חיים רמון, מבעלי הפועל תל אביב לשעבר, כתב ספר אישי בשם "נגד הרוח" בהוצאת 'ידיעות ספרים', ספר בו הוא מרים מסך ומספר את "האמת ללא כחל ושרק על כל האירועים המשמעותיים להם הייתי שותף ב-40 שנה האחרונות במדינת ישראל. ספר עם גילויים חדשים ומסמכים שטרם נחשפו משיחות אישיות", כדבריו.
רמון מקדיש בספר פרק ארוך ומרתק לכל מה שקרה בהפועל ת"א. אגב, רמון מקדיש את הפרק על הכדורגל למושיק תאומים ולמני ויצמן אותם הוא מגדיר “נושאי-אות "אוהד מס 1" של הפועל בנשמתם, בגופם ובממונם".
עטיפת הספר (מערכת ONE)רמון כותב בין השאר על ערן זהבי, גילי ורמוט, יוסי אבוקסיס, סמי סגול, מני ויצמן, מושיק תאומים, אמיר כבירי ועוד, כאשר אנחנו מביאים לכם חלקים נרחבים מהפרק על הפועל תל אביב.
על תקופת סגול בהפועל ת"א, מספר רמון: “ביום שבת אחד, בראשית 1997, התקשר אלי משה (מושיק) תאומים, בעליו של משרד הפרסום גיתם ואוהד שרוף של הפועל (בעיני, הוא ומני ויצמן היו שני האוהדים הגדולים ביותר של הקבוצה). מושיק הזמין אותי לפגישה בביתו של סמי סגול, בעליה של קבוצת כתר פלסטיק, וסיפר לי בהתרגשות: "קבוצת אנשי עסקים מתעניינת באפשרות לרכוש את הפועל".
תאומים ורמון (רדאד ג'בארה)“באותה עונה היה מצבה של הפועל בכי רע. מאמנה, משה סיני, נאלץ להתפטר אחרי סדרת הפסדים צורבים, והקבוצה עמדה בסכנת ירידה לליגה השנייה. נוסף על סגול ותאומים, השתתף במפגש גם מוטי אורנשטיין, איש עסקים, חבר קרוב של תאומים. מושיק ניסה לשכנע את השניים האחרים לרכוש את הקבוצה יחד איתו, והצליח. בהמשך הצטרף לשלושה גם רפי עגיב, ובפעם הראשונה לאחר 70 שנה עברה הקבוצה מידיה של ההסתדרות לידיים פרטיות. ה"אולטראס", קבוצת אוהדי הפועל הבריונית והמזיקה, שעליה אספר בהמשך, עדיין הייתה אז בחיתוליה. אולי משום כך הייתי אופטימי, ואפילו נאיבי”.
“כבר במפגש הסברתי לרוכשים החדשים שאין מדובר בהשקעה כלכלית מניבת רווחים אלא בתרומה לקהילה. "יש בזה הרבה צרות אבל גם הרבה כיף, אם יש כסף ומוכנים להשקיע אותו", אמרתי לסגול. אילו ידע שהוא וחבריו עומדים להשקיע בקבוצה כ-150 מיליון שקלים ולבסוף לפרוש במפח נפש ובתחושה של כפיות טובה, אין ספק שלא היה עולה בדעתו להיכנס להרפתקה הזו".
רמון. זיכרונות רבים (רדאד ג'בארה)על העזיבה של סגול כותב רמון: "ביוני 2008 פרצו בריוני האולטראס למשרדיו של סגול והתפרעו במחאה על התקציב הנמוך שיועד לקבוצה לעונה שעמדה להתחיל. זה היה מקרה חמור, אך לא אחרון של התנהגות כזאת. סגול – שהיה ועודנו פילנתרופ התורם מיליוני שקלים רבים לקהילה – נפגע עד עמקי נשמתו. "זה מה שעושים לי אחרי שהשקעתי עשרות מיליונים?" קונן באוזני, מריר וכאוב”.
