אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים. הכניסה לביתו של עמית בן יגאל ז”ל ברמת גן היא מעין אנדרטה שמספרת הרבה יותר ונותנת טעימה למה שנמצא מעבר לשער. את החלק החיצוני של הגדר מעטרים שני דגלים – זה של המדינה וזה של גולני, היחידה למענה ויתר על אהבתו לספורט, למען המולדת. מתחת לדגלים מתפרס לו דגל ששובה את העין: “היית לנו עמית, ללא הבדל דת, גזע, מין או מגדר”, סיסמה שמתארת את סיפורו.
החצר מלאה בסממנים של אהבת המולדת וגאוות יחידה ובין שתי אחיותיו הקטנות בולטים להם הדגלים, אותות ההוקרה והתמונות שבתוך חלל הבית. החדר, מבצרו הפרטי, כאילו נותר כשהיה מהרגע בו יצא למשימה ממנה לא חזר. ציוני השבח שקיבל מהצבא, הגביעים והמדליות בהם זכה כספורטאי מחונן והצעיף של מכבי תל אביב אותה אהד מסודרים כולם במקום זה לצד זה.
הכניסה לביתו של עמית בן יגאל ז"ל (ירדן בלחסן)עמית הפך בשנה האחרונה, בכורח הנסיבות הטרגיות והמצערות, לסמל לאומי. סמ”ר עמית בן יגאל, לוחם בסיירת גולני ובן בכור להוריו נאוה וברוך, נהרג בפעילות מבצעית ב-12 במאי בכפר יעבד שבצפון-מערב השומרון מלבנה שנזרקה על ידי מחבל שגדע את חייו באכזריות והותיר משפחה שכולה ולבבות מדממים.
על פי הנתונים של משרד הביטחון, משנת 1860 ועד יום הזיכרון הנוכחי מניין חללי מערכות ישראל עומד על 23,928, כשבשנה האחרונה נוספו 43 חללים ועוד 69 נכים שנפטרו מנכותם והוכרו במהלך השנה כחללי מערכות ישראל. לכל אחד סיפור עוצמתי ומטלטל, כזה שמספר את סיפורה של המדינה וממחיש עד כמה התקווה לאחדות אמיתית קיימת ומסתתרת בין אלו שאיבדו את חייהם כדי לשמור עליה.
עמית בן יגאל ז"ל בקבוצת הכדוריד של הפועל ר"ג (באדיבות הפועל ר"ג)עמית, כפי שאמו נאוה מספרת ולכך עוד נגיע בהמשך, לא חשב על אופציה אחרת מלבד גיוס כלוחם לסיירת גולני למרות שהיו לו הנסיבות המקלות. בשל העובדה שהיה בן יחיד, אביו ברוך נדרש לחתימה על גיוסו ועמית, הוא בחר לוותר על הדבר שהכי אהב – הספורט.
מגיל צעיר החל לשחק כדוריד בקבוצת הילדים והנוער של הפועל רמת גן/גבעתיים, בהמשך שיחק גם כדורעף והמשיך להתחרות באתלטיקה באגודה של מכבי ת”א, הקבוצה אותה אהד גם בכדורגל ופקד את המגרשים. הקשר בין המועדון למשפחה התהדק בשנה האחרונה ומלבד הצבת החולצה עם שמו באצטדיון בלומפילד, ערכה מכבי ת”א ביחד עם המשפחה שורה של מחוות למען הקהילה לזכרו של עמית.
הצעיף של מכבי ת"א ותמונתו של עמית בן יגאל ז"ל בבלומפילד (ירדן בלחסן)“מילדות הוא ספורטאי. זה מאוד משך אותו והוא שיחק כדורעף וכדוריד”, מספרת אמו נאוה רביבו בשיחה עם ONE. “אחר כך הוא התמקצע במכבי תל אביב באתלטיקה קלה, קפיצה לגובה וריצות קצרות. היינו בטוחים שעמית ישאף למקום הזה ויישאר ספורטאי גם בצבא, אבל זה היה חזק ממנו, חזק מאיתנו. הוא היה צריך לוותר על הספורט והוא ויתר. הוא התחבר מאוד לכדוריד, אבל בעיקר לאתלטיקה במכבי ת”א, הוא השתתף במכבי העולמי במכביה באוסטרליה. מאז שהוא קטן אבא שלו מלווה את המכביה והוא התלווה אליו לכל האירועים האלה. הוא בדמו ספורטאי, אני עצמי ספורטאית וזה בא מהילדות. עד לפני המקרה שיחקתי כדורשת, שיחקתי כדורסל בעבר, ועמית הגיע לעולם הזה ממני, אפשר להגיד”.
עמית בן יגאל ז"ל מבלומפילד (אלבום משפחתי)מאגודת מכבי ת”א יוצרים איתכם קשר?
”הקשרים נעשים מול אבא שלו, יש לו את הזמן והסבלנות לזה. אני מגדלת את שתי בנותיי ופחות יש לי זמן לדברים האלה. אחרי הנפילה שלו, אנחנו מארחים בחצר שלנו את החברים מהצבא והאזרחות לעיתים קרובות. קבלות שבת, אירועים משותפים שאנחנו מארחים כאן לזכרו. בגלל שהאגודה כבר לא קיימת אז לא הייתה מחווה מצידה, אבל מכבי ת”א שידעה שהוא אהד אותה בכדורגל מילדות, עשתה מחווה יחד איתנו ובראש השנה ביצענו חלוקה לנזקקים, 400 בתי אב קיבלו שי לחג ממכבי ת”א לזכרו של עמית. במכבי קראו כמו כולם את הפוסטים של עמית, הם התחברו לסיפור שלו ולמקרה הזה, והחליטו שרוצים לקחת חלק בהנצחה הזו ועשו את זה. הוא היה מגיע למשחקים של מכבי ת”א. ביום ההולדת שלו במכבי ת”א הביאו מתנות לכאן הביתה, חילקנו מתנות ביום הולדתו לילדים, אספנו כעשרים אלף מתנות ומכבי הייתה חלק מזה. חילקנו את זה החל מתינוקות עד בתי אב. הקשר הזה מתמשך עד היום והמועדון בקשר איתנו תמיד”.
