אלמנות חללי מינכן: שוק טוטאלי, התרגשות ובכי

אחרי מאבק מתיש של 49 שנים זה סוף סוף קרה – לראשונה, הוועד האולימפי חלק היום (שישי) כבוד בטקס הפתיחה בטוקיו לזכר י”א חללי אולימפיאדת מינכן 1972, הישראלים שנרצחו בטבח הנורא, עם אזכור הנרצחים ודקת דומיה שריגשה מדינה שלמה. אנקי שפיצר ואילנה רומנו, האלמנות של אנדריי שפיצר ז”ל ויוסף רומנו ז”ל, טסו ברחבי כל העולם, ניסו לשכנע, דרשו הכרה, שמעו ‘לא ולא’, אך לא חדלו מלדפוק על דלתות עד שזה קרה היום, וההתרגשות הייתה בשיאה.

שפיצר הנרגשת אמרה: “אין לי מילים לתאר אפילו, עדיין בשוק שזה באמת קרה. כשאתה מנסה 49 שנה להגיע למשהו וסוף סוף זה קורה, בלי שידעתי, זה היה שוק טוטאלי. אני מאושרת ואין לי מילים אפילו לתאר, לא ידענו שזה יקרה. דפקנו על כל הדלתות כדי שזה יקרה בכל אולימפיאדה, ותמיד קיבלנו לא. הם חלק מהמשפחה האולימפית, וזה לא קשור שהם יהודים. היו צריכים לכבד אותם. תמיד אמרו לנו אתם רוצים להכניס פוליטיקה לספורט, ואמרנו לא נוותר עד שיעשו שם את הדבר הנכון. תאר לי מה קורה בלב ובראש לי, לא יכולתי להפסיק לבכות. זה הגיע לספורטאים שבאו להגשים את החלום ובסוף חזרו בארונות. אמרתי לעצמי לא אוותר עד שזה לא יקרה”.

רומנו סיפרה: “התרגשות ובכי, זה שיא השיאים. פחדו כל הזמן, אבל הוועד האולימפי הנוכחי התמודד עם המצב ועמד כבטון מוצק ותמך בנו. בלונדון הפכנו להם את העולם. שאפו, קיבלו אומץ אחרי 12 אולימפיאדות ואמרו שזה הרגע. אני רוצה שהעולם ידע שאין מקום לטרור, ובוודאי לא בספורט. נעלבנו מאוד בלונדון שאמרו לנו שאם זה היה קורה לספורטאים מארה”ב, הם היו מקבלים יחס אחר לזיכרון החללים ולא כמו שקיבלנו. המזל שהיינו אני ואנקי אחת בשביל השנייה, צריך המון מוטיבציה. סגירת מעגל שהיא וואו, סגירה אמיתית עם דקת דומייה. מודה לתומאס באך, הוא עשה היסטוריה ולי הוא נתן רוגע”.