“ההתפרעות הוציאה לסגול את החשק להמשיך לתמוך בקבוצה, אפילו כספונסר, אם כי חלפו כמה שנים עד שמשך סופית את ידיו ממנה. את האיש הנפלא הזה הצליחו האולטראס לסלק מהפועל. גם תאומים, שהוציא מכיסו עשרות מיליוני שקלים לטובת הקבוצה, אכל מרורים. האולטראס נהגו, ונוהגים עד היום, לקלל ולגדף אותו בעל-פה ובמסרונים".
רמון כותב על האולטראס: “גם אני חוויתי על בשרי תסכול בגלל האולטראס. ב-2005, כאשר שימשתי כיו"ר הדירקטוריון לבקשת סגול, השקעתי בקבוצה מזמני ומנשמתי, אבל נהפכתי יעד למתקפות פראיות משום שהקבוצה לא זכתה להצלחה. בסיום אחד המשחקים שבהם הפסידה הפועל, מצאתי את עצמי מוקף בעשרות בריונים זועמים, מקללים ומאיימים. כיוון שכיהנתי כשר בממשלה, הוצמד לי אז שומר ראש, וגם שוטרי היס"מ ששהו במקום הציעו את עזרתם, אבל אמרתי לכולם: "תתרחקו, אני יודע להסתדר איתם לבד".
"התנהלות טביב הייתה בעייתית, אך ההתנהגות כלפיו התבטאה באמירות גזעניות”
רמון מפתיע וכותב בספר על אלי טביב, מבעלי המועדון בעבר, שידוע שבין השניים לא שוררת בדיוק אהבה: "התנהלותו של טביב אמנם הייתה בעייתית, אבל ההתנגדות כלפיו, שהתבטאה גם באמירות גזעניות ובהתנכלות לרעייתו ולמשפחתו, חרגה מכל פרופורציה. לא הייתי מוכן לשמוע בסביבתי קללות כלפיו, והבעתי תרעומת כל אימת שנשמעו”.
אלי טביב. "התנכלות לרעייתו ולמשפחתו" (רדאד ג'בארה)“המתנגדים החריפים ביותר לטביב היו קבוצת האולטראס, שהחלה להתהוות בתחילת שנות האלפיים. זו הייתה והנה קבוצת אוהדים קיצונית, אלימה ואנרכיסטית, שחבריה סברו כי תפקיד הבעלים הוא רק להזרים כסף, ושהם יהיו מי שיקבעו כיצד על הפועל להתנהל, אילו שחקנים יצורפו לקבוצה ומי יאמן אותה".
על עזיבת טביב את הפועל ת"א כותב רמון בספרו: "באותו יום חם בחודש אוגוסט 2012, היה עליי להניח לקבוצת הפועל להתפרק. אבל אהבה היא דבר מטורף וחסר היגיון. בקיץ 2012 הודיע טביב שהוא עוזב את הפועל ומפסיק להזרים לה כספים. הוא אף צוטט כמי שמתכוון למסור את הקבוצה לכונס נכסים, לממש את שטרי ההון ולמכור את כל השחקנים שאפשר למכור. ההכנות לעונת 2012/13 היו עלובות. היה ברור לכול כי הפועל עומדת להיות קבוצת תחתית וכי רק נס יציל אותה מירידה לליגה הלאומית”.
“באותה עת תכפו הפניות אלי שאקח את הקבוצה תחת אחריותי ואגייס תורמים ורוכשים. לא מעט אנשי עסקים אוהדי הפועל הבטיחו לסייע לי, והתחייבו לתרום מכיסם. ראשי האוהדים באו אלי עם רשימת שמות של אוהדים שמתכוונים להשקיע בקבוצה סכומים ניכרים, שהצטברו למיליוני שקלים רבים. ביוני פנה אלי ידידי, איש העסקים ואוהד הפועל מני ויצמן, ואמר שטביב מוכן למכור את הקבוצה תמורת 12 מיליון שקלים, ועוד חמישה מיליון שקלים שישולמו מהכנסות המועדון במשך חמש שנים. הוא הזמין אותי לברלין, שם שהה, ושם גם היה באותה עת טביב, כדי לנהל משא ומתן”.