חדרו של עמית בן יגאל ז"ל (ירדן בלחסן)כמה חשוב לכם להנציח את זכרו בדרך של נתינה?
“תמיד אני אומרת שעמית היה כשמו כן הוא, חבר. בן אדם ששמחה וחברות זה מה שליווה אותו בכל החיים. ההנצחה תואמת את האופי של הילד, אם זה בשמחה, אם זה חברות, אירוח ונתינה אין סופית, זה הוא ואנחנו ממשיכים את זה בכל מיני צורות. הרעיונות מגיעים אלינו, גם אנשים פונים אלינו המון כדי לבצע מחוות. כשהגיע יום הזיכרון הבנתי שזה הזמן. נגהץ את החולצה, נסדר את הבגדים היפים שלנו לכבודו. יש לי אנרגיה פנימית שאומרת לי ‘תתלבשי יפה, את הולכת לפגוש את עמית’. זה מעיר אותי להיערך לטקס בשבילו. זה היה עמית, זה מה שהוא השאיר אחריו. את הטקס אני יוזמת יחד עם המתנ”ס המקומי ועיריית רמת גן, כאן אצלנו בחצר”.
חדרו של עמית בן יגאל ז"ל (ירדן בלחסן)האובדן האישי שלכם הפך לאובדן לאומי. איך מכילים את זה?
”זה מאוד מנחם. בחדרי חדרים אני וברוך מדברים על זה ואומרים שאם חס וחלילה הוא היה מת בתאונת דרכים, מי היה נותן לנו את החיבוק הזו של מדינה שלמה? ‘להיות גולנצ’יק זה לא להסתכל לאחור, כי תמיד מהדהד בראשך שיש מדינה שלמה מאחוריך’. אלו היו הפוסטים שהוא כתב וזה כתוב גם על המצבה שלו. אלו מהדברים שהוא כתב ומלווים אותנו. מאז ומתמיד הוא היה כותב דברים, כשהוא התגייס זה התעצם. בטקס לזכרו אנחנו מציינים את כל הפוסטים שלו, הדברים שהוא כתב. יש לי הרצאה בשם ‘המסע של עמית’, מיום השואה ליום הזיכרון, משואה לתקומה, והמצגת שהכנתי נמצאת בכל בית ספר אפשרי בארץ. יש ספר פוסטים שלו שערכו בשבילנו. מאז המקרה אני כותבת לו מכתבים, אנחנו יוצרים דיאלוג בינינו”.
החולצה שקיבל ממכבי ת"א (ירדן בלחסן)בזמן השיחה עם נאוה, אביו של יגאל, ברוך, נמצא בירושלים כחלק מטקס המשואות. לאורך השנה האחרונה חרת ברוך על דגלו להנציח את עמית בכל דרך שניתן, להמשיך את פועלו של בנו היחיד. “ברוך יותר ארצי, יותר פשוט לו לעמוד מול הדברים האלה”, ממשיכה נאוה. “גם בשידורי לייב, לראות שהכל במקום ומסודר. אני בהדחקה. יש כאן אירוע לזכר עמית ששייך לו ומבחינתי צריך לעשות את זה הכי טוב שיש. מבחינתי הוא פה ורק אני לא מצליחה לראות אותו. אין לי ספק שבאנרגיות שלו, ברסיסי האנרגיות שהוא פיזר ביום שהוא טס לעולם אחר, אין לי ספק שהוא נוכח תמיד. הוא נהרג בי”ח באייר. הכנו לו נרות וערכת זיכרון שכל אחד מקבל בטקס, כתבתי ‘חי באור ליבנו תמיד, אתה לכולנו תמיד’. חי זה י”ח, האור זה אייר”.
חדרו של עמית בן יגאל ז"ל (ירדן בלחסן)ההנצחה של קרן מכבי
כאמור, זמן קצר לאחר מותו במכבי ת”א דאגו להנציחו, כשמעל היציע ממנו עולים השחקנים בבלומפילד הניחו חולצה ועליה שמו והספרה 1. “במשחק מול הפועל חיפה, זכרו של אוהד אחד היה איתנו במשך 90 דקות בבלומפילד. לזכר עמית בן יגאל ז”ל, אוהד הקבוצה, שנפל בפעילות מבצעית בעת מילוי תפקידו”, כתבו על כך הצהובים.
החולצה שמכבי שמרה לעמית בן יגאל ז"ל (רדאד ג'בארה)ב-8 בפברואר האחרון, יום הולדתו ה-22 של עמית, קרן מכבי תל אביב, בשיתוף 'פיצה פרגו', נרתמו למען פעילות איסוף וחלוקת פריטים לילדים ומשפחות נזקקות. את הפעילות ניהלו אביו ואמו של עמית שסייעה רבות בהכנת המארזים. אביו ברוך אמר: “תודה לכל האוהדים הנפלאים, אתם מרגשים אותנו. הבן שלי גיבור ישראל שאהד את הקבוצה, ואני הגעתי לפה עם החולצה שלו. את המארזים נשלח לאנשים שצריכים את זה. מאוד מעריכים את כולכם. יום הולדת שמח לעמית”.
התמונות בחדרו של עמית בן יגאל ז"ל (ירדן בלחסן)
עמית בן יגאל ז"ל (מערכת ONE)