בספטמבר האחרון נחת בקול תרועה ויקטור מרעי בצעירי טייבה. אלא שבמשחקו הראשון במדי הקבוצה, במסגרת גביע המדינה מול הפועל כפר כנא, מצא את עצמו עם פציעה נוספת, אם לא די בפציעותיו הרבות במהלך הקריירה שקטעו את הצלחתו בכדורגל הישראלי. שלושה חודשים בדיוק, זה הזמן שהיה בחוץ עד לחזרתו במחזור ה-13 בליגה מול הפועל בני ערערה עארה, כשנכנס כמחליף בדקה ה-61. מאז נרקם סיפור אהבה בין מרעי עצמו, להנהלה, לשחקנים, ובעיקר לאוהדים שקיבלו אותו כמו בן בית, על אף שגדל בערערה והיום מתגורר בבאקה אל גרבייה.
בחודש הבא צפוי לחגוג 33, אבל הוא לא מפסיק לדבר על כמה חשוב לו לשחק ולהצליח עם המועדון בו נמצא. העתיד? לא רלוונטי מבחינתו כרגע, כי מול עיניו המטרה ברורה: לעלות יחד עם הפועל טייבה לליגה הלאומית. אותה קבוצה ששיחקה בליגה הראשונה בישראל, דאז. נכון, אלו הם צעירי טייבה, שחזרו לחיים בשנת 2008 אחרי שחמש שנים קודם לכן, הפועל, המיתולוגית, פורקה בעקבות בעיות כלכליות. ויקטור, שראה דבר או שניים בקריירה המכובדת שלו, בין אם זה בהפועל תל אביב ובין אם במכבי פתח תקווה, יודע טוב מאוד מה עומד על הפרק.
את התארים אי אפשר לקחת ממנו. היה חלק מעונת האליפות של הפועל תל אביב ב-2010, כשבאותה עונה האדומים שלטו כמעט בכל פרמטר בליגה, שכן אף קטפו את גביע המדינה והתכבדו בדאבל מדהים. עונה לאחר מכן, בעונת המשחקים 2010/11, הניף גביע מדינה נוסף יחד עם אותה הפועל תל אביב. אחרי חוויותיו בהפועל, הגיע למכבי פתח תקווה תחת "עסקת חליפין" עם עומר דמארי. אחרי ההרפתקאות בהפועל תל אביב ומכבי פתח תקווה, שאף עלה איתה ליגה (בעונת 2012/13 מהלאומית לליגת העל), עבר לעירוני טבריה, שם נפצע מול הפועל בני לוד, קבוצתו העתידית, שם הופיע בלא פחות מ-89 משחקים. אחרי שירד לליגה א', מצא לעצמו בית חם בטייבה.
ויקטור מרעי (באדיבות אמיר חאג' יחיא)את העונה, כאמור, החל ברגל שמאל כמו שאומרים. אבל בטייבה, לעומת שנה שעברה, שכמעט וירדה הקבוצה לליגה ב', חשבו קדימה. ידעו טוב מאוד את מי הם מביאים אליהם. "במשחק הראשון שלי בגביע נפצעתי. שברתי את הרגל והייתי צריך שוב להשתקם. זה לא היה פשוט להיות שלושה חודשים בחוץ. בטייבה הביאו אותי כי חיפשו חלוץ טוב שיודע לסיים עם הכדור ברשת. צירפו אותי כי ידעו מה היכולות שלי ומה המספרים שלי ומה עשיתי במרוצת הקריירה שלי. אין ספק שזה לא רק אני, אלא כל הקבוצה ביחד עושה נפלאות העונה. אבל כן. אני חלק גדול מזה. עיסא נוג'ידאת המשיך את מה שעשה בעונה שעברה. לאמן על הקווים, עד שהחליט לעזוב בגלל עניינים אישיים ואז הגיע יגאל אנטבי".
אתה מכיר אותו טוב מאוד מהפועל תל אביב.
