אפשר לא לאהוב את ליברפול. אף אחד לא מוכרח אחרת. אפשר לגלגל עיניים בעייפות ובעצבים מופגנים כשמדברים עליה. אפשר לצחוק על כמה שהם אוהבים את עצמם ומייחסים לעצמם, לקהל שלהם, ל-”You’ll never walk alone”, לאנפילד, לעבר ולסמלים ולכל מה שקשור בהם חשיבות עצמית, כמעט נרקיסיסטית. זה בטח נכון עבורכם אם אתם מסתכלים עליהם מבחוץ, קל וחומר אם אתם אוהדים של קבוצה אנגלית אחרת.
אפשר אפילו להמעיט ולזלזל בהישגים של ליברפול, כמעט בצדק: הרי עם כל ה’טררם’ והסופרלטיבים - יש למייטי רדס בכל עידן יורגן קלופ, נכון להיום, אליפות אנגליה אחת (אמנם ענקית והיסטורית אחרי 30 שנה, אבל אחת), זכייה אחת בליגת האלופות( שגם היא, בדומה לאליפות - עונה מרשימה ומדהימה) וגביע הליגה שאותו הם חגגו בצורה בומבסטית ומוחצנת, בטח ביחס לזלזול המופגן של המועדון והמנג'ר במפעל בשנים שקדמו לעונה הנוכחית. אם מכניסים את הראש לעומק ארון הגביעים, מוצאים בו גם את גביע העולם למועדונים ואת הסופרקאפ האירופי - אבל עולם הכדורגל כבר חזה בקבוצות שלקחו מעל מחמישה תארים בחמש וחצי עונות תחת מאמן על.
אתם יכולים לעשות את כל זה, זה עניין שלכם. אבל דבר אחד לא תוכלו לקחת מליברפול, ואותו היא עושה הכי טוב בעולם - ליברפול היא הקבוצה הכי קבוצה בעולם הכדורגל, ולא בהכרח כשלם שגדול מסך חלקיו, אלא יותר במובן של הצורה בה היא גורמת לכל אינדיבידואל שמשחק במדיה להיראות הרבה יותר גדול ממה שהוא היה לפני שלבש לראשונה את החולצה האדומה, או יותר מאיך שהוא ככל הנראה היה נראה במקום אחר.
יורגן קלופ (רויטרס)בין אם מדובר בכישרון הגדול ביותר או בשחקן חצי אנונימי - במשאבת הקסמים במרסיסייד, כל בלון מנופח פי 5 מכמות האוויר שאי פעם האמנתם שיכול להיכנס בו: החל בטרנט אלכסנדר-ארנולד שהוא כישרון על שעבר מסלול ישיר מהאקדמיה להרכב, ועד לואיס דיאס שפרח מאוחר ולפני שנה וחצי מעט אנשים מחוץ לקולומביה או פורטוגל ידעו מי הוא. ליברפול של השנים האחרונות היא קולקטיב שיכול להחמיא לכל אינדיבידואל יותר ממה שהוא, מהמוכשר ביותר עד לאנונימי מכולם.
גם כשליברפול הוציאה סכומי עתק על רכש, היא לא קנתה שחקני על: לואיס דיאס שהגיע בינואר האחרון למעשה מצטרף לווירג'יל אן דייק, אליסון, פאביניו, דיוגו ז'וטה, מוחמד סלאח, סאדיו מאנה ורוברטו פירמינו, שיחד מרכיבים רשימה של שמונה מתוך 10 השחקנים היקרים ביותר בהיסטוריה של ליברפול. שימו לב מאיזו קבוצה הגיע כל אחד מהשחקנים, ובאיזה סטטוס: סלאח ואליסון היו שחקנים טובים מאוד ברומא מהסרייה א’, אבל לא יותר מזה. מאנה ו-ואן דייק נרכשו כל אחד בעתו מסאות’המפטון כשחקני ליגה טובים בקבוצת שיפולי צמרת/אמצע טבלה.
פירמינו בא מהופנהיים, ז׳וטה הגיע מוולבס שם לא היה אפילו בין שני שחקני ההתקפה הבולטים בקבוצה, פאביניו הגיע ממונאקו ולואיס דיאס מפורטו. וכל זה מבלי לציין את אנדי רוברטסון, שבא מהאל סיטי לאחר שירדה לצ׳מפיונשיפ והפך במהרה לאחד מטובי המגינים השמאליים בעולם בשני צידי המגרש.
דיוגו ז'וטה, ג'ורדן הנדרסון ולואיס דיאס חוגגים (רויטרס)המשותף לכל השמות הוא שאף אחד מהם לא היה שחקן על שהרכיב את רשימת השחקנים הטובים בעולם ערב הצטרפותו לקבוצה, הוא לא היה שם גדול על הנייר, אבל הגיע לליברפול, במה שבדיעבד היה טרום הפריצה הגדולה.
