לא מעט שחקנים זרים באים והולכים ממדינת ישראל. חלקם פה לזמן קצר, אחרים נשארים מעט יותר אבל לא מצליחים להטביע חותם ונותרים במקרה הטוב כזיכרון רחוק, כאלו שהחותמת על הדרכון בכניסה לנתב”ג היא החותמת היחידה שהותירו. נדיר למצוא ספורטאי שמגיע למדינה זרה ומצליח ליצור זהות וחיבור אמיתי עם הקבוצה, ואם יש אחד כזה בנוף הכדורגל הישראלי של ימינו, שהצליח להפוך ישראלי אמיתי, הרי שמדובר במיגל ויטור. הבלם הפורטוגלי של הפועל באר שבע הגיע ארצה ב-2016 ומהר מאוד הצליח לשבות את לבבות הקהל הדרומי איתם רשם את הרגעים הגדולים ביותר בתולדות המועדון.
החיבור בין מיגל להפועל ב”ש הוא גדול אף יותר, הוא חיבור בין משפחה פורטוגזית שארזה מזוודה ועברה להתגורר בדרום ישראל וממש לא מביטה לאחור. די לצפות בהתבטאויות של אשתו, טניה, במהלך סבב הלחימה בישראל, כדי להבין עד כמה היא קשורה למדינה ובזמן שלא מעט החליטו לשתוק נוכח המצב, היא ממש לא נרתעה להציג את דעותיה בכל הקשור למצב הביטחוני.
טניה ויטור והבנות (אינסטגרם)טניה עברה עם בעלה מפורטוגל לסלוניקי ומשם לישראל לפני חמש שנים, וזאת כשהיא במקביל מתחזקת קריירה כעיתונאית ספורט באתר ‘abola’ בפורטוגל בשלט רחוק. שתי הבנות, לאורה ולאונור בנות ה-7 ו-8, כבר הפכו לישראליות, אוהדות, וכפי שנראה בהמשך, ממש לא רוצות להיפרד מהמדינה. בראיון מיוחד ל-ONE מספרת טניה על החיים בישראל, הפוסטים בעד המדינה, אהבת הקהל וגם: במה פורטוגל מנצחת?
”אני יכולה לשלב את העבודה שלי גם מחוץ למדינה”, מספרת טניה על שילוב הקריירה כעיתונאית. “עשיתי את זה גם בזמן שמיגל שיחק בפאוק סלוניקי, אני בכל מקרה עוקבת אחרי כל השחקנים הפורטוגלים שמשחקים בחו”ל. הראיונות מוקלטים או בשיחת וידאו, אני כותבת הכל לאחר מכן שולחת במייל. מה שיותר קשה זה להתנהל עם הפרויקטים הנוספים שלנו, כמו החברה שיש לנו לקשישים וחולים. זה מצריך הרבה יותר עבודה, אבל זה חשוב עבורי לשמור על העבודה שלי ולקיים את השאיפות המקצועיות שלי”.
טניה ומיגל ויטור (אינסטגרם)בזמן שבישראל חזינו באצטדיונים מלאים עד אפס מקום ותחושה שהקורונה היא נחלת העבר, המצב לא כך בשאר אירופה. “הדרך שבה ישראל התמודדה עם המגפה היא פנטסטית ומשמשת מודל”, מספרת. “בתחילת פברואר כבר היו לי שתי מנות של חיסון, בזמן שסבתי בפורטוגל עוד לא התחסנה אפילו פעם אחת באותם הימים. למרבה המזל אירופה החלה להתארגן בנושא הזה ומצליחה להתנהל עם החיסון. בפורטוגל מחסנים כעת את בני ה-40 ומעלה”.
את מגיעה למשחקים בטרנר?
”אני תמיד הולכת לטרנר עם הבנות שלי ולפעמים גם למשחקי חוץ. אני מאוד נהנית לראות את המשחקים בלייב, לחוות את האווירה של הכדורגל, זה משהו שמאוד התגעגעתי אליו במהלך המגפה”.
