3:4 זו תוצאה קסומה, במיוחד כאשר ריאל מדריד מפסידה במנצ'סטר. היא יכולה לגרום לכל אדם להתאהב בכדורגל עד עמקי נשמתו, ולפי אגדה אורבנית זה מה שקרה לרומן אברמוביץ' כאשר הוא צפה ב-3:4 של השדים האדומים באולד טראפורד נגד הלבנים של ויסנטה דל בוסקה לפני 19 שנה בדיוק, ב-23 באפריל 2003. שם החליט האוליגרך הרוסי לכאורה שהוא רוצה קבוצה משלו שתציג כדורגל כזה על בסיס שבועי, וקנה בחלוף חודשיים את צ'לסי כדי לשנות את הכדורגל האירופי לעד. ללא המהפכה הזו, מנצ'סטר סיטי בגרסתה הנוכחית לא הייתה קמה – הרי אז, ב-2003, היא הייתה בסך הכול עולה חדשה צנועה במרכז הטבלה בפרמייר ליג.
המופע ההוא באמת היה ענק. ריאל הגיעה לגומלין מול מנצ'סטר יונייטד ברבע גמר ליגת האלופות עם יתרון 1:3 מהמשחק הראשון, אבל ממש לא התכוונה להסתגר. בדיוק להפך – ויסנטה דל בוסקה הימר על התקפה בכל מחיר, קיבל שלושער מרונאלדו הברזילאי, וגם ספיגת 4 שערים לא שינתה דבר מבחינתו. מחזיקת הגביע עלתה בקלילות, והתכוונה לחזור לאולד טראפורד גם למשחק הגמר עצמו. דל בוסקה לא יכול היה לדמיין אז כי התסריט יהיה שונה בתכלית. ריאל נכנעה בחצי גמר מופלא ליובנטוס, אחרי שהימרה על התקפה גם בגומלין בטורינו. הפעם זה פעל לרעתה, והמאמן המשופם פוטר על ידי הנשיא פלורנטינו פרס מיד אחרי הזכייה באליפות ביוני. ה-3:4, כך התברר, היה שירת הברבור שלו.
אוהדים נהנים עד הגג מהצגות כאלה, אבל מאמנים נוטים לאהוב אותם קצת פחות. פפ גווארדיולה, למשל, לא ישכח לעולם את ה-3:4 שלו על טוטנהאם במשחק הגומלין ברבע גמר ליגת האלופות ב-2019. מנצ'סטר סיטי נתנה אז שואו התקפי פנומנלי אחרי הפסד 1:0 בלונדון במשחק הראשון, וראחים סטרלינג אף הבקיע את השער החמישי המכריע – אבל הוא נפסל בגלל נבדל גבולי על ידי ה-VAR, והתרנגולים המשיכו הלאה. המחדלים בהגנה עלו אז לתכולים ביוקר, וזה קרה לפפ גם שנתיים קודם לכן. אז, במשחק עוצר נשימה בשמינית הגמר, חזר מנצ'סטר סיטי מפיגור כדי לנצח בביתה את מונאקו 3:5, רק כדי להפסיד 3:1 בגומלין בנסיכות ולעוף.
פפ גווארדיולה מתוסכל (רויטרס)ואתם יודעים מה משותף ל-3:5 ההוא בעונת הבכורה של גווארדיולה בקבוצה לבין ה-3:4 על ריאל מדריד אתמול? פרננדיניו שיחק בשניהם כמגן. אז, בעונת 2016/17, כאשר ירש סגל לא ממש מאוזן שלא התאים להשקפת עולמו, ניסה פפ את הברזילאי מספר פעמים בעמדה המשונה באגף שכלל לא מתאימה לו – ונגד מונאקו הוא היה בכלל מגן שמאלי. הרעיון הזה נכשל באופן מוחלט, נפסל, ופרננדיניו היה מבחינת המאמן רק קשר אחורי קלאסי ובלם. אבל אתמול, אחרי השקעת מאות מיליונים בחיזוק העורף לאורך השנים, התברר איכשהו שפרננדיניו שוב צריך לשחק כמגן – וזה שוב נגמר רע.
המצב אליו נקלעה מנצ'סטר סיטי לקראת המפגש באמת היה דרמטי. קייל ווקר סחב פציעה מהקרב מול אתלטיקו מדריד ברבע הגמר, בו ספג ז'ואאו קאנסלו כרטיס צהוב יקר ומיותר במיוחד בדקה ה-97 - ועל כן הושעה אתמול. גם ג'ון סטונס לא היה כשיר לגמרי, והרופאים הצליחו איכשהו להעמיד אותו על הרגליים כדי למלא את משבצת המגן הימני הבעייתית. כבר במחצית הראשונה התברר שהיה זה סיכון גדול מדי, והפצוע האנגלי צלע החוצה. וכך, נזרק למערכה פרננדיניו כדי לשחק כמגן לראשונה מאז 2017.
