עם זכייתו של רוברט לבנדובסקי אתמול (שני), משעשע לקבוע כי בלקבורן רוברס פיספסה החתמות של שני כוכבים שהוכתרו לפחות פעמיים לשחקן השנה בעולם מטעם פיפ"א. הראשון היה זינדין זידאן, שהיה אמור להגיע מבורדו ב-1995, אבל הבעלים ג'ק ווקר תהה: "למה אנחנו צריכים אותו אם יש לנו טים שרווד?" – וכך נפלה העסקה. בלקבורן היתה אז אלופת אנגליה הגאה, עם אמצעים פיננסיים מרשימים, והעובדה כי סימנה את הכוכב הצרפתי העולה לא היתה מפתיעה.
המקרה של החלוץ שונה, כי ב-2010 הייתה רוברס כבר קבוצה צנועה בחלק התחתון של הטבלה בפרמייר-ליג, אשר חיפשה בעיקר מציאות. מלך השערים בליגה הפולנית שהיה בדרך להוביל את לך פוזנאן לאליפות הסתמן כאופציה מצוינת, והמנג'ר סם אלרדייס נסע לראות אותו בפעולה בעצמו. לבנדובסקי הוזמן להתרשם מהמועדון, והכל כבר היה מוכן לקידום המהלך, אבל אז התפרץ הר הגעש באיסלנד, העשן כיסה את השמיים, הטיסות בוטלו, ובעוד בלקבורן המתינה בקוצר רוח לסקורר החדש שלה, הוא כבר חתם בבורוסיה דורטמונד.
לבנדובסקי הודה לימים כי בלקבורן הייתה עשויה להיות הבחירה הראשונה שלו, לו היה מצליח להגיע פיזית לאנגליה. הסיפור המוזר הזה מדגיש עד כמה עצומה השפעה של מקריות של חיינו, ועד כמה אירועים בלתי צפויים עשויים לגרום לשינויים קיצוניים בתסריט. האם ההתקדמות המקצועית של החלוץ הייתה דומה לו היה מגיע לידיו של אלרדייס ולא ליורגן קלופ? האם הוא היה זוהר בפרמייר-ליג, או אולי נעלם במעמקים?
רוברט לבנדובסקי (אינסטגרם)דבר אחד בטוח – לבנדובסקי היה צריך להוכיח את עצמו. הוא לא הוגדר כעילוי כנער, ולא קיבל השכלה באקדמיה מובילה, כמו כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי. בגיל 16 הוא שיחק בליגה הרביעית במדי קבוצה זניחה לחלוטין, ובגיל 18 נזרק מהמילואים של לגיה ורשה כי איש לא העלה בדעתו שיוכל להפוך למקצוען. זניץ' פרושקוב מהליגה השלישית החתימה אותו תמורת 900 יורו, אבל זה הרגיש כמו בזבוז, והאחראי על הרכש הבטיח שישלם את ההוצאה מכיסו אם הנער הצנום ייכשל.
אז הנה לכם – הוא לא נכשל. עמוק בפנים, לבנדובסקי תמיד ידע שהוא מסוגל להגשים את חלומותיו, אבל הדרך הארוכה שעשה עד הפסגה הותירו בו יכולת להתבונן על ההצלחה באופן מפוכח. באפריל 2013, בחצי גמר ליגת האלופות שהעלה אותו לראשונה לתודעה ברחבי העולם ככוכב על אמיתי, תפס את עצמו הפולני חושב: "וואו, הבקעתי צמד מול ריאל מדריד". זה היה משהו מדהים, כמעט בלתי נתפס מבחינתו. אלא שאז הוא הוסיף מיד עוד שני שערים, וסיים את הערב הכביר עם רביעייה.
רוברט לבנדובסקי. ערב בלתי נשכח (רויטרס)זה השילוב שדוחף אותו קדימה ללא מעצורים. מצד אחד, הוא מודע לצורך להשתפר כל הזמן, כי אי אפשר להגיע לשלמות, אבל אפשר לשאוף לגעת בה, וחשוב במיוחד לעבוד על ההיבטים החלשים יותר. מצד שני, הרעב שלו לא יודע גבול בכל רגע נתון. במשחק המיתולוגי מול וולפסבורג בספטמבר 2015, כאשר נכנס כמחליף במחצית והבקיע חמישייה תוך 9 דקות, הוא רק רצה להבקיע שער אחד נוסף, ואז עוד אחד, ואז עוד אחד. ואחרי ההישג ההיסטורי, שאיש לא יצליח לשחזר, הוא בכל זאת ירד לחדר ההלבשה עצבני על עצמו, כי לא ניצל הזדמנות נוחה לכבוש את השער השישי.
