אם אתם לא פריקים של ספורט, כנראה שלא שמעתם עד היום את השם יעקב ביננסון. אם עקבתם אחרי הספורטאים הפראלימפיים שלנו בשבוע האחרון בטוקיו, אחד מאבות ההצלחה בבריכת השחייה שמלאה בהישגים כחול-לבן הוא המאמן הלאומי. ואם, כאמור, לא שמעתם עליו עד עתה, זה בדיוק הזמן להכיר את אחד מאנשי הספורט הכי טובים בישראל שחתום כבר עכשיו, בעיצומם של המשחקים בטוקיו על 6 מ-7 המדליות של המשלחת הישראלית.
ביננסון עלה לארץ לפני יותר מ-20 שנה מברית המועצות יחד עם אשתו ובנו שהיה תינוק. ביננסון שהיה בעל תואר ראשון בספורט ברוסיה חיפש עבודה, הוא היה מוכן לעבוד בכל מקצוע שקשור, באיל״ן חיפה חיפשו מאמן מציל, ויעקב שרק עלה לישראל הסכים למרות שחשב שיישאר שם רק כמה חודשים ויתקדם. שם הוא פגש לראשונה בספורט הפראלימפי והיה בשוק, הוא לא הכיר ספורטאים פראלימפיים ולא פגש בהם לפני כן.
מארק מליאר ויעקב ביננסון (לי נוף גזית)יום אחד בבריכה הוא ראה ילדה שוחה וזיהה את הפוטנציאל שלה, אותה ילדה הייתה ענבל פיזרו. ביננסון לקח את פיזרו תחת חסותו מגיל צעיר, הוא טיפח אותה, גידל אותה, ויחד השניים זכו ב-9 מדליות פראלימפיות לאורך השנים, השניים היו בלתי נפרדים, אבא של ענבל, פיטר היה חלק מאוד משמעותי בקריירה שלה וביננסון היה כמו אבא נוסף.
ביננסון שם את השחייה הפראלימפית בראש סדר העדיפות שלו והפך אותה לפרויקט חייו, הוא החל לאתר ספורטאים מגיל צעיר, כך הגיע למארק מליאר ועמי דדאון, והחליט שכל ילד שיגיע לנסות את ענף השחייה באיל”ן בחיפה, יזכה למספר אימוני התנסות. את מליאר, שלבי ודדאון לקח כפרויקט אישי לקראת המשחקים בטוקיו. לעמי אמר לפני ריו, שאחרי המשחקים הפראלימפיים בברזיל הוא הולך להקדיש לו את מלוא תשומת הלב כי המטרה היא טוקיו וכך היה.
מארק מליאר עם מדליית הזהב (קרן איזיקסון)במראה ראשוני ביננסון נראה קצת מאיים, אפילו די מפחיד. הוא לא מרבה לחייך, לפחות לא בהתחלה. הוא שומר על הספורטאים שלו בצמר גפן. הכל עובר דרכו: ראיונות לתקשורת, טיפולים רפואיים, עניינים אישיים, עד כדי כך שכשעמי דדאון הגיע לאזור העיתונאים אחרי המשחה שלו, בוא הוא צריך לדבר עם התקשורת, הוא בדק לפני האם זה מאושר עם ביננסון. הוא מכיר כל ספורטאי וספורטאי שלו, לפני המשחקים בטוקיו הוא יזם מפגש בין נבחרת השחייה הפראלימפית לנבחרת ההתעמלות האומנותית של אירה ויגדורצ׳יק, נוכחים במקום סיפרו שהשניים התחברו מיד והפכו לחברים טובים.
אחד האנשים שמכירים את ביננסון הכי טוב הוא נוח רם שהיה המאמן הלאומי של נבחרת השחייה בעברו, והוא סיפר: “העולם מתחלק לשניים, אלה שמסבירים ואלה שמצליחים. יעקב הוא לא מאמן שמסביר, הוא מצליח. התוצאות מעידות על כך. היינו יחד מ-2004, אני כעובד בארגון נכי צה״ל ועבדנו מאתונה ועד ריו 2016. מה שמאפיין את יעקב זו אמביציה בלתי רגילה, יכולת חשיבה, יכולת ניתוח והתמדה. יש לו רעיונות טובים מאוד והוא מיישם אותם בצורה נפלאה. הזכייה במדליות זה יפה מאוד אבל אני לא בודק את כמות המדליות אלא את גרף ההתקדמות של השחיינים בזמנים שלהם. ההתקדמות הזו היא מה שמעידה על העבודה של יעקב. כאשר הם משפרים תוצאות זה יוצא מן הכלל. כאשר שני הגיבורים הבולטים של השחייה משפרים תוצאות זה אומר עד כמה הוא עובד”.
