קאחה ויטוריה, טאו ויטוריה, קאחה לבוראל או קוצ’ה לבוראל. לא משנה איך תקראו לבאסקוניה שתשחק הערב (חמישי) ב-21:05 בהיכל מול מכבי תל אביב, יש לספרדים היסטוריה ארוכה.
תור הזהב של באסקוניה, אותה מאמן דושקו איבאנוביץ', היה במחצית הראשונה של העשור הראשון של שנות ה-2000. הקבוצה ממחוז ויטוריה, על שלל שמותיה באותן השנים, החזיקה בסגלים שהיום נראים כמו חלום רטוב של כל מועדון פאר אירופי: טיאגו ספליטר, לואיס סקולה, חוסה קלדרון, פבריציו אוברטו, דיאן תומאשביץ', ארווידאס מצ'יאוסקס, אנדרס נוצ'יוני ועוד רבים אחרים. את חלקם אימן איבאנוביץ' שבעצמו היה אגדה כשחקן בשושלת של יוגופלסטיקה ספליט הגדולה.
"יש עליות וירידות לכל קבוצה ביורוליג"מבט מהיר על ההיסטוריה של הקבוצה הבאסקית מלמד שההופעות היחידות של הקבוצה בפיינל פור של היורוליג היו כאשר על הקווים עמדו יוצאי ספליט, הקבוצה היחידה שהשיגה שלוש זכיות רצופות בגביע אירופה. השני שהביא את באסקוניה לפיינל פור בעונה מדהימה הוא ולימיר פראסוביץ'.
באסקוניה, על שלל גרסאותיה השונות תחת איבאנוביץ' בקדנציה הראשונה, הייתה קבוצה של גלדיאטורים. בנוגע לזו של פראסוביץ' אפשר לדון על שלל נושאים. שחקנים “אלמונים” כמו מייק ג'יימס ודאריוס אדאמס שהגיעו עבור שכר צנוע במיוחד באותה התקופה. רק כדי לסבר את האוזן החוזה הכי יקר היה של יאניס בורוסיס (כ-600 אלף אירו). הצוות המסייע כלל את שמותיהם של טורניקה שנגליה, אדם האנגה, ודייויס ברטאנס למוד הפציעות שכיום משחק עם דני אבדיה בוושינגטון וויזארדס.
דושקו איבאנוביץ' (חגי מיכאלי)לאחר שהסתיים לו תור הזהב של המועדון הבאסקי, נשיאה של הקבוצה, חוסה אנטוניו קרחטה, ידע תמיד איפה לחפש שחקנים (וגם מצא) שיצליחו לשדרג את קבוצתו, כאלו שנמצאים רגע לפני פריצה ואחרים שצריכים הזדמנות שנייה. השילוב הזה השאיר את הקבוצה תחרותית, אבל לא יותר מזה. בשנים האחרונות הדברים תמיד נראו ליד וכששחקנים הצליחו לפרוץ קדימה הנשיא דאג להחתים אותם על חוזי עתק ארוכי טווח (שיין לארקין, טוקו שנגליה ואדם האנגה) ולא כי המועדון יכול היה בהכרח להחזיק אותם במתווה המשכורות ליותר משנה. המחשבה הייתה כלכלית פר אקסלנס.
ברחבי אירופה יודעים שאצל באסקוניה כל השחקנים נמצאים על המדף. הכל בעצם שאלה של מחיר, וזו למעשה הייתה (ועודנה) הדרך של באסקוניה שרוצה “לנעול” שחקנים על חוזים ארוכי טווח. הרי אם קבוצה אחרת תחפוץ היא תשלם ביי אאוט. שתי הדוגמאות האחרונות הן אלו של האנגה ושנגליה. השנה בחסות הקורונה ולאחר הזכייה באליפות ספרד מודל קורונה בשנה שעברה, המועדון העמיד קבוצה צנועה במיוחד אפילו במונחים של באסקוניה. אין ספק שחזרתו של איבאנוביץ' למקום שבו הצליח עם הבאסקים עד כה היא סיפור הצלחה מסחרר בהתחשב בכלים העומדים לרשותו. רק שעד כה העונה גם מה שנחשב להצלחה בהתחשב בנסיבות נראה יותר כמו חוסר יציבות אחד גדול.
שנגליה. דוגמה טובה (איציק בלניצקי)הדבר הכי יציב בבאסקוניה, שנקראת סאסקי או טי די אס סיסטמס אם תרצו, הוא חוסר היציבות של הקבוצה. היא פתחה עם ניצחון על ריאל מדריד והובסה במחזור שלאחר מכן על ידי הכוכב האדום בלגרד, לאחר הפסד נוסף ניצחה את חימקי והמשיכה עם רצף של שלושה הפסדים רק כדי לספור ארבעה ניצחונות רצופים על שתי היווניות ושתי הטורקיות. כשנדמה היה שהקבוצה הצנועה מבחינה תקציבית עלתה על דרך המלך, הגיעו שלושה הפסדים רצופים. עד כמה חוסר היציבות מאפיין את באסקוניה? במחזור השלמה בשבוע שעבר מול אלבה ברלין מוכת הפציעות והקורונה, באסקוניה הפסידה רק כדי לנצח יומיים אחר כך את צסק"א מוסקבה.
בחלק מהמשחקים הבאסקים משחקים 38 דקות ובאחרים 40, ובדומה למכבי תל אביב (8 ניצחונות אל מול 11 הפסדים) שערב המחזור ה-20 בעונה הסדירה מחפשת לאזן את טור הניצחונות וההפסדים (9 ניצחונות ו-10 הפסדים) נראה כי שתי הקבוצות מחפשות על הפרקט יציבות.