טניה ומיגל ויטור (אינסטגרם)את מרגישה את אהבת האוהדים למיגל?
”כן, כמובן. במהלך חמש השנים האלו הרגשנו תמיכה עצומה מצד אוהדי המועדון והערכה רבה למיגל. לפעמים אוהדים מגיעים לבית שלנו כדי להביא מכתבים או תמונות, וברחוב הם תמיד מדברים אלינו בכבוד גם מצד אוהדים של קבוצות אחרות. אני חושבת שאנשים מכירים את האופי של מיגל ולכן מתחברים אליו”.
את מכירה שירים מהיציע?
“את הכל. יש לי בבית שתי חברות קבועות באולטראס של הפועל באר שבע (הבנות שלה, י.ב), הן מכירות את כל השירים וצופות בכל המשחקים. הן באמת אוהדות אמיתיות של הקבוצה”.
איך אתם מבלים מחוץ למגרש הכדורגל?
”בדרך כלל בישראל אנחנו מבלים יותר בבית, מיגל הוא טיפוס ביתי יותר. כשהוא חוזר מאימונים הוא אוהב לעשות תרגילי התאוששות ולנוח תוך כדי צפייה במשחקי NBA או רכיבה על האופניים, שזה הספורט החביב עליו אחרי הכדורגל. אני מעבירה שיעורים בפורטוגזית לילדים שלנו, לאורה ולאונור, בבוקר יש להן בית ספר בעברית ואחר הצהריים פורטוגזית איתי. בשעות הערב אנחנו אוהבים לטייל ובדרך כלל נפגשים עם השכנים שלנו לקפה, מדברים קצת, ובשישי בערב אנחנו מתארחים אצל חברים או שמזמינים את ז’וסוואה וחברים נוספים הביתה. אנחנו אוהבים לארח אנשים, לעשות על האש, אבל המקום שאנחנו הכי אוהבים הוא חוף הים, כך אנחנו מבלים בחופשות שלנו בפורטוגל”.
מיגל ויטור והבנות (אינסטגרם)מה הדבר הראשון שלמדת בעברית?
”למדתי ‘תודה’, ‘שלום’ ו’בוקר טוב’, דברים בסיסיים. העברית שלנו לא כל כך טובה אבל אנחנו מבינים כשמדברים איתנו ויכולים לתקשר בעברית, אבל רק עם ילדים קטנים. הבנות שלנו צוחקות על ההגייה שלנו וכשהן רוצות לומר משהו בסתר, מבלי שנבין, הן מדברות בעברית”.
את רוצה להמשיך ולחיות בישראל?
”למיגל יש עוד שנה בחוזה כך שנישאר בעונה הבאה בוודאות. ביום שהוא חתם על החוזה הוא הגיע הביתה ואמר לבנות ‘חידשתי את החוזה לעוד שנה, אז נהיה פה עד 2022’. התשובה שלהן הייתה ‘למה רק שנה אחת? למה לא יותר זמן?’. אנחנו מאוד מרגישים פה בבית והבנות שלנו מרגישות ישראליות. חמש שנים בחייהם של בני 7 ו-8 זה המון זמן, בערך כל חייהם. יום אחד נחזור לפורטוגל אבל יודעים שזה יהיה קשה לנו כמשפחה ובמיוחד עבורם, אנחנו מדברים על זה לפעמים”.
מיגל ויטור (רדאד ג'בארה)מה הדבר שאת הכי אוהבת בישראל?
