אלון תורג’מן היה בן 16 כשנודע למשפחתו הנורא מכל. סמ”ר לירן סעדיה ז”ל, בן דודו של שחקן הפועל חיפה, נפל במלחמת לבנון השנייה ב-20 ביולי 2006, כאשר כוח של סיירת אגוז נתקל במחבלי חיזבאללה חמושים וכתוצאה מהאש הכבדה ארבעה לוחמים נהרגו, ובהם לירן, בן 21 בנופלו. 15 שנה חלפו, וכמובן שהגעגוע והזיכרונות אינם מרפים, יחד עם המחוות שנעשות על ידי המשפחה והדרך שלהם להעביר את המורשת לדור הצעיר.
לירן, יליד קריית שמונה ובנם הבכור של מיכל וציון, גדל והתחנך בעיר הצפונית ומילדותו בלט בשל כישרונו הרב. מלבד אהבתו לספורט ובעיקר לכדורסל, היה לירן תלמיד מחונן שלמד במגמת פיזיקה-מתמטיקה וכבר בסוף כיתה י’ נבחר ללמוד בחופשת הקיץ באוניברסיטת תל אביב, שם נבחר כתלמיד המצטיין וזכה במחשב, אותו התעקש לתרום למשפחה נזקקת. מעל הכל היה התחביב האהוב עליו – הציור והקומיקס.
לירן סעדיה ז"ל (מתוך דף הפייסבוק לזכרו)הקשר של לירן לספורט הגיע כבר מגיל צעיר כששיחק בקבוצת מכבי מטולה ובהמשך בקבוצה מקומית בקריית שמונה. בהמשך אף הפך לכתב בעיתון המקומי “מידע שמונה”, שם זכה לפינה קבועה שבה הציג את עבודותיו בציור ובדגש על קומיקס. גם המוזיקה והגיטרה היו מנת חלקו של לירן, וכשהגיע העת לגיוסו זה היה ברור מבחינתו: יחידה מובחרת. כך התגייס בנובמבר 2003 לסיירת אגוד ושירת כקשר ובהמשך שימש כמדריך טירונים ובהמשך שירותו זגה לקבל תעודות הצטיינות כחניך וכמפקד טירונים.
המלחמה בלבנון בשנת 2006 תפסה את לירן לקראת תום השירות וגדעה את חייו מלאי החלומות. בצהריי אותו יום ארור, בו החלה יחידת אגוז בתנועה רגלית לעבר כפר מארון א-ראס בגבול לבנון, נפל חלל. “ילד עם נשמה של מלאך נמצא עתה עם מלאכים”, ספדו בני המשפחה.
מצפה לירן (באדיבות המשפחה)כפי שמספר אלון תורג’מן, משפחתו של לירן ז”ל לא הייתה בארץ כשהוא נהרג בגלל שטסו לחגוג את יום הולדתו של ציון אביו, ונאלצו לקבל את האיומה כשהם מעבר לים, בזמן שתורג’מן ומשפחתו אירחה בחדרה את יתר המשפחה מקריית שמונה בצל הקטיושות. “הוא היה מודל לחיקוי”, אמר תורג’מן. “היינו משחקים בתור ילדים במגרש ליד הבית של סבתא כרמלה. הוא היה אוהד מושבע של עירוני קריית שמונה”.
לזכרו של לירן, הקימה המשפחה את מצפה “לירן” בהר נפתלי ובכל שנה דואגים להנציח את יקירם. “בכל שנה עורכים צעדה”, ממשיך תורג’מן. “כל המשפחה מגיעה בדרך כלל ובגלל הקורונה זה לא יצא בשנה שעברה, אבל זה משהו שאנחנו נוהגים לעשות כמדי שנה בקריית שמונה. הוריו ממשיכים דרכו בפעולות תחת הסלוגן ‘בדרכי לירן’. אני זוכר את הרגע שזה קרה, אי אפשר לשכוח, הייתי בן 15 והרבה מהמשפחה לא יכלו היו להגיע ללוויה בגלל הקטיושות והמלחמה שהייתה בעיצומה בק”ש. זה נעשה בצורה מצומצמת ומהירה בצל הטילים, ורק כשנגמרה המלחמה יכולנו כל המשפחה להתלכד ביחד”.
אלון תורג'מן (עמרי שטיין)“היינו בקשר טוב”, ממשיך חלוץ הפועל חיפה שחזר לאחרונה לארץ מאוסטריה וינה. “זה לא כמו היום עם האינטרנט, אבל לפחות פעם בשבועיים היינו נוסעים לקריית שמונה ואין דבר כזה שלא היינו נפגשים ומשחקים ביחד. האמת שלפני שעזבתי את הארץ, יצא לי להיות ביום זיכרון אחד עם המשפחה בקריית שמונה כי היה לי חשוב להיות איתם ביום הזה. זו הייתה אחת החוויות המרגשות ביותר שהייתי בהן, ללכת להיכל התרבות בקריית שמונה, לבית הספר שלו”.
אילו פעולות עושה המשפחה להנצחתו?
”אבא שלו מספר את הסיפור שלו בבתי ספר בכל שנה, למרות שכולם כבר מכירים את הסיפור כי זה גם מקום קטן אין אחד באזור שלא מכיר את המצפה שלו שהקימו לזכרו, וזה מקום שעד היום אם מישהו מהמשפחה רוצה שקט ולהתבודד נוסע לשם. כל המשפחה שלי שם, יש לאמא שלי 10 אחים ואחיות, 9 מהם גרים שם עדיין. הוא אהב מאוד כדורסל, לא משהו מקצועי, אבל אהב לשחק. הוא היה ספורטאי ולא סתם הגיע ליחידת אגוז שהיא יחידה מובחרת”.
מצפה לירן (באדיבות המשפחה)בנוסף, ההורים מיכל וציון בשיתוף עם עיריית קריית שמונה דואגים להנציח את זכרו במגוון פעילויות ספורט. מדי שנה, מרכז הטניס מארח מכל בתי הספר היסודיים בעיר לזכרו של לירן. המשפחה דואגת להעביר את דרכו ופועלו של לירן, שתמיד דאג לסובביו, גם לתושבים בעיר הצפונית בה כולם מכירים את סיפורו של לירן. לפני כשבועיים נערכת “צעדת הפריחה” המסורתית לזכרו במתכונת מצומצמת.
בדרכו של לירן (מתוך דף הפייסבוק לזכרו של לירן סעדיה ז"ל)