יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נוגע בלא מעט רבדים של החברה הישראלית וביניהם כמובן הספורט. בהפועל באר שבע למשל, מקפידים לתת את הכבוד הראוי לנופלים, ובעיקר אללו שהלכו אחרי הקבוצה לכל מקום, בתקופות היפות והיפות פחות. עבור מנהל מחלקת הנוער של הקבוצה הדרומית, פלג חמדי, מדובר ביום בו תחושת האובדן של אביו הולכת ומתעצמת.
בתור מנהל המחלקה האדומה, שעובד נמרצות גם במערכת היחסים המורכבת שלו עם הילדים, הנערים וההורים הנלהבים ביציע, יש קושי יום יומי. חמדי (43), איבד את אביו יהושוע (שוקי) חמדי ז”ל, כשהיה בן שנתיים וחצי בלבד, אובדן שבעצם שינה את כל מסלול חייו.
פלג חמדי (מרטין גוטדאמק)שוקי, אוהד שרוף של הפועל באר שבע, היה הולך לכל משחקים, בית וחוץ, והשריש את האהבה לקבוצה גם בקרב בנו. הוא גויס לצה"ל בחודש מאי 1968, הוצב לשרת בחיל התותחנים בתור לוחם הנדסה ואף השתתף במלחמת יום הכיפורים ביחידת חיל ההנדסה, כמפעיל צמ”ה (ציוד מכני הנדסה). כמה שנים לאחר מכן, בחודש דצמבר 1979 התנדב להחליף מילואמניק שלא יכול היה להגיע ונפל ב-24 בדצמבר כשהוא בן 30 בלבד, במהלך פעילות שגרתית במילואים.
"הודיעו את הבשורה הנוראית לאמא שלי בזמן שהיא הייתה בעבודה שלה במע"צ", שחזר פלג חמדי על פי סיפורה של אמו, "קצין העיר הגיע ישירות למקום העבודה שלה. מאותו הרגע החיים התהפכו. השנים הראשונות היו מאוד קשות, הדודים, הדודות ואפילו השכנים עטפו אותנו, אפילו עד היום הם באים ומתעניינים, כאילו האובדן הזה קרה אתמול”.
חמדי מספר על הכוח של אימו להמשיך את חייה ולגדל את ילדיה: “לימים אמא שלי התחתנה בשנית עם דני, אבי החורג, שהוא אדם מדהים שאתנו עד היום ומילא את תפקיד האבא בצורה מושלמת. אמא שלי הייתה ונשארה עוגן בבית, היא הייתה חזקה ובחרה להמשיך ולכוון אותנו תמיד לחיים מאושרים, למרות האובדן, לא החסירה מאיתנו ולו את הדבר הכי קטן, והחשוב מכל, לימדה אותנו להיות חזקים עם חינוך וערכים להמשך הדרך. עדיין, אתה מרגיש את האובדן במקומות שצריך את אבא. הוא ניסה להשלים את זה בצורה הכי טבעית וטהורה שיש, אבל כשאתה רואה משחקים כשילדים מלווים באבא שלהם, זה לא יכול להיות אותו דבר".
פלג חמדי (מרטין גוטדאמק)מתי הבנת באמת שהאסון הזה קרה לך?
"האמת שקלטתי בגיל דיי צעיר, אבל בגיל 11 התחלתי יותר לשאול שאלות לנסות להבין מה קרה ואיך זה קרה. ההבנה הגדולה שבאמת חסר לך אבא זה בכיתה ג', ד' ואילך. כשאתה צריך ללכת למקומות, כולם הולכים עם אבא ואמא ולי אין את זה. זה היה אני חושב הכי קשה, שואלים אותך 'למה אבא שלך לא בא?' או 'איפה אבא שלך?' ואתה לא יודע מה להגיד באמת. השאלות של אנשים בזמן שלכולם יש, זה מאוד קשה ומכביד וצריך להתמודד עם זה כל יום ויום".
אתה מרגיש שהשנים השכיחו את הכאב הזה?
"עם השנים אומרים שהכאב אמור לעבור, מבחינתי זה לא נכון, הכאב רק הולך ומתעצם. אתה רואה כמה דברים הוא פספס ולא יצא לו לחוות. זה דבר שלא מפסיק, הכאב רק גדל. כל מיני רגעים קטנים של החיים כמו הוצאה של רישיון, טיולים שנתיים, בית הספר, הפרק שלי בכדורגל. אני חושב שבכדורגל זה היה חסר מאוד כי בכדורגל האבות הם מאוד דומיננטיים אבל לי זה לא היה. אפילו אבא שיכעס מהיציע ויצעק כדי שאני אשתפר ואתקדם. היה חשוב לי לדעת שהוא רואה שהיום אני עושה משהו שהוא היה אוהב מאוד".
איך בעצם נוצרה האהבה שלו לספורט ולהפועל באר שבע?
"אני לא זוכר כי הייתי בן שנתיים אבל מסיפורי המשפחה הוא היה ספורטאי מצטיין, אלוף הארץ בריצה למרחקים קצרים, ואפילו שיחק אפילו בקבוצות הנערים והנוער של הפועל באר שבע. הקשר שלו להפועל באר שבע היה קשר כמו משפחה. כל שבת הוא היה נוסע למשחקים, בעיקר נסע עם דודים שלי מצד אמא, אוהדים את הקבוצה מהלב ומהנשמה. אבא שלי הספיק לראות את שתי האליפות בשנות השבעים ושנתיים לאחר מכן הוא נהרג".
