם למדי. ההנהלה הפסיקה להאמין בשיתוף הפעולה, והקדנציה הסתיימה בתום שנתיים. "הייתי טיפש", אמר בדיעבד אנצ'לוטי על התנהלותו, כי עכשיו הוא יודע שהדרך להצלחה מבחינתו שונה ב-180 מעלות.
רצה להגיע, אנצ'לוטי פחות התלהב. באג'יו (רויטרס)את השינוי התודעתי הגדול הוא עשה ביובנטוס, אליה גויס ב-1999 לקול מחאתם של האוהדים, אשר ראו בו סמל של מילאן ורומא, והתנגדו לו עד כדי כך ששלט בנוסח "חזיר לא יכול להיות מאמן" נתלה באצטדיון דלה אלפי. אליפות חמקה ממנו גם שם, כאשר הגברת הזקנה הפסידה במחזור הסיום הדרמטי בפרוג'ה, בגשם שוטף שהפך את המגרש לבריכה, וכך העניקה את התואר ללאציו, אבל אנצ'לוטי למד שם משהו קריטי. את זידאן הוא לא העז לגרש מהקבוצה, ולכן נאלץ להתאים את המערך לאיכויותיו של הקשר הצרפתי. השינוי התפיסתי הזה היה מכונן, והוא הגדיר מחדש את השקפת עולמו של האיטלקי.
אנצ'לוטי הבין, בשלב מוקדם יחסית בקריירה כמאמן, כי גמישות היא תכונה חיונית ביותר. ביחד עם הגמישות הזו, באו גם הרכות והנינוחות. במקום משטר ברזל, משמעת קפדנית וטיפוח מוטיבציה עילאית, הפך אנצ'לוטי למאמן של השחקנים – זה שמתייעץ, שם את היד על הכתף ודוגל בחיוביות גם אחרי הפסדים. באוטוביוגרפיה שלו הוא כתב: "יש להימנע מיצירת לחץ במרדף אחרי תוצאות בכל מחיר, כי לחץ כזה גורם לנזק ומפריע להשיג הופעות ברמה גבוהה. חשוב לגלות סבלנות. האמנות היא לשמור על רוגע ושקט נפשי".
הגמישות והרוגע הפכו אותו למאמן הדגול שקבע אתמול שיא כמעט בלתי נתפס: זכייה באליפות בכל חמש הליגות הגדולות של אירופה - מילאן ב-2004, צ'לסי ב-2010, פאריס סן ז'רמן ב-2013, באיירן מינכן ב-2017, וכעת גם ריאל מדריד ב-2022. לכך צריך להוסיף, כמובן, גם זכייה בליגת האלופות עם מילאן ב-2003 וב-2007, ועם ריאל ב-2014 – הדסימה המיוחל לו חיכה המועדון המלכותי במשך 12 שנה.
זכה באליפויות בכל הליגות הגדולות. אנצ'לוטי (רויטרס)כל המועדונים האלה העסיקו את אנצ'לוטי כי הם ידעו שהוא יודע למצוא את הדרך כמעט לכל שחקן, מתמודד ללא קושי עם כמויות אדירות של אגו בחדר ההלבשה, ומייצר אווירה חיובית בלי לקחת את עצמו ברצינות גדולה מדי. בזכות כך, הוא גם עבד תמיד בהרמוניה יחסית עם הממונים עליו. סילביו ברלוסקוני, רומן אברמוביץ', הקטארים בפאריס, פלורנטינו פרס, הצמרת המורכבת של באיירן – עם כולם הוא מצא שפה משותפת.
אנצ'לוטי היה הבחירה המועדפת כאשר ניכר צורך להרגיע את המערכת. הוא היה המשחה שעזרה לכוויות להגליד. לריאל מדריד הוא בא בפעם הראשונה ב-2013 אחרי הקדנציה הסוערת של ז'וזה מוריניו. לבאיירן הוא הגיע ב-2016 כאשר כולם היו מותשים אחרי שלוש שנים אינטנסיביות מאוד עם פפ גווארדיולה. "אנצ'לוטי אמר בשבוע את מה שפפ אמר תוך כמה שעות", אמר עליו פיליפ לאם, שהעיד: "שחקנים מרגישים נוח עם אנצ'לוטי כי הם יודעים שהוא משדר פתיחות. זו הסיבה בזכותה הצליח בכל מקום".