מני ויצמן. נסעו אליו לברלין (רדאד ג'בארה)“הגעתי לברלין מצויד בשני דברים: ראשית, הבטחות של אוהדים אמידים להזרים לקבוצה כ-20 מיליון שקלים; שנית, חזון, כשלנגד עיני עמד המודל של גרמניה, שם עמותות אוהדים מחזיקות ב-50% מהקבוצה ו-50% מוחזקים בידי כוכבי עבר ומשקיעים אחרים. תוכניתי הייתה לרכוש את הפועל ולמכור אותה, כפי שיזם קונה קרקע ומוכר חלקים ממנה לאנשים שמתארגנים כקבוצת רכישה. היה לי גם תנאי: עמותת האוהדים, שהייתה אז בהקמה, תתמוך בי, תעזור לי ותאשר את רכישת הקבוצה על ידי”.
“על סמך הבטחות האוהדים סיכמתי בברלין על רכישת הקבוצה. עם נחיתתי בנתב"ג מיהרתי לפגישה עם נציגי האוהדים והצגתי להם את ההסכם. כתנאי לאחריותי לביצוע המטלה הצבתי את התחייבותם להיות שותפים מלאים. הם התחייבו לרכוש לפחות 20% מהקבוצה, והוגדר יעד: להגיע לרכישת 50%, ובנוסף לגייס את האנשים שהתחייבו לקנות את מניות הקבוצה”.
“לצערי, זה לא קרה. עמותת האוהדים לא הצליחה לגייס אפילו את הסכומים הדרושים להשלמת רכישת 20% מהמניות. אוהדים שהבטיחו להצטרף נעלמו כלא היו והשאירו אותי בודד במערכה. לא אשכח את האוהד האמיד שישב מולי ואמר לי: "אני חותם לך על מיליון שקלים מכיסי, אם תיקח את הקבוצה במקום טביב". לאחר שהדבר נעשה, הוא אמר: "תשמע, חיים, אתה חתמת, אתה לקחת את זה עליך, אתה תסתדר גם בלעדיי".
חיים רמון (משה חרמון)“לפי הסיכום עם טביב, קניתי את הקבוצה בלי חובות עבר. ואולם למעשה, נשארו כמה חובות, ואם לא די בכך, עד מהרה התברר כי הפועל מתקרבת לפשיטת רגל מקצועית וכלכלית. הקבוצה הייתה בגירעון תפעולי של 20 מיליון שקלים. את רגע המשבר הגדול, שהיה מלֻווה בתחושת בדידות עמוקה, חוויתי באוגוסט 2012, כשהיה עלי להגיש את תקציב הקבוצה לאישור הרשות לבקרת תקציבים של ההתאחדות לכדורגל, ולא ידעתי מאין אגייס 20 מיליון שקלים, לאחר שכל אנשי ה"מת על הפועל"-״אוהב את הפועל"-"החיים שלי זה הפועל" סירבו לתת ערבויות. היחיד שעמד לצדי ונתן לי גיבוי היה מני ויצמן".
רמון למעשה מתאר בספר איך לקח הימור גדול: “הקבוצה הייתה ערב משחק במוקדמות גביע אירופה. ידעתי שאם לא אגיש תקציב הקבוצה לא תוכל לשחק, ולמעשה תתפרק. באותו יום חם של אוגוסט היה עלי להניח לה להתפרק. אבל אהבה היא דבר מטורף וחסר היגיון. בלילה לא עצמתי עין. זה היה הלילה הראשון שבו לא ישנתי בגלל הפועל. לאחריו היו לי עוד הרבה לילות לבנים”.
“למחרת נפגשתי עם יו"ר הרשות לבקרת תקציבים, עופר אורליצקי. הוא הודיע לי שאם לא אפקיד המחאה אישית בסך 3.5 מיליון שקלים, הוא לא יאשר לקבוצה לפתוח את העונה והיא לא תוכל להשתתף בליגה האירופית”.
עופר אורליצקי. שיחה והפקדה (איציק בלניצקי)"אם הקבוצה תעלה לשלב הבתים בליגת האלופות, ההמחאה תוחזר לי?", שאלתי. “בוודאי", השיב, "כי ההכנסות הצפויות מהשתתפות בשלב הבתים בליגה האירופית מסתכמות בסדר גודל של עשרה מיליון שקלים". לאחר דין ודברים הפקדתי בלב כבד המחאה אישית שלי בסך 3.5 מיליון שקלים, כביטחון ברשות לבקרת תקציבים. "מאיפה יהיה לך הכסף?" שאל יו"ר הרשות. "מר אורליצקי", עניתי, "מעולם לא חזר לי צ'ק – וגם הצ'ק הזה לא יחזור!"
