לפני שנתיים, בינואר 2020, היה קרוב אוליבייה ז'ירו לחתימה באינטר. לפי הדיווחים באיטליה, הוא כבר סיכם את התנאים במדי נראזורי, שם היה מעוניין בו אנטוניו קונטה לאור הפציעה של אלכסיס סאנצ'ס אשר הותירה את רומלו לוקאקו ללא גיבוי אמיתי בסגל. שני מכשולים הפריעו בסופו של דבר לביצוע העסקה. ראשית, צ'לסי סירבה להתפשר על תג מחיר של 10 מיליון אירו, שהיה לכל הדעות מוגזם עבור שחקן בן 33 שחוזהו היה אמור לפוג בקיץ. שנית, ניקול – חברה של אמו של החלוץ – ראתה חלום לפיו המעבר הזה לא מומלץ עבורו.
ז'ירו, תאמינו או לא, סומך מאוד על ניקול, והשתמש בעצתה גם ב-2017 כדי לא לחתום באברטון. אז הוא נשאר בסטמפורד ברידג' אחרי שיחה כנה עם המאמן פרנק למפארד שכמעט ולא נתן לו לשחק עד אז, והתפוצץ עם 8 שערי ליגה לפני ואחרי פגרת הקורונה. הייתה לכך תרומה אדירה להעפלתה של צ'לסי לליגת האלופות כנגד כל הסיכויים, ואשתקד הוא אף הניף את הגביע הנכסף. איך שלא תסתכלו על זה, התערבותה של ניקול לא הזיקה כלל. ורק אחרי השלמת משימות אלה, נדד הסקורר הצרפתי לסן סירו – רק לא לאינטר אלא ליריבתה העירונית. והוא עלה הפעם רק מיליון יורו. מחיר מבצע – גם בגלל גילו, אבל בעיקר כי הכחולים של תומאס טוכל ממש לא רצו לעמוד הפעם בדרכו.
ז'ירו עם צמד ומהפך! מילאן מנצחת את אינטראנג'לו אלסיו, ששימש כעוזרו של קונטה ביובנטוס, בנבחרת איטליה ובצ'לסי, הגיב מיד: "מילאן צירפה שחקן שיעזור לה מאוד. הוא יעלה את רמת הסגל, והמאמן סטפנו פיולי יהיה בר מזל ליהנות מחלוץ כזה". ואכן, לא קל למצוא שחקן מחויב יותר. הצרפתי כבר בן 35, אבל הרעב שלו לא פחת עם השנים, והמעבר לליגה החדשה רק הגביר את המוטיבציה. כאשר הסביר לו פאולו מלדיני על הפרויקט, עיניו נצצו. הוא ידע שיקבל הרבה יותר דקות משחק במדי אדום-שחור מאשר בצ'לסי, והכמיהה לנסוע למונדיאל האחרון שלו בשלהי השנה הנוכחית בוערת. הוא לא מסתפק במדליה אחת של אלוף עולם. הוא רוצה שתיים, והדרך לשם עוברת בסן סירו.
"אלוהים החליט שאשחק במילאן ולא באינטר", הוא הצהיר. אז אתמול החליט אלוהים שהוא יכריע את הדרבי המילאנזי, עם צמד תוך שלוש דקות שקבע מהפך. האלופה הרגישה בדרך לניצחון בזכות שער של איבן פרישיץ' במחצית הראשונה, הייתה עדיפה, ויכולתו של השוער מייק מניאן מנעה ממנה להבטיח את הנקודות בשלב מוקדם יותר. כל זה הכין את הקרקע לדרמה, וז'ירו היה הגיבור עם שני שערים שונים בתכלית, שמדגישים עד כמה הוא קילר רב גוני.
אוליבייה ז'ירו (רויטרס)בדקה ה-75 חילץ ז'ירו את הכדור מאלכסיס במרכז המגרש, נפל על הדשא תוך כדי המאבק, אבל קם מיד ודהר לרחבה, שם ניצל טעות גסה של מילאן שקריניאר ביציאה לנבדל כושל כדי לדחוק לרשת. שער קלאסי שמשלב פעולת הגנה, נחישות וחושים להיות במקום הנכון בזמן הנכון. שער של חלוץ שמשקיע בלי הפסקה למען הקבוצה שלו ולא מהסס לעשות עבודה שחורה.