רוברט לבנדובסקי. כעס על עצמו שלא כבש את השישי (רויטרס)זהו לבנדובסקי – הוא דורש את המקסימום, בעיקר מעצמו, אך גם מאחרים. התכונה הזו עלולה לתסכל את חבריו לקבוצה, וזה קורה לעתים בנבחרת, אבל בבאיירן מינכן הוא מוצא בעיקר שותפים שיודעים להעריך את ההיבטים החיוביים שלה. לבנדובסקי למד מעמיתיו, והוא גם יודע עד כמה תרומתם להצלחתו קריטית. כאשר אתה משחק עם אמן הבישולים מסוגו של תומאס מולר ועם יושוע קימיך שמסוגל לשלוח כדור בדיוק של מילימטר לכל טווח, הסיכוי להבקיע בכל משחק גבוה הרבה יותר. וזה מה שלבנדובסקי עשה בשנתיים האחרונות, כאשר קיבל בצדק פעמיים ברציפות את תואר שחקן השנה בעולם מטעם פיפ"א – הוא הבקיע כמעט בכל משחק.
הוא רק הולך ומשתבח. לבנדובסקי בחר את היעד בקפידה כאשר חתם בבאיירן ב-2014 כשחקן חופשי, ומאז רק התעצם. כיום הוא עומד בגאווה בשורה אחת עם גרד מולר, אם לא מעליו, אחרי ששבר בעונה שעברה את השיא המיתולוגי שהחזיק מעמד מאז 1972, והבקיע 41 שערי בונדסליגה. 29 משחקים בלבד נדרשו לשם כך. ואולי זה קרה בדקה ה-90 במחזור האחרון, אבל איכשהו ריחפה באוויר התחושה כי זה בלתי נמנע. לבנדובסקי נועד לשבור את כל השיאים. יש סביבו הילה מיוחדת.
רוברט לבנדובסקי (רויטרס)בתחילת דרכו בבונדסליגה, ניכר כי הנגיעה הראשונה שלו לא היתה אידאלית בלשון המעטה. הוא עבד על כך, וכעת זה הנשק הקטלני ביותר שלו. הפולני לא רק קורא את המהלך מראש לפני שהוא מקבל את הכדור, אלא גם יודע כיצד צריך לעצור אותו על מנת להטעות את שחקני היריב. באמצע העשור הקודם, הוא החליט להוסיף בעיטות ממרחק לרפרטואר שלו, והיום מעטים יכולים להתחרות בו. כאשר הגיע קרלו אנצ'לוטי לבאיירן, הוא המליץ לפולני להתקמצע גם בכדורים החופשיים – וזה בוצע על הצד הטוב ביותר. אין שני לו גם במשחק הראש, ולא רק בגלל בניתור המצוין, אלא בעיקר בזכות חכמת המשחק שמאפשרת לו למצוא את השטחים המתים ברחבה, ולזנק לשם בדיוק ברגע הנכון.
הוא החלוץ השלם, שיודע גם למסור ונחשב לשחקן קבוצתי למופת, אבל זו לא המטרה שלו כאשר הוא עולה לכר הדשא. "אם יש לי אפשרות לעשות את זה לבד, אני אעשה את זה לבד. חלוץ צריך לסמוך על עצמו בכל מצב, ואני סומך על עצמי. אסור לפחד להיות קצת אנוכי לפעמים", הוא אומר. האמונה הזו ליוותה אותו תמיד, גם כאשר לגיה ורשה ויתרה עליו. ובכל שנה שחולפת הוא כובש בקלות רבה יותר ויותר.
רוברט לבנדובסקי (רויטרס)ב-2010/11, עונתו הראשונה בבונדסליגה במדי דורטמונד, היה לבנדובסקי שחקן ספסל, ולוקאס באריוס הארגנטיני-פרגוואי פתח בהרכב של קלופ. באותה עונה חגג מסי זכייה שנייה בליגת האלופות וזכה בכדור הזהב בפעם השלישית ברציפות, בעוד רונאלדו הבקיע 40 שערים בליגה הספרדית. הם כבר היו מפורסמים מאוד גם כאשר לבנדובסקי שיחק בזניץ' פרושקוב. ובכל זאת, הם בני אותו דור – הפולני צעיר ממסי בשנה אחת בלבד. הקצב שלו היה שונה, ולקח לאנשים זמן להעריך אותו כראוי, אבל עכשיו הראשון.
כבר שנתיים ברציפות הוא השחקן הטוב בעולם, לפני כולם. ואם לשפוט לפי פתיחת 2022, אין לו שום כוונה לעצור. רק בשבת האחרונה הוא הפציץ שלושער לרשת קלן, ומי יודע – אולי הוא ישבור את השיא של עצמו ויכבוש יותר מ-41 שערי בונדסליגה העונה. גם בגיל 33, הוא עדיין בדרך למעלה. ובלקבורן, כיום בליגת המשנה באנגליה, עדיין מצטערת מאוד על התפרצות הר הגעש באיסלנד.
חגיגה של שערים: 0:6 לפיורנטינה על גנואה