“אינני יודע מהיכן שאבתי את הביטחון. אבל ידעתי שאם לא אפקיד את ההמחאה הזאת, הפועל תתפרק, וידעתי שלאיש סביבי לא אכפת. למרבה המזל, בהגרלת המשחק הראשון במוקדמות גביע אירופה הגרלנו קבוצה חלשה מלוקסמבורג – היחידה שהאמנתי שנוכל לעבור”.
“וקרה עוד נס: צ'לסי ניצחה את באיירן מינכן, בבעיטות הכרעה מ-11 מטרים בגמר דרמטי של גביע האלופות. מחישובים שלא אפרט כאן, הודות להכרעה הזאת הפועל לא הייתה צריכה להתמודד בשני שלבים במוקדמות אלא בשלב אחד בלבד – במשחק הכפול מול הקבוצה מלוקסמבורג. כך הגענו לשלב הבתים של הליגה האירופית. הישג כלכלי חשוב מאוד, שהקטין את הגירעון בכעשרה מיליון שקלים”.
ג'ון טרי מניף את גביע האלופות. עזר להפועל (רויטרס)“בינתיים, קנו את מניות הקבוצה כמה אוהדים מסורים, וביניהם מאיר תושב, עידו חג'ג', האחים ניסנוב ואחרים. אפשר היה להעביר את התשלום הראשון לטביב ולחזק את הקבוצה בכמה שחקנים. אלא שאז החלו לנחות המכות. הראשונה והחמורה מכולן הייתה מחלתו של המאמן ניצן שירזי, שלא אפשרה לו להמשיך לעבוד. המועדון עמד לצדו ולצד משפחתו (לצערנו, בסופו של דבר, ניצן נפטר כתוצאה ממחלתו). במקומו מיניתי את יוסי אבוקסיס, מינוי שזכה לתמיכה גורפת הן של אנשי מקצוע והן של האוהדים. אבוקסיס סבר שהסגל אינו טוב דיו, וביקש לצרף עוד שחקנים. בעקבות השינויים האלה גדל הגירעון התקציבי".
למה ערן זהבי לא הוחזר להפועל ת"א
רמון כותב בספר למה לא החזיר את ערן זהבי להפועל ת"א ומה קרה ליוסי אבוקסיס כמאמן האדומים. "כשעלינו לשלב הבתים באירופה, החל גל לחצים להחזיר לקבוצה את גילי ורמוט, ששנה קודם לכן עבר לשחק בקבוצה הגרמנית קייזרסלאוטרן, ולאחר מכן בקבוצה ההולנדית דה חראפסחאפ. אוהדים הבטיחו השתתפות במימון, ובסופו של דבר נכנעתי ללחצים והחתמתי את ורמוט. הוא היה בעיני אחד השחקנים הטובים בישראל, אך בדיעבד הבנתי שהחתמתו הייתה טעות כלכלית, שכן עלותה השנתית הייתה למעלה מארבעה מיליון שקלים. סך התרומות של האוהדים להחתמתו עמד על פחות מ-100,000 שקלים”.
ועוד: “עם שובו של ורמוט החל לחץ אדיר של אוהדים להחזיר גם את ערן זהבי, ששיחק אז בקבוצה האיטלקית פלרמו. אמרתי לאוהדים: "אין לי כסף להביא אותו". בתגובה ספגתי צעקות וקללות. הודעתי שרק כאשר תינתן לי המחאה בנקאית בסכום הדרוש להבאתו של זהבי, כחמישה-שישה מיליון שקלים, אביא אותו. איש לא היה מוכן להתחייב אפילו לעשירית מן הסכום”.
זהבי. היה יכול ללבוש אדום (נעם מורנו)“הקבוצה ספגה כמה הפסדים, והאוהדים החלו למרר את חייו של אבוקסיס. חבורה בריונית ואלימה נהגה לקלל אותו במשחקים ובאימונים, ואף פרצה למתחם האימונים ולאסיפת שחקנים. המטרה הייתה להמאיס על אבוקסיס את העבודה ולהקשות עוד ועוד על המהלך התקין של האימונים”.