בדקה ה-78 זה כבר היה סיפור אחרי לגמרי. ז'ירו עשה תנועה חכמה ברחבה כדי לקבל מסירת עומק מדוידה קלאבריה, ואז שינה את הכיוון ב-180 מעלות, הסיט לעצמו את הכדור בנגיעה אלגנטית בעקב שהותירה את סטפן דה פריי – אחד הבלמים הטובים בליגה – חסר אונים, והפציץ מיד לפינה הרחוקה לפני שההולנדי הצליח להתאושש. זה כבר היה ביצוע לפנתיאון, אחד השערים היפים של העונה כולה, מעשה אמנות ששמור לסקוררים ברמה העולמית הגבוהה ביותר. היה זה ריקוד על הדשא, וז'ירו הוא אכן רקדן – הוא למד כוריאוגרפיה באופן מעמיק.
מילאן חוגגת עם ז'ירו. הרקדן (רויטרס)והרי יש לו ברזומה שערים מרהיבים עוד יותר. זוכרים את בעיטת העקרב לרשת קריסטל פאלאס בינואר 2017? זוכרים את המספרת שהביאה לצ'לסי נצחון 0:1 במדריד על אתלטיקו בשמינית גמר ליגת האלופות בעונה שעברה? אגב, יש לו גם מסירות עדינות מופלאות, כמו למשל שתי נגיעות בעקב שהוא סיפק לג'ק ווילשר בדרך לשער הקבוצתי האדיר מול נוריץ' ב-2013. ז'ירו הוא גם וירטואוז, ואתמול קיבלנו עדות נוספת לכך, אבל הוא לא מוערך מספיק – לא על הרגעים של גאונות ולא על ההשקעה הגדולה. כמעט תמיד הוא נדרש להוכיח את עצמו אל מול גלי ביקורת. העניין הוא כי ז'ירו רגיל לכך. הוא בא מלמטה, ותמיד גורם לספקנים לאכול את הכובע. חבריו קוראים לו "עוף החול מגרנובל".
למה גרנובל, אם שואלים? כי זו הקבוצה הראשונה שלו – רק שבה כלל לא האמינו בו. ז'ירו אפילו לא תופקד בה כחלוץ מרכזי, ועד גיל 20 העמדה האופטימלית שלו על המגרש לא הייתה ברורה. ב-2007 הוא יצא להשאלה באיסטר מהליגה השלישית, שם דאגו להציב אותו במרכז הרחבה וקיבלו יבול נאה של 14 שערים, אבל זה ממש לא הרשים את מאמן גרנובל דאז מחמט בז'דארביץ'. הקבוצה בדיוק עלתה אז באופן סנסציוני לליגה הבכירה, והבוסני הודיע לז'ירו באופן חד משמעי: "אתה לא מתאים לרמות האלה. אין לך מה לחפש כאן".
ז'ירו. תמיד נלחם בביקורות (רויטרס)תארו לעצמכם מה מרגיש שחקן ששומע הודעה מסוג זה כשהוא כמעט בן 22. יש אנשים שעלולים להרים ידיים, אבל הדחף של ז'ירו רק מתעצם כשמזלזלים בו. הוא הלך לטור בליגה השנייה, הוכתר תוך שנתיים למלך השערים, והגיע לליגה הבכירה בדלת הראשית כשחתם במונפלייה, בעוד גרנובל של בז'דארביץ' בדיוק ירדה – ולא שבה לעולם. אוהדי מונפלייה לא סימפטו אותו בהתחלה ושרקו לו בוז. הוא הביא להם אליפות מדהימה בעונתו השנייה בקבוצה, עם 21 שערי ליגה, ועל הדרך גם זכה לזימון ראשון לנבחרת בגיל 25.
כן, ההכרה הגיעה מאוחר, אבל זה לא הפריע לו לטפס למקום השני בדירוג הכובשים של צרפת בכל הזמנים עם 46, כאשר רק תיירי הנרי לפניו. מדהים אפילו יותר לראות כי ז'ירו במקום החמישי בכל הזמנים במספר ההופעות – 110, לפני זינדין זידאן, פטריק ויירה ודידייה דשאן. לא כל האוהדים במדינה מעריכים אותו, והעובדה כי "תפס" לכאורה את מקומו של קארים בנזמה שנופה ב-2016 גרמה לו עוול לא מבוטל. היו פרשנים שטענו כי הוא לא טוב מספיק, ושהנבחרת לא תוכל להגיע להישגים איתו.