"כן, בהחלט מכיר אותו מהפועל. אין ספק שיגאל הגיע לטייבה והביא איתו רוח חדשה. הוא דרש מאיתנו לשחק כדורגל כמו שהכיר מהקבוצות בהן שיחק כשהיה שחקן. היה חשוב לו שתהיה כאן קבוצה שמחה ותוססת. אין ספק שמה שמקשה על שחקנים כמוני ועל אחרים, שהכירו מתקנים ברמה גבוהה, זה המגרשים הפחות מושכים, בלשון המעטה, בליגה א'. קשה לשחק במגרשים, שלא יודע איך קוראים להם מגרשי כדורגל. אין ספק שיש לנו שחקנים מאוד מוכשרים שיכולים לגעת ברמות הגבוהות ביותר, אלא שהמגרשים כאן לפעמים פוגעים בהם. יגאל הבין זאת כבר מההתחלה וידע איך להשתמש בנו נכון למשחקים".
ויקטור מרעי (רדאד ג'בארה)מה שמנע מוויקטור מרעי למצוא עצמו גם היום ברמות הגבוהות בארץ אלו פציעותיו שהמשיכו וממשיכות עד היום. "זה לא פשוט. את עונת 2015/16 הייתי צריך לראות מהבית, אחרי שעונה קודם לכן, במרץ, במדי עירוני טבריה, נפצעתי קשה. לא שיחקתי בכלל בגלל פציעה בצולבת. שיקום ארוך הביא אותך לחזור לשחק כדורגל רק באוקטובר 2016, אז כשחקן הכח מכבי עמידר רמת גן. אין ספק שבתור שחקן צעיר זה משפיע עליך. זה לא פשוט וזה גורם לך ללכת אחורה, במקום להתקדם קדימה. כי כן היו הצעות על השולחן, הן מהליגה הלאומית והן מליגת העל".
אתה שלם בחלקך?
"ברור שהייתי רוצה להמשיך לשחק בקבוצות גדולות, אבל אין ספק שצעירי טייבה, יחד עם החבר'ה הוותיקים, לצד הצעירים, יגאל אנטבי, שאני מכיר אותו טוב מהפועל תל אביב והאוהדים שצמאים לכדורגל ולהצלחתה של הקבוצה. שיחקתי בהפועל תל אביב ולקחתי איתם דאבל ושנה לאחר מכן עוד גביע, אבל לא רק, נגענו בתהילה כששיחקנו בליגת האלופות ובליגה האירופאית. בשנתון שלי, הייתי הפוטנציאל הכי גדול ולהגיע למועדון גדול, כמו הפועל תל אביב, בגיל 19, זה לא דבר של מה בכך. אם משחקים לצידך גילי ורמוט, איתי שכטר, ערן זהבי, אביחי ידין, עדן בן בסט, טוטו תמוז ובן שהר – וכל שאר השחקנים המצוינים שהיו באותן תקופות, ועדיין לקחת חלק מזה, זה יוצא דופן בעיניי. לא כל שחקן זוכה לגעת בתהילה".
ויקטור מרעי (חגי ניזרי)ההגעה שלך לצעירי טייבה, התחברה כמו חלק חסר בפאזל שלם.
"לגמרי. המדהים הוא שאני מכיר הרבה אנשים בטייבה, כי לא מעט אנשים בעיר אוהדי הפועל תל אביב. זוכרים לי את השנים היפות כשהייתי צעיר יותר. היה לי מאוד קל להתחבר לאנשים מסביב ובמערכת עצמה. הישיבה שלי עם עידו קרן, הסוכן שלי, יחד עם הנהלת טייבה, כשביניהם אפשר היה למצוא את עבד רביע, הייתה מהירה במיוחד. לחיצת יד וקדימה, לעבודה. ידעו טוב מאוד מה יש להם בידיים".
מה שנשאר לטייבה אלו הם שלושה משחקים, במידה וכמובן הכול יעבור חלק, על מנת להגיע לליגה הלאומית. בשישי הקרוב יפגשו את מועדון ספורט טירה, אח"כ, במידה ויחלפו על פני קבוצתו של רביד גזל, ישחקו מול הפועל כפר שלם או שמשון כפר קאסם ובסוף, במידה ויחלפו גם את השלב הזה, יתמודדו מול המקום ה-14 מהליגה הלאומית. "במועדון הציבו מטרה ואנחנו הולכים בדרך הנכונה עד כה. במשחק האחרון מול הרצליה הרגשנו טוב מאוד את חסרונו של סמיר עבד-אל חי שנפצע במרץ האחרון. אבל יש לנו שחקנים טובים ואנחנו יודעים מה מצופה מאיתנו, הן מהצוות המקצועי, הן מההנהלה והן מאוהדים, שהם השחקן ה-12 שלנו, שאם אפשר היה אפשר לכתוב רק עליהם ספר בפני עצמו".