עמי דדאון, יעקב בנינסון ומרק מליאר (רדאד ג'בארה)המנהל המקצועי של הוועד הפראלימפי, רון בולטין, שהיה שחיין בעברו, אמר: “יעקב הגיע במקרה לספורט הפראלימפי, הוא התחיל עם ענבל בתור ילדה, הביא אותה למשחקים הפראלימפים באתונה ומאז הוא הקים אימפריה של שחיה באיל״ן חיפה. יעקב הוא מאמן טוטאלי, הוא מגדל את הספורטאים מילדות, מכיר את המשפחות ומעורב בחיים שלהם, מצד אחד הוא כמו אבא שלהם ומצד שני הוא מאמן שדורש, כל שחיין שמגיע אליו נכנס לנורמות של מקצוענות, הוא לא מוותר להם, ומשיג את ההצלחות. אני לא מכיר תופעה כמו ההצלחה של יעקב עם איל״ן חיפה, מכל כך מעט ספורטאים הוא מצליח להביא כל כך הרבה הישגים, רק לשכפל אותו”.
למרות הרושם הראשוני, מדובר באחד מהאנשים הכי מצחיקים במשלחת הישראלית, כשהוא נפתח מספרים עליו אנשים במשלחת כי הוא סטנדאפיסט של ממש. הוא ‘סינקיונר’ מצוין, יודע להתראיין ותמיד יגיד את מה שהוא חושב. הוא מאמן את הספורטאים 374 ימים בשנה, מלבד ביום כיפור. הבן שלו, איליה, שעובד באינטל, סיפר בזמנו שכילד כדי לבלות עם אבא הוא היה מגיע למחנות האימון של הספורטאים.
במרץ 2020 עם פרוץ הקורונה, ביננסון פחד שהמגפה תפגע לו בנבחרת. הוא אסר על הספורטאים לצאת מהבית מלבד לאימונים ותחרויות, מעצר בית הוא קורא לזה. הם קיימו מחנות אימון בישראל, ולא הפסיקו לשחות. המרחקים היו מטורפים, באזור 70 קילומטרים לשבוע במים. לפעמים יצאו לשחות בים. הוא מאוד מוערך בוועד הפראלימפי, נבחר לא מעט פעמים למאמן השנה, הוא מקבל כמעט את כל התנאים להצלחה והוא אוטוריטה בתחומו. בעבר כבר ניסו בוועד הפראלימפי להגיש אותו כדי לקבל את פרס ישראל אך הדבר לא צלח. אולי עכשיו, אחרי שהביא כל כך הרבה כבוד ובתור קבלן המדליות של הנבחרת, הוועדה הבוחרת דווקא כן תתרצה.
המשלחת הפראלימפית הישראלית (רון בולטין)מה הוא לא עברו יחד עם החניכים שלו בשנים האחרונות? רעידת אדמה במקסיקו בה נכנסו להתחבא מתחת לשולחן. ביטול אליפות העולם בגלל חרם של מלזיה על ישראל והעתקת האליפות ללונדון, לאליפות אירופה האחרונה בפורטוגל במאי הם כמעט לא הגיעו בגלל מבצע שומר חומות, אך ביננסון ידע לשים תמיד את הכל בצד וברגע האמת הספורטאים שלו הגיעו להישגים.
למרות שהמשחקים בטוקיו עדיין לא נגמרו ויש לשחיינים שלו את היכולת לקחת עוד מדליות, ביננסון כבר חושב על החזרה לארץ: “הצלחנו עם השחיינים במשחקים האלה, עם השחייניות קצת פחות, כנראה שאני לא יודע לעבוד עם בנות”, צחק והוסיף. “נחזור ונתמקד בשחייניות, מקווה לעשות אפליה מתקנת בפאריס. האם זה דור הזהב של השחייה הישראלית? אני מקווה שלא, אני מקווה שהדור הבא כבר מחכה לי”. סיכם המאמן הלאומי, עם הפנים קדימה לפאריס.