הפתיחות הזו החלה עם זידאן והמשיכה עם אנדראה פירלו במילאן. הקשר הצעיר היה זה שהגה את הרעיון לשחק בעמדה נסוגה מאוד במקום ליד רחבת היריב ואנצ'לוטי אימץ את ההצעה שהתבררה כגאונית והגדירה עידן שלם בכדורגל האיטלקי.
"שחקנים מרגישים נוח עם אנצ'לוטי" (רויטרס)בקדנציה הראשונה בריאל, נתן אנצ'לוטי לכל הכוכבים לבטא את עצמם על המגרש כפי שהם ראו לנכון, וכריסטיאנו רונאלדו התנגד נחרצות להחלטתו של פרס לפטר את המאמן ב-2015. "כל הקרדיט מגיע לאנצ'לוטי, הוא שינה את הכל", הצהיר הפורטוגלי אחרי הזכייה בדסימה. זה לא דבר של מה בכך. מעטים הם הכוכבים שהסתכסכו עם האיטלקי. אי אפשר להסתכסך עם מישהו שמאמין בך, סומך עליך, ומזכיר לך שמעידה אחת אינה אסון, ויש להתייחס לחיים עם מנה גדושה של הומור בריא.
הוא לא טקטיקן יוצא דופן – יש גדולים ממנו בהרבה בתחום זה. הוא לא אחראי לשינויים תודעתיים מרחיקי לכת, כפי שעשה בזמנו מורו ורבו סאקי, וכפי שהוא עצמו חלם לעשות עוד לפני שחגג יום הולדת 40. היו לו גם כישלונות לא מעטים לאורך הקריירה הארוכה ודי להזכיר, למשל, כי האליפות של מונפלייה על חשבון המיליונרים של סן ז'רמן ב-2012 הגיעה במשמרת שלו. הוא גם לא בהכרח מתאים למועדונים בהם אש בעיניים וחוסר שקט הם הבסיס החשוב ביותר לעצם קיומם, כמו נאפולי. כאשר יסקרו ההיסטוריונים את המאמנים הגדולים והמתוקשרים בתחילת המאה ה-21, שמו לא יוזכר בצמרת הרשימה. ובכל זאת, הוא אחד המאמנים המצליחים ביותר, וכפסיכולוג הוא אחד המאמנים הטובים אי פעם.
עם הגישה הקלילה של אנצ'לוטי, קל הרבה יותר לצאת ממשברים, או פשוט לא להיקלע לבורות מסוג זה. קחו את התבוסה 4:0 של ריאל מדריד בקלאסיקו בשלהי מרץ. יש מאמנים שהיו נכנסים להיסטריה אחרי פיאסקו כה מהדהד, אבל האיטלקי העביר לשחקניו מסר פשוט – תשכחו מזה ותמשיכו הלאה. וזה עבד. הקאמבקים המפוארים בליגת האלופות רק מדגישים זאת. עם אנצ'לוטי על הספסל, הכוכבים יודעים שהם מסוגלים להפיק מעצמם את המקסימום ברגע האמת. בדיוק בשביל זה החזיר אותו פרס לקדנציה שנייה בקיץ האחרון, ומי יודע – אולי זה יניב לא רק אליפות אלא גם גביע אירופי נוסף.
0:4 ענק לריאל מדריד במשחק האליפות ה-35!"עם הזמן, למדתי שתמיד יש דרך לשלב בין הכוכבים הגדולים ולאפשר להם לשתף פעולה ולהסתדר ביחד", כתב אנצ'לוטי. אולי אם קולינה לא היה שורק לפנדל השגוי ההוא ב-1997 ופארמה הייתה זוכה באליפות, הוא כלל לא היה מגיע למסקנה הזו מעולם. אולי הוא היה ממשיך להיות מאמן עקשן ומקובע, ואולי זה גם היה מביא לו הצלחה מסוג אחר בדרך אחרת.
אבל העולם היה מפסיד אז את אנצ'לוטי בגירסתו הקיימת, והרי זו דמות שקשה לא לסמפט. אפשר לא לאהוב את כל הקבוצות אותן אימן, ובכל זאת לשמוח עבורו. יש משהו כובש בגבה הזו שתמיד עולה למעלה, בעיניים הנוצצות, ובחיוך הפשוט. אנצ'לוטי הוא ההיפך מהדיקטטור שהוא רצה להיות פעם, והכדורגל זקוק למאמנים מצוינים שאינם דיקטטורים.
ניתן להאזין לפרק גם דרך אפליקציית Spotify ואפליקציות הפודקאסטים של אפל ושל גוגל.
צפו: חגיגות האליפות של ריאל מכיכר סיבלס