ויקטור מרעי (יניב גונן)למה זה?
"הרבה זמן לא ראיתי כמות גדולה כזו של אוהדים, תשוקה שאי אפשר להסביר אותה בעיר טייבה, כלפי הקבוצה וכלפי הכדורגל. אנשים מגיעים בכמויות שאי אפשר לעמוד בפניהם. גם באימונים מגיעים לעודד אותנו ולתמוך בנו. זה לא לגיטימי בליגה א'. קשה למצוא כמות כזו של אוהדים שמגיעים משחק אחרי משחק, בכמויות עצומות, ומעודדים ללא הפסקה וגורמים ליריבה לחשוב פעמיים אם בכלל להחזיק כדור. היופי ביציע הוא שהאוהדים הוותיקים, שזוכרים ימים יפים להפועל טייבה, הם אלו שעל הגדרות מלפנים. לא הצעירים. הצעירים יושבים רחוק, מאחור. זו עיר שצמאה לכדורגל. הם כבר טעמו את הליגה הבכירה ויודעים טוב מאוד מה זה. רוצים לשחזר את זה ולשמח את כולם".
לצד האווירה המיוחדת בטייבה, חשוב היה לוויקטור מרעי להגיד כמה מילים לאוהדים היקרים של קבוצת צעירי טייבה: "את הרגעים האלו, שאנחנו עוברים ביחד, צריך לקחת אותם למקום טוב. לא צריך להלחיץ אותנו. אסור שיהיה לחץ במועדון. לבוא, לעודד אותנו בדרך המיוחדת שלהם עד לדקה האחרונה ולהאמין בנו. רק לחשוב שבעונה שעברה הם כמעט וחוו ירידה לליגה ב' והעונה הם בפלייאוף העליון. כולם בעננים. אם נגיע למשחקים משוחררים, נוכל להשיג את המטרה שלנו בסופו של דבר. זה השיח בחדר ההלבשה. אנחנו יודעים טוב מאוד מה אנחנו שווים. אם עכשיו קבוצות יגיעו לפלייאוף העליון בלחץ, הכל ילך להן הפוך. זה מה שאנחנו רוצים להימנע ממנו".
ויקטור מרעי חוגג (נעם מורנו)מרעי לא מתבייש להגיד שצעירי טייבה בתקופה פחות טובה לקראת המשחק מול מ.ס טירה ורביד גזל. "בשלושה-ארבעה משחקים האחרונים, אנחנו בתקופה לא טובה", מציין. אלא שאם פורסים את המשחקים האחרונים, מבינים שמרעי מתכוון למשהו אחר. "נכון, ניצחנו בליגה את הרצליה וכך גם בפלייאוף העליון, סיימנו ב-1:1 עם טירה במחזור האחרון, אבל כמו לכל קבוצה, גם לטייבה יש משחקים פחות טובים, שהיינו רוצים להוציא מעצמנו את המקסימום, כי זה אפשרי. למרות הירידה ביכולת, לכאורה, אנחנו משיגים תוצאות טובות, זה רק מראה כמה חוסן יש כאן. אנחנו טובים, אפילו מאוד, ויודעים מה המסוגלות שלנו. בגלל שאני חלק מהקבוצה, אני יודע טוב מאוד להגיד איך היכולת שלנו עכשיו לעומת מה שאנחנו יכולים להוציא מעצמנו. האוהדים לא צפויים להתאכזב".
טייבה – טירה, "דרבי 444", יגאל אנטבי, לשעבר מהפועל תל אביב, נגד רביד גזל, לשעבר ממכבי תל אביב. "כמי שהיה בהפועל תל אביב, אני יודע טוב מאוד למה מתכוונים כשאומרים דרבי. את רביד אני מכיר טוב, כי שיחקנו יחד בעירוני טבריה, כשהיינו בליגה הלאומית. הקבוצה מוכנה, עוד יכינו אותנו טוב יותר עד לסוף השבוע ונבוא במוכנות שיא על מנת לשמח את כל טייבה ולהרים אותה על הרגליים. החלום שלי זה לראות את טייבה ממשיכה במסע המופלא הזה לעבר הליגה הלאומית. לפעמים יש תחושה במגזר הערבי שחסר את התקופות היפות האלה. רוצים להחזיר את טייבה לקדמת הבמה".
באיירן אלופה: מי זכו למקלחות בירה?