ויניסיוס לפני פרננדיניו (רויטרס)הקפטן, כמעט בן 37, כבר הודיע שיעזוב את הקבוצה בקיץ, וזה טבעי. הוא כבר לא מסוגל לתפקד ברמה הגבוהה ביותר, וגווארדיולה בקושי משתמש בו גם בתפקידו המקורי שלא דורש מהירות יוצאת דופן – למעשה, זו מעולם לא הייתה התכונה החזקה שלו. וכך יצא כי ויניסיוס פשוט עשה ממנו צחוק בדקה ה-55, ברח לאורך האגף והבקיע שער קל למדי. ואולם, דקה אחת קודם לכן היה פרננדיניו מהיר ומדויק מספיק כדי לפרוץ ולבשל בהגבהה מושלמת לפיל פודן, בעוד ריאל לא עשתה כמעט כלום כדי להפריע להם. שני האירועים האלה הדגישו היטב את מהות המשחק כולו – הוא התקיים ללא הגנות.
זה נגמר 3:4, אבל בפועל התוצאה הייתה צריכה להיות גבוהה משמעותית – משהו כמו 5:7 לזכות מנצ'סטר סיטי היה משקף טוב יותר את המתרחש. מאמן ריאל קרלו אנצ'לוטי ידע היטב על המצוקה בעורף של המארחת, והלך על משחק התקפי מובהק במטרה לכבוש כמה שיותר. על הדרך, הוא הפקיר לחלוטין את העורף שהיה אמור להיות פרוץ גם כך בהיעדרו קאסמירו הפצוע – השחקן היחיד בסגל שמסוגל למלא ביעילות את משבצת הקשר האחורי.
ברנרדו סילבה (רויטרס)טוני קרוס לא במיטבו כבר מזמן, כך שזה היה עסק אבוד מלכתחילה. ובעצם, גם עם קאסמירו התרסקה ריאל לחלוטין הגנתית הן בתבוסה 4:0 בקלאסיקו הביתי, והן במשחק הגומלין מול צ'לסי בליגת האלופות. היה צפוי, אם כך, שהיא תקרוס גם מול החוד היצירתי של מנצ'סטר סיטי, מה גם שגווארדיולה החליט לשם שינוי לשחק עם חלוץ אמיתי ושיבץ שם – תאמינו או לא! – חלוץ אמיתי בדמותו של גבריאל ז'סוס, אשר בילה את כל העונה עד כה כשחקן אגף או על הספסל.
וזה, כמובן, מה שאנחנו כצופים נייטרלים רוצים לראות. את קווין דה בראונה הגאון מריץ התקפות באין מפריע – עד כדי כך שעד הדקה ה-11 כבר היה לו שער ובישול. את אלכסנדר זינצ'נקו שמרגיש בערך כמו רוברטו קרלוס בהתקפה, אבל אפילו לא מתקרב למנוע מקארים בנזמה את השער המצמק. את ריאד מחרז שעושה ככל העולה על רוחו באגף הימני בלי תגובה נאותה של הגנת ריאל, אבל לעתים קצת אנוכי מדי – ולכן לא מסיים את המשחק עם 3 אסיסטים.
את פודן בועט איכשהו דווקא לגופו של דני קרבחאל במקום לשער החשוף. את ויניסיוס ורודריגו שנהנים לקרקס כל מי שנמצא מולם. את שחקני ההגנה של שתי הקבוצות שוגים במסירות ומחלקים מתנות נאות ליריבים. את לאפורט שצץ לפתע ברחבת ריאל בהתקפה מסודרת כאילו הוא פרנק למפארד, אבל אז גם מניף יד ברחבה שלו כאילו בא לו לשחק כדורעף. את בנזמה, שהחמיץ לפני שבוע שני פנדלים מול אוססונה, חצוף מספיק כדי לדמיין שהוא אנדראה פירלו ולבצע פאננקה עם זיק שובב בעיניים.
ריאד מחרז מאוכזב (רויטרס)כן, אנחנו מתים על זה. משחקים כאלה משאירים טעם של עוד, וכולנו כבר נרגשים לקראת הגומלין ביום רביעי הבא. אולי ישב גם הערב ביציע מיליארדר כלשהו שהחליט לקנות לעצמו קבוצה אחרי המופע הראוותני הזה. אבל לצד ההתלהבות, כדאי לזכור שזה לא ממש כדורגל. בכדורגל אמיתי יש, לצד התקפה משובחת, גם הגנה כלשהי.
כאשר שתי הקבוצות מוותרות, מסיבות מוצדקות יותר ומוצדקות פחות, על הנסיון להגן על שערן בצורה נאותה, זה נראה קצת כמו פרודיה על המשחק. לא היה אתמול קרב טקטי כלשהו, אלא רק שחקנים מצוינים שדוהרים קדימה ומבטאים את עצמם ללא התנגדות. אם תזמינו את דה בראונה ובנזמה לשחק אצלכם בשכונה – זה מה שתקבלו. זו פשוט שכונה ברמה הכי גבוהה שיש.
אילו כוכבי ריאל נמצאים באוסף של פיקה?