כל השמות ברשימה, ללא יוצא מן הכלל, חוו בליברפול שדרוג אדיר, הפכו לשחקני טופ פרמיריליג לכל הפחות ורובם המכריע שווים כיום 50% יותר, לפחות, מהסכום ששולם עליהם. אין אף קבוצה ברמות הגבוהות שעושה משהו דומה.
באו ופרחו. שחקני ליברפול (רויטרס)כדי להבין עד כמה ההצלחה של ליברפול ברכש ענקית ויוצאת מגדר הרגיל - אפשר לקחת את ברצלונה של השנים האחרונות כמקרה כמעט הפוך: על אוסמן דמבלה, פיליפה קוטיניו ואנטואן גריזמן, שלושת השחקנים היקרים ביותר בתולדות בארסה, שולם סכום כולל של כמעט 400 מיליון אירו. הם הגיעו לקבוצה שזוכה באליפות כמעט בכל שנה. כזו שיש לה בסיס רחב ויציב שקל לכאורה להשתלב סביבו, פלוס אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה ועוד בליגה נוחה יותר, ודאי כשאתה שחקן ברצלונה. התוצאות לא היו קרובות למה שליברפול השיגה עם שחקני הרכש הפחות נוצצים שלה.
הקרדיט לכך הוא כמובן ליורגן קלופ, ולמנהל הספורטיבי היוצא, מייקל אדוארדס, אחת הדמויות המוצלחות ויחד עם זאת אניגמטיות בענף בשנים האחרונות שמאז מונה לתפקיד ב-2015 כמעט כל מה שנגע בו הפך לזהב. יחד איתם, קרדיט גם לבעלים שהאמינו בצוות גם כשהדברים לא הלכו בהתחלה (בעונה הראשונה של קלופ: ליברפול שמינית עם 60 נקודות, מתחת לווסטהאם. בעונתו השנייה היא גירדה בקושי את הטופ 4, הרבה הודות לרצף תוצאות איומות של ארסנל).
גרם להם להאמין. קלופ עם הכוכבים (רויטרס)ניל אשטון, יועץ יחסי הציבור של מנצ'סטר יונייטד כיום, כתב ב-2016 שאדוארדס סיפר שהצליח לשכנע את הנהלת ליברפול להוציא 25 מיליון אירו על שחקן שהם כמעט לא הכירו - רוברטו פירמינו. אחרי שהספקות סביב הברזילאי הוסרו מהר ורכישתו התבררה כגאונית, אדוארדס קיבל יד כמעט חופשית בכל הנוגע לרכש, כשיורגן קלופ מצליח לרתום את כל השחקנים ולשפר אותם משמעותית בתוך תקופה קצרה.
נתון נוסף שמעיד על הקבוצתיות האדירה של ליברפול הוא כמות המעורבים בשערים שלה העונה: 20 כובשים ו-25 מבשלים שונים. שיא היסטורי עבור המועדון. התחושה היא שכל מי שילבש את החולצה של ליברפול יצליח להשתלב ולתרום לקבוצה.
שחקני ליברפול (רויטרס)המשחקים שנותרו לליברפול עד תום העונה יהיו קרב על המורשת שלה, גם בנוגע לעונה הנוכחית באופן ספציפי וגם בנוגע לעידן קלופ באופן כולל, שכרגע לא מאריך את חוזהו שמסתיים בשנת 2024 (בראיון בסוף 2020 לא פסל שיפרוש בשנה הזו מאימון). אם תצליח להוסיף עוד תואר גדול אחד לגביע הליגה שכבר קטפה, הקבוצה הזו תהפוך להיסטורית ללא עוררין, גם מבחינה הישגית.
לפני 45 שנה, בעונת 1976/77, ליברפול של בוב פייזלי וקווין קיגן נאבקה עם מנצ'סטר סיטי על אליפות אנגליה, בתסריט שדי מזכיר את העונה הנוכחית: באותה העונה היא ניצחה את הסיטיזנס 1:2 במשחק העונה וזכתה באליפות בפער של נקודה (מעט משקר, היא לא ניצחה בארבעת מחזורי הסיום, מה שגרם לפער להצטמק) - הוסיפה לכך זכייה בגביע אירופה לאלופות לאחר ניצחון 1:3 על בורוסיה מנשנגלדבאך ועל העונה הזו העיבה רק אכזבה בדמות הפסד 2:1 בגמר הגביע למנצ'סטר יונייטד מול כמאה אלף צופים במשחק מדהים בו שלושה שערים נכבשו בין הדקות 51-55.
ליברפול 2022 ודאי תחתום על תסריט דומה לזה של 1977 שיהפוך אותה לקבוצה היסטורית, אך גם אם תיכשל במשימה, לא תזכה בתארים נוספים העונה ותוכלו לחזור ולצחוק עליה - ההיסטוריה תזכור אותה כאחת הקבוצות הכי קבוצתיות בעשורים האחרונים. בינתיים, מנצ’סטר סיטי תחכה לה הערב (ראשון, 18:30).
איך יראו המדים של בארסה בעידן ספוטיפיי?