ודז'ינסקי נזכר: הכבוד מגרנט והדרבי של ת"א

אוהדי מכבי תל אביב לא יכולים בוודאי לשכוח את גז'גוז' ודז'ינסקי, הקשר הפולני ששיחק במועדון בין השנים 1999 ל-2002, ואחר כך גם עבר בראשון לציון ועירוני קריית שמונה. היום (שישי) שחקן העבר התראיין במולדתו וסיפר על החיים בישראל, היחסים עם אברם גרנט והתקופה במדים הצהובים.

ודז’ינסקי תחילה נשאל איך הגיע לשחק בארץ: “בסוף חלון העברות של 99 קיבלתי הצעה ממכבי ת”א ובהתחלה דאגתי נורא, מבחינה ביטחונית. בטלוויזיה הפולנית דיברו רבות על הסכנות שיש במדינת ישראל בגלל גלים של פיגועים והמשפחה שלי פחדה מאוד. למרות כל זה, טסתי לת”א וביקרתי באצטדיון, במתקן האימונים ופגשתי את האנשים האחראים על המועדון”.

גז'גוז' ודז'ינסקי (רויטרס)

“נשארתי במלון זמן מה ואז יצאנו למחנה אימונים בבלגיה כי היה חם מדי. שיחקנו שם נגד קבוצות כמו אנדרלכט וסרקל בקוז’, נתתי שם הכל בשביל להרשים והם הציעו לי חוזה לשלוש שנים. כך הפכתי לכדורגלן של אברם גרנט, ששיכנע אותי להגיע למרות הכל. אותו אברם שאחרי כמה שנים הגיע עם צ’לסי לגמר ליגת האלופות”.

איך אתה זוכר את אברם גרנט: “הוא אדם מאוד ספציפי וערך אימונים פשוטים. הוא לימד דפוסי משחק די קלים ללימוד שעבדו. פעם הוא הפתיע אותי מאוד כי הוא הזמין אותי ואת משפחתי לדירתו. זה די יוצא דופן שמאמן מזמין אותך לאורחת ערב. אפילו שאלתי את אנדז'יי קוביקה, שהיה מלך השערים בישראל ומאוד פופולרי, אם זה נורמלי מבחינת גרנט”.

“מה שהתברר הוא שאני הייתי הראשון שזכה לכבוד וכמובן שהלכתי. נכנסתי פנימה, אמרתי שלום, פגשתי את אשתו שהייתה שחקנית. בקצה החדר היה אדם קשיש שנתתי לו את ברכת “השלום” הישראלית הקלאסית, עליה הוא השיב לי “בוקר טוב”. התברר לי שאבא של אברם דיבר פולנית טוב מאוד ודיברנו בשפה הרבה באותו יום”.

אברהם גרנט על הקווים של צ'לסי (רויטרס)

“באופן כללי כשעזבתי לישראל הייתי בן 29, אבל הרגשתי צעיר הרבה יותר. האווירה התאימה לי מאוד. שיניתי את התזונה שלי והיה לי דלק ברגליים לעבוד ללא הפסקה. היה לי שיא שומן גוף נמוך בשיעור של 7.3% והייתי רזה ומחוספס. היה לנו מאמן כושר טוב ובעיקר בזכות זה נשארתי כמה שנים במכבי ת”א, שם אני וקוביקה נבחרנו להיות בין 11 הזרים הטובים בתולדות הקבוצה”.

“הדרבי של ת”א  דומה מאוד לדרבי של ורשה מבחינת החום של האוהדים, אנשים רבים הכירו אותי כשהייתי מסתובב ברחובות וזה היה ממש נחמד. הרגשתי ממש אהוב בישראל ואפילו רצו לזמן אותי לנבחרת המקומית, אבל בגלל שהיו לי כבר 2 הופעות בפולין זה לא היה אפשרי”.