סקולס, קיואל, הסוף: אולדהאם בליגה החמישית

בשבת שעברה זה נגמר. מאות אוהדי אולדהאם פרצו למגרש 10 דקות לסיום המשחק הביתי מול סלפורד סיטי, התעמתו עם הסדרנים, מחו נגד הבעלים הכושל עבדאללה למסגאם וסירבו להתפנות במשך יותר משעה. רק אחרי שהוכרז כי ההתמודדות פוצצה הצליחו השוטרים להוביל את כולם אל מחוץ לאצטדיון – ואז שינו את ההחלטה והשלימו את הזמן הקצר שנותר לשריקת הסיום. אולדהאם הפסידה 2:1, ירדה רשמית מהליגה הרביעית לחמישית, ואיבדה את הסטטוס המקצועני לראשונה אחרי 115 שנה.

היה משהו סמלי מאוד בכך שהסוף הגיע דווקא בדרבי מול סלפורד, המועדון שהוקם על ידי כוכבי העבר של מנצ'סטר יונייטד כולל פול סקולס. כי הרי סקולס, שגדל לא הרחק מאצטדיון באונדרי פארק, הוא אוהד אולדהאם שרוף מאז שהוא זוכר את עצמו. "זו אכזבה עצומה. הלכתי לכל המשחקים הגדולים של אולדהאם כילד, ביחד עם אבא שהיה גם הוא אוהד אולדהאם מושבע. הייתה שם אווירה נהדרת. כואב מאוד לראות אותם נושרים למטה", אמר הקשר הג'ינג'י המיתולוגי.

הימים שזוכר סקולס באמת היו מזהירים. לפעמים צריך להיות במקום הנכון בזמן הנכון, ואולדהאם הגיעה לגדולתה בדיוק בעיתוי המושלם, והשתייכה לליגה הבכירה בעת הקמת הפרמייר ליג ב-1992. שנתיים קודם לכן, היא העפילה כנגד כל הסיכויים לגמר גביע הליגה, בו הפסידה על חודו של שער לנוטנגהאם פורסט. דניס ארווין כיכב אז כמגן, מצד ימין דווקא, לפני שחתם במנצ'סטר יונייטד, בעוד ‘סקולסי’ בן ה-15 ישב ביציע בוומבלי. המנג'ר הפופולרי ג'ו רויל בנה קבוצה אטרקטיבית, העליה ההיסטורית נרשמה על שמו, ואולדהאם אף שרדה בעונת הבכורה בפרמייר-ליג ב-1992/93 על חודו של הפרש שערים – פרס על התקפה פוריה שהפציצה 63 פעמים ב-42 מחזורים.

פול סקולס (רויטרס)

כן, היו אלה שנים מופלאות בפרבר הצפוני של מנצ'סטר. ילדי אולדהאם לבשו בגאווה את החולצה הכחולה, בקונדיטוריות המקומיות אפו עוגות בצבע כחול, ואוהדים לא שוכחים כיצד הייתה הקבוצה רחוקה שניות ספורות מניצחון על מנצ'סטר יונייטד בחצי גמר הגביע האנגלי ב-1994. מארק יוז הישווה אז בדקה ה-120, השדים האדומים חגגו במשחק החוזר, ואולדהאם שבורת הלב איבדה את הביטחון העצמי גם בליגה. היא ירדה באופן דרמטי, ולא שבה מאז. לסקולסי ומשפחתו נותרו רק הזכרונות – הוא עלה לסגל הראשון של מנצ'סטר יונייטד רק כמה חודשים לאחר מכן, ולא זכה להתמודד מול קבוצתו האהובה על הדשא.

מאז, העניינים הלכו והסתבכו. ב-1997 ירדה אולדהאם לליגה השלישית, ובילתה בה במשך 21 שנים תמימות, במהלכן הייתה קרובה לא פעם לפשיטת רגל. ואולם, הקהל המקומי המשיך לתמוך ולעודד אותה, והאווירה ביציעים הייתה לרוב חיובית – עד שהגיע למסגאם בינואר 2018 והחל במלאכת ההריסה השיטתית. זה הסיוט של כל מועדון– בעלים עקשן עם אגו נפוח ואמצעים דלים, שחולם לעשות קופה שמנה מבלי שיהיה לו מושג קלוש כיצד עושים זאת נכון. 

בימים הראשונים, האוהדים קיבלו את למסגאם בזרועות פתוחות. מדובר בסוכן שחקנים מרוקאי שמתגורר בדובאי, אשר התפאר כי רשימת לקוחותיו כללה בזמנו את סמואל אטו והארי קיואל. הוא הצטייר כאדם כריזמטי, התפאר בקשריו הרבים ודיבר על תוכניות גרנדיוזיות. הייתה לו שאיפה לארגן משחק ראווה בהשתתפות דייגו מראדונה, אבל זה ממש לא קרה. הוא הבטיח להצעיד את הקבוצה במהרה לליגת השמנה, אך במקום זאת היא ירדה לליגה הרביעית כבר ב-2018. הוא הסביר כיצד יחתים שחקנים זרים עם פוטנציאל גבוה וימכור אותם ברווח, אבל מינה למנהל הספורטיבי את אחיו מוחמד, אשר כל ניסיונו הסתכם בכך ששיחק פעם לכאורה בליגה השלישית בצרפת. במועדון החלו לרוץ שמועות על כל שמשפחת למסגאם התייעצה עם כרטיסנים אם הם מכירים שחקנים שאפשר להביא לקבוצה. זה לא בישר טובות.