”אוהבת את החופש שיש כאן, ילדים שמשחקים הרבה בחוץ ופחות בבית עם הפלאפון או הטאבלט, תמיד יש אנשים בחוץ. האנשים פה חמים ותמיד מארחים אותנו, וגם העובדה שבית הספר מסתיים בשעה 13:30 מאפשר לעשות הרבה דברים עם הילדים. אני אוהבת את החום של ישראל, העם הפורטוגלי אוהב להיות בחוף הים. אנחנו אוהבים להסתובב גם בירושלים, בעיר העתיקה, וגם באווירה התל אביבית. אם להיות כנה, יש גם דברים שאני לא ממש אוהבת. יש אנשים שלא יודעים מה זה לעמוד בתור בסופרמרקט או בעלייה למטוס, וגם חוסר הזהירות של אנשים בנוגע לניקיון בחוף הים. אנחנו רואים הרבה זבל בחוף וזה עצוב, כי החופים בישראל נהדרים”.
איך עברו עלייך הימים בזמן הלחימה בישראל?
”אני חושבת שכמו רוב האנשים, לא ציפינו שהסכסוך יהיה כל כך קשה וארוך. מאז הלילה הראשון החלטנו מיד לישון בממ”ד כולנו, ארבעתנו, כיוון שפחדנו מאוד כששמענו את האזעקה מחשש שלא נגיע בזמן למרחב המוגן. העדיפות שלנו הייתה לתת לבנות שלנו תחושה של רוגע ובטיחות ולמנוע מהן טראומה. היינו רגועים וחיכינו שהמצב יירגע, גם כשנפגשנו עם השכנים והחברים היינו תמיד קרובים לממ”ד. כמובן שהאזעקות מפחידות ובעיקר לאלו שלא נולדו בישראל ואינם רגילים למצב כזה. מעולם לא הרגשתי סכנה בחיי, אבל בזמן אזעקה וכשהייתי לבד עם הבנות כשמיגל היה באימון, הרגשתי ככה”.
טניה ומיגל ויטור (אינסטגרם)עד כמה חשוב לך להסביר לעולם את הצד של ישראל?
”הרצון שלי להראות את הצד של ישראל מגיעה משני דברים: אני עיתונאית ולכן אני לא יכולה להישאר אדישה מבלי להציג את הצד השני של הסיפור, דבר שלא תמיד מדברים עליו בתקשורת הבין-לאומית. בנוסף, אחרי חמש שנים בישראל אני ומשפחתי מרגישים שאנחנו חלק מזה. כשמדברים רע על ישראל, אנחנו נפגעים כאילו נולדנו פה. אני לא חוששת לשוב לישראל ונחזור בקרוב”.
האם הפועל ב”ש הציעה למיגל לחזור גם כן לפורטוגל?
”אני חושבת שכן, אבל מיגל עצמו מעולם לא דיבר על אפשרות של לחזור לפורטוגל. הוא תמיד אמר לי שהוא רוצה להמשיך בישראל, שהמצב יעבור ושהוא לא יעזוב את המועדון שלו. אני יודעת שהעובדה שהוא נשאר השפיעה גם על זרים אחרים להישאר”.
טניה ומיגל ויטור (אינסטגרם)בעקבות התמיכה שלך בישראל, קיבלת הודעות זועמות?
”האמת שלא. קיבלנו הודעת תמיכה רבות בישראל וזה משמח אותי, אבל ברצוני לנצל את ההזדמנות כדי לומר שהסיפורים שלי נועדו כדי להודיע לאנשים מהמדינה שלי מה קורה באמת. אני לא מתכוונת ‘לנצל’ את המצב, וזו גם הסיבה שכתבתי את הדברים בפורטוגזית”.
מה יש לך לומר עבור אלו שלא מכירים את ישראל?
”ישראל היא מדינה עם תרבות שונה לגמרי מאשר פורטוגל, אבל בשתי המדינות יש קו דמיון שמאחד: העובדה שהאנשים חמים וכולם מתקבלים בסבר פנים יפות. אנחנו אוהבים את החיים שלנו בלהבים, במיוחד בגלל החופש שהבנות שלי מקבלות. אנחנו פוגשים גם את ההורים של החברים שלהם מבית הספר, ומבחינתי ישראל זו מדינה של אנשים טובים וחמים. גם המקומות פה יפים לביקור. מה שכן, בכל הקשור לאוכל, פורטוגל מנצחת”.