סל הניצחון של לוקה וילדוזה על חשבון ברצלונה ב-30/06/2020 עדין מכה גלים ביבשת הישנה, כשבעוד מספר ימים תחלוף לה חצי שנה תמימה מאותו מאורע שייתכן ונתן את האות לתחילתו המחודשת של מסע, שייתכן כי בדברי ימי הכדורסל האירופאי ייזכר כתחילתה של השושלת הקטלונית. הערב (שישי, 22:00) בארסה תארח את מכבי תל אביב ביורוליג – זהו הסיפור של הבלאוגרנה.
חשוב להבהיר שכבר בשנה שעברה ברצלונה נחשבה למועמדת להגיע לכל הפחות למשחק הגמר שאמור היה להיערך בקלן בחודש מאי. הסיפור כמובן היה רומנטי להפליא, מאמן מהעבר שחוזר לברצלונה באמצע העונה כדי להשיב לה תהילת עבר, תהילה אותה הוא הביא במו ידיו בעונת 2002/03 כשאימן את שאראס יאסיקביצ'יוס ואת דיאן בודירוגה.
15 שנה חלפו להן ונראה שפשיץ' היה מוכן לפרק נוסף בקריירה שמאמנים יכולים בהחלט לחלום עליה, הקיץ שמהלכי קיץ 2019 הביאו עימם הפגזה רבתי שכללה את ברנדון דיוויס, קורי היגינס שהיה אלוף אירופה טרי במיוחד, מלקולם דילייני, אלכס אברינס שחזר הביתה מה-NBA וכמובן שחקן נוסף מהליגה הטובה בעולם העונה לשם ניקולה מירוטיץ'.
מירוטיץ' היה אולי הדובדבן שבקצפת, הרי אם אפשר להביא שחקן שהיה מזוהה עם ריאל מדריד לפני שעזב ל-NBA, כדי שיסיים את ההגמוניה של אותה הקבוצה ועל הדרך אולי לשבור שיאים תקציביים כדי להבטיח כהונה נוספת בנשיאות של ג'וספ מריה ברתומאו, אז למה לא בעצם? וכשמי שמוביל את הקבוצה כבר הוביל כוכבים גדולים בעבר כאמור, נראה היה שהנוסחה להצלחה נמצאה, ולדרך ברצלונה יצאה.
מאזנה של ברצלונה ביורוליג כשהעונה נעצרה עמד על 6:22, בכל ניצחונותיה הקבוצה פשוט שטפה את הפרקט, יריבותיה נדרסו בזו אחר זו, כשמכבי תל אביב הגיעה במחזור ה-10 היא סיימה מחצית ראשונה טובה ביתרון 43:46, אך אז הגיע לו הרבע השלישי והסיפור כאמור נגמר לו. הנקודה בשנה שעברה הייתה פשוטה – ההתקפה של סבטיסלב פשיץ' נראתה לכל אורכה של העונה טרום עצירת הקורונה כקבוצה שלכל הפחות תגיע למשחק הגמר בקלן, השנייה אגב הייתה אנאדולו אפס.
הכל היה כאמור נראה נהדר, אך ההפסדים אולי לימדו על החולשה העיקרית של הקבוצה, וזו הייתה הקשיחות, כמו גם האגרסיביות והרפיון המנטלי. ברגע שהקשיחות והאגרסיביות איחדו כוחות אצל יריבתה. זה קרה שש פעמים בלבד, הפעם השישית אגב הייתה בתל אביב. בתום 28 מחזורים ההתקפה הקטלונית דורגה במקום השישי עם ממוצע של 84.18 נקודות למשחק.
לומר על קבוצה שדורגה במקום השלישי ערב עצירת היורוליג וכשבמאזנה שישה הפסדים בלבד כי היו לה חולשות עלול להישמע מוזר, אך התחושה הייתה שעדין למרות כל אלו משהו אולי היה חסר היות והניצחונות השתייכו כמעט תמיד לאותו התרחיש. וזה אולי ההבדל הכי גדול בין ברצלונה של השנה שעברה לזו הנוכחית. הפרויקט של השנה שעברה בסופו של דבר נכשל, הרי עונת היורוליג לא הסתיימה, בסופר קאפ נכנעה ברצלונה למדריד, בגביע המלך נכנעה לוולנסיה כבר ברבע הגמר, ובגרסת ליגת אנדסה-קורונה נכנעה לבאסקוניה במשחק הגמר.
הרומנטיקה של פשיץ' הסתיימה, וכבר היה ברור מי יהיה היורש, ועם גם עם הגעתו של שאראס לברצלונה, נדמה היה שהקבוצה הולכת לבזבז את אותו התקציב לפחות כשם שהיה בשנה החולפת, בכל זאת עם האוכל בא התיאבון. רק שהפעם הייתה רק החתמה אחת, אין ספק שהיא הייתה נוצצת אך עדין היה מדובר רק בהחתמה אחת.
ניק קלאת'ס הגיע מפנאתינייקוס, ומתמטיקה פשוטה חשפה מציאות שבה מגפת הקורונה לא פסחה גם על ברצלונה שנפגעה כלכלית, הרי קלאת'ס הגיע אך קווין פאנגוס, פאו ריבאס ומלקולם דילייני עזבו, אנטה טומיץ' עזב גם הוא ובמקומו לא הגיע עדין אף אחד. הסגל כמובן השתנה ולעת עתה השינויים לא הסתיימו כשהעונה הסדירה מתקרבת בצעדי ענק לעבר סמן מחצית הדרך שכן דיווחים באירופה קושרים את שמו של תומא הרטל לפנרבחצ'ה.
כפי שכבר נטען כמעט בכל קיץ סגלים משתנים, ליבות נשמרות אך הסיטואציות הן אלו שקובעות, ומה השתנה בגרסה הזו של ברצלונה יותר מהכל? על אף שזה נשמע אפילו יותר מופרך מהטענה שקבוצה שסיימה עונה במאזן של 6:22, היא קבוצה שיש לה חולשות או שחסר אצלה דבר או שניים, ברצלונה של 2020/21 היא קבוצה שלמדה לנצח.
זו קבוצה שחזרה מפיגור וניצחה דרך ההגנה, זו קבוצה שיודעת לנצח משחקים צמודים, זו קבוצה שמוצאת דרכים לנצח ובתום ארבעה עשר מחזורים זו גם קבוצה שמדורגת ראשונה בטבלת היורוליג, בדרך לסיפור שייתכן והוא אפילו יותר רומנטי מזה שכמעט סופר בשנה שעברה, הפעם יהיה זה שחקן העבר (שאראס) שחזר למועדון הפעם בתור מאמן כדי לזכות בגביע יורוליג ראשון מזה עשור.