רק דבר אחד לא הבטיח למסגאם כבר בפגישה הראשונה עם עובדי המועדון. כאשר נשאל אם יוכל לשלם את המשכורות בזמן, הוא השיב בשלילה – וכך הבינו כולם שזה עלול להיגמר רע מאוד. הלנות שכר לשחקנים הפכו לעניין שבשגרה, הסגל רק הלך ונחלש, והמאמנים התחלפו במהירות מסחררת, בין היתר כי הם סירבו להשלים עם התערבות בוטה של הבעלים בבחירת ההרכב. 

זה לא הפריע ללמסגאם לגייס שמות גדולים לספסל – וסקולס היה הקלף שנשלף מהשרוול בפברואר 2019. "אני גאה לעזור למועדון האוהב", הוא הצהיר ואף רשם ניצחון מרגש במשחק הבכורה, אבל זה גם היה הניצחון היחיד. חודש בלבד מאוחר יותר התפטר והודיע על כך ללמסגאם בהודעה בטלפון. "התברר שלא אוכל לעבוד בתנאים שהובטחו לי. אני מאחל לאוהדים ולשחקנים הצלחה בעתיד, ואמשיך לתמוך מהצד", מסר הג'ינג'י לתקשורת, והאשים את הבעלים בכך שלא ניתנה לו יד חופשית לקבל החלטות. למסגאם לא הסכים, הגיש נגדו תביעה בבית המשפט כדי להימנע מתשלום פיצויים – וזכה.

3 מאמנים  מאוחר יותר, הגיע גם תורו של קיואל לנסות את מזלו באוגוסט 2020, אבל האוסטרלי לא סיים את העונה והודח במרץ כאשר הקבוצה נקלעה למאבקי תחתית. בינתיים, משבר הקורונה גרם לפגיעה קשה במצבו הכלכלי של המועדון, שהיה רעוע מאוד גם כך, וההנהלה החלה לנהל קרבות פומביים מול השחקנים בדרישה לקיצוץ נרחב בשכרם. כאשר נתקלה בהתנגדות, הושעו הסרבנים. הבלם דייויד וויטר, למשל, נשלח להתאמן עם הנוער בטענה שאינו כשיר כי נפצע בגבו כאשר הרים את הכלב שלו. 

שחקני אולדהאם אתלטיק (רויטרס)

כותרות מסוג זה הבהירו באופן חד משמעי שהמועדון בדרך להתרסקות מוחלטת, והזעם הציבורי כבר לבלתי נשלט. כאשר שב הקהל למגרשים, התקיימו ההפגנות נגד הבעלים כמעט בכל משחק בית, והפעולות היצירתיות כללו זריקת מאות כדורי טניס למגרש. בתגובה, ניסה למסגאם לאסור על כניסת ראשי האוהדים לאצטדיון, ובתחילת העונה הנוכחית אף הפסיק למכור לזמן מה כרטיסים ומנויים על מנת לא לאפשר לאוהדים להגיע למשחקים. רוב השחקנים כבר ברחו, הסגל נבנה טלאי על טלאי, הקבוצה שקעה מתחת לקו האדום, והירידה הייתה בלתי נמנעת.

אפילו שובו בינואר של המאמן האהוב ג'ון שרידן לקדנציה השישית במועדון כבר לא עזר. קשר נבחרת אירלנד לשעבר כיכב באולדהאם בשלהי הקריירה כשחקן, ותמיכת הקהל בו בלתי מסויגת, אך לא היה לו מה לעשות עם הסגל הדל. בינתיים, ברח עבדאללה למסגאם לביתו בדובאי, השאיר את מוחמד למסגאם לספוג את שריקות הבוז, ולא נצפה השנה ביציעים, בעוד אולדהאם התקרבה בצעדי ענק להפוך לקבוצת פרמייר ליג הראשונה שלעבר שנושרת לליגה החמישית. 

שחקני אולדהאם אתלטיק מנסים לעצור את סאמאן גודוש מברנטפורד (רויטרס)

אז סקולס עצוב מאוד עכשיו, וגם שרידן הודיע בדמעות שיישאר בעונה הבאה על מנת לנסות להציל את מה שנותר, אבל האוהדים דורשים קודם כל שהבעלים השנוא יעזוב את המועדון החולה שלהם לנפשו.

הסאגה העגומה הזו מצטרפת לרשימה ארוכה למדי של מועדונים בריטים שנפלו קורבן לגורמים מפוקפקים בלשון המעטה, ומראה כי הרגולציה חייבת להיות הדוקה הרבה יותר. לאולדהאם זה כבר לא ממש יעזור, אבל מועדונים נוספים עלולים ללכת בדרכה אם שום דבר לא ישתנה.