אוליבייה ז'ירו נכנס במקום בנזמה (רויטרס)"אז מה, צרפת לא תזכה במונדיאל עם ז'ירו?", חייך אליו עוזר המאמן גי סטפן אחרי שריקת הסיום בלוז'ניקי ביולי 2018 שהכתירה את צרפת לאלופת העולם. עדיין היו גורמים שצחקו עליו כי בטורניר הספציפי הזה הוא לא הבקיע. למי אכפת? הוא היה שחקן חיוני בהרכב שסייע לאלה שסביבו – ובראשם אנטואן גריזמן שזקוק לחלוץ מרכזי כזה לצידו – לבוא לידי ביטוי.
"המבקרים לא פוגעים בי, אבל מרגיזים אותי. אתה משקיע את כולך על המגרש, נותן את המקסימום, ובסוף נדמה כי אנשים פשוט לא רואים את המשחק. הם רק מסתכלים על התוצאה ועל הסטטיסטיקה, ולא רואים את התוכן. אולי זה בגלל הסגנון שלי, כי אני תמיד משרת את אלה שלצידי. אולי אני חושב יותר מדי על החברים לקבוצה, אבל זה לא צריך להשתנות. אני חייב להישאר מי שאני, ורק כך אוכל להשתפר עוד יותר" – את המילים האלה אמר ז'ירו עוד ב-2013, כאשר פרשנים באנגליה לא אהבו את ביצועיו בתחילת דרכו בארסנל, וסברו שאינו עונה על הדרישות בניסיונו להיכנס לנעליו של רובין ואן פרסי. גם היום, בחלוף כמעט עשור, הן עדיין תקפות.
"המבקרים לא פוגעים בי". אוליבייה ז'ירו (רויטרס)בכל קבוצותיו הקודמות פקפקו בו המומחים והאוהדים, אבל לא המאמנים והשחקנים. אלה תמיד שיבחו אותו, ואדן הזאר כה נהנה לשחק איתו בצ'לסי שהוא הגדיר אותו כ"חלוץ המרכזי הכי טוב בעולם". גם הבוסים שראו בו בעיקר שחקן ספסל ידעו את ערכו הגדול – ולא לחינם רצה קוטנה, שהחתים אותו בצ'לסי מארסנל בינואר 2018, רצה להביאו גם לאינטר. לא לחינם אמר מאוריציו סארי לעוזרו ג'נפרנקו זולה לפני גמר הליגה האירופית ב-2019: "ז'ירו פותח, את כל היתר תבחר אתה". לא לחינם הגדיר אותו למפארד כמקצוען עילאי, למרות שלא בנה עליו בתחילת הקדנציה.
מילאן היא הקבוצה הראשונה בה גם האוהדים והפרשנים יודעים מהרגע הראשון איזה נכס אדיר הוא ז'ירו. בסן סירו אף אחד לא מעלה בדעתו לשרוק לו בוז, והוא נהנה מכבוד של מלכים. והוא כבר הספיק לתרום המון, כמו למשל השער שהחל את הקאמבק מול ורונה באוקטובר, כשהקבוצה של פיולי הפכה פיגור 2:0 במחצית לניצחון 2:3. אתמול זו כבר הייתה שירה – קאמבק בעל חשיבות אחרת לגמרי, שפתח לרווחה את מאבק האליפות. אינטר הפסידה לראשונה בסן סירו עם סימונה אינזאגי על הקווים, והפער בפסגה צומק לנקודה בלבד. למילאן יש אמנם משחק עודף, אבל יש כאן קרב אמיתי, והסיכוי לזכות בסקודטו קיים. זה לא דבר של מה בכך.
אוליבייה ז'ירו (רויטרס)ז'ירו רמז עם הגעתו בתחילת העונה שהוא מכוון לשם. "אני לא רוצה לצאת בהצהרות כדי לא להגביר על הלחץ, אבל אגיד רק שהמטרה היא לנצח", הוא אמר. והוא יודע משהו על אליפות סנסציונית. התואר ההוא עם מונפלייה ב-2012, על חשבונה של פ.ס.ז' העשירה שבדיוק נרכשה על ידי קטאר, היה מטורף בכל קנה מידה. בינתיים, זה גם תואר האליפות היחיד בקריירה שלו, כי עם ארסנל וצ'לסי זה לא הלך. 10 שנים בדיוק אחרי החגיגה המדהימה בצרפת, הוא משתוקק לעשות את זה באיטליה, ואת הצעד החשוב ביותר הוא עשה אתמול.