פלג חמדי (מרטין גוטדאמק)מה בעצם קרה באותו יום ארור?
"אבא שלי בכלל לא היה צריך לצאת לשירות מילואים באותו הזמן. פעם אחת מישהו מהמחלקה שלו לא יכול היה לצאת למילואים, אז הוא התנדב להחליף אותו. אבא טיפל באיזה האמר שהיה צריך להחליף גלגל יחד עם חבר למילואים והגלגל התפוצץ בפתאומיות. אבא שלי קיבל מכה בעורף ונהרג ממש על המקום, ב-24 בדצמבר 1979, כשכל החיים עוד לפניו".
מה הכי היה חסר לך מאז?
"דברים פשוטים, קטנים. בעיקר בלידות של הילדים שלי, זה חסר מאוד. אנחנו כל היום אומרים 'אם הוא היה ברגע הזה' ו'אם הוא היה ברגע ההוא'. דברים יום יומיים של החיים שאתה תופס את הראש ונצבט לך הלב איך הוא לא נמצא איתנו כאן. בחגים, בשמחות, בהצלחות, באכזבות, זה קורע את הלב. דברים בסיסיים שקשה לנתק את הרגש. בכל בית נורמלי יש אבא, אמא, סבא, סבתא ואתה יודע שלך לא היה את זה בצורה הטבעית".
איך אתה מנציח את זכרו כחלק מהתפקיד שלך בהפועל באר שבע?
"מאז שאלונה הגיעה תמיד ידעו לכבד והכירו את הסיפור, כל שנה שעשינו טקס אז הייתי שותף בדרך כזו או אחרת. בטקס האחרון שהייתי בשנה שעברה רגע לפני פרוץ הקורונה, התקשרו אליי אם אני רוצה לקרוא והעדפתי לתת לאחרים כי לא הייתי במצב רוח, אבל בסוף החלטתי שזאת המחויבות. הפועל באר שבע זה הבית שלי, גדלתי בו מהרגע שאני זוכר את עצמי והיום גם בתור מאמן. הכי כיף לתרום למחלקת הנוער וללמד שחקנים כדורגל וגם ערכים".
פלג חמדי (מרטין גוטדאמק)למרות שהיית בגיל צעיר מאוד כשהוא נהרג, יש לך זיכרון כלשהו?
"אין לי יותר מדי זיכרונות ואני ניזון מסיפורים של אחים שלי, דודים שלי, של אמא שלי. קיבלתי כל מיני סיפורים ותמונות מהסבא והסבתא שגם הם אינם בחיים היום. כל היום אנחנו שומעים עליו, צוחקים ונזכרים כמה אהבו אותו. הוא היה דמות מאוד נערצת במשפחה וגם אצל החברים. תמיד היה עובד בכמה עבודות ולא היה נח לרגע כדי שהמשפחה תתפרנס בכבוד".
היום, כשאתה מנהל מחלקת הנוער במועדון שהוא כל כך אהב, איך זה מרגיש עבורך?
"חד משמעית סגירת מעגל. אם הוא היה יכול לראות אותי בתפקיד שלי ולראות מה אני עושה בהפועל באר שבע, אני בטוח שהוא היה גאה ויודע שאנחנו ממשיכים את הדרך ואת האהבה שלו. במיוחד אחרי ששיחקתי בנוער, אימנתי בנוער והיום בתור מנהל המחלקה, ואני מקווה שהוא מסתכל מלמעלה".
בתור הורה לשלושה ילדים, איזה תיקון אתה עושה לאור אובדן של אבא בגיל מאוד צעיר?
"יש לי ילד שמשחק במועדון בנערים ב', אז אני מנסה להיות אבא טוב מבחינת ליווי למשחקים ומבחינה מקצועית, כי זה חשוב לי למלא את החלל שהיה אצלי. כשאני מטפל בסיטואציה עם אבות, אני מטפל בזה בשיא הרגישות כי יש סיטואציות שצריך להפעיל רגש וגם להיות מקצועי ותקיף, בסופו של דבר כל ילד זה עולם ומלואו עבור ההורים. יחד עם זאת, חייבים להיות ישירים ומקצוענים, גם אם זה דורש להיות פחות נחמד".
פלג חמדי (מרטין גוטדאמק)למרות הטרגדיה שאתה ומשפחתך עברתם, איך אתה רואה את חשיבות הצבא עבור שחקני הכדורגל במחלקה שלך?
"קודם כל יש שחקנים שאימנתי בעבר שהיום אני רואה אותם בקרבי, שיכלו לעשות קריירה טובה בכדורגל ואני גאה לראות אותם מתפתחים בצבא גם אם זה בא על חשבון הפוטנציאל שהיה בהם. אנחנו כמועדון מאמינים שאסור לוותר על אף מסגרת, לא בית ספר ולא שירות בצבא, כי זה נותן ערכים בסייסים כאדם ואחר כך כשחקן. אנחנו מחזקים את השחקנים לעשות שירות צבאי ברמה המועילה ביותר, לא לוותר על החלומות אבל גם שחשוב מאוד לתרום למדינה".