“ניסיונותי להשאיר אותו בתפקידו עלו בתוהו. הוא איבד את החשק לאמן את הקבוצה, וביקש שאפטר אותו כדי שיזכה בפיצויים שהובטחו לו בחוזה. לא היתה לי ברירה אלא לעשות זאת, אם כי עד היום אני סבור שהוא אחד המאמנים הטובים בישראל. במקומו מיניתי את פרדי דוד".
כבירי אמר לי: “אילו שמעתי לעצתך לא הייתי מגיע למצב הזה"
רמון כותב על עצמו בספרו כי: "לסיפורי אהבה אמיתיים לעולם אין סוף. (ריצ'רד באך). בשנתיים הראשונות שלי בהפועל חוללתי נסים ונפלאות. עבדתי יומם וליל, גייסתי קרוב ל-30 מיליון שקלים, שיקמתי את מחלקת הנוער, הבאתי הישגים – הרי הטבלה לא משקרת – וכל זאת בהתנדבות ובאהבה. למרות זאת, מדי יום ספגתי קללות, גידופים ואיומים מצד אוהדים, ושמעתי מהם ומצד כמה עיתונאים טענות שאיני יודע לנהל”.
כבירי (רדאד ג'בארה)“כמה ימים אחרי מכירתו של ורמוט פנו אלי אנשי עמותת האוהדים באמצעות ויצמן ואמרו כי הגיעו מים עד נפש וכי הם רוצים לקחת ממני את הקבוצה. עוד לפני שוויצמן הספיק לסיים את המשפט אמרתי: "אם הם מוכנים לקחת על עצמם את כל החובות ואת כל הזכויות, אעביר להם את הקבוצה לאלתר".
“ויצמן ניהל משא ומתן קצר, ובסיומו חתמתי על הסכם העברת הזכויות. העמותה התחייבה לקבל עליה את כל החובות. עם החתימה התנתקתי למעשה מהפועל תל אביב. למזלם של אנשי העמותה, כעבור חודשיים-שלושה, בקיץ 2015, קנה איש העסקים אמיר כבירי את הקבוצה. אלמלא הרכישה, העמותה לא הייתה מצליחה להחזיק מעמד אפילו עד סוף העונה. כשפגשתי את כבירי לאחר שקנה את הקבוצה, אמרתי לו דבר אחד: "אתה בא משער 5, השער של האולטראס. תתרחק מהם. אל תשמע להם כלל, ואם תשמע – עשה בדיוק ההפך ממה שהם דורשים". לצערי, כבירי לא הקשיב. בדצמבר 2016, לאחר שעזב את הפועל, אמר לי: "אני מעריץ אותך על מה שעברת בשנתיים וחצי שהיית בקבוצה. אילו שמעתי לעצתך ונמנעתי מלשמוע בקולם של האוהדים, לא הייתי מגיע למצב הזה".
רמון חושף: מדוע מתיו ברונפמן לא קנה את הפועל ת"א
רמון מקדיש גם לא מעט מילים בספר לניסיונות שלו למצוא רוכש רציני לקבוצה. הוא למעשה חושף את המגעים מול המיליארדר מת’יו ברונפמן ומדוע הוא לא רכש לבסוף את הקבוצה.
"עם המיליארדר השני שהביע עניין ברכישת הקבוצה, מתיו ברונפמן, נפגשתי כעבור יומיים לארוחת צהריים במועדון בוגרי הרווארד שבניו יורק. האווירה הייתה נהדרת. ברונפמן ביקש תקופת בלעדיות של חודשיים כדי לבצע את הבדיקות הנדרשות לקראת הרכישה. אמרתי לו: "מה יש לבדוק? אתן לך את כל המספרים, ואחתום לך על התחייבות שכל חריגה מהמספרים היא עליי".
התקרית המפורסמת בדרבי. ברונפמן נסוג (יניב גונן)“שוב שיחקתי "פוקר בלוף". הסברתי שאני זקוק לתשובה מיידית, שכן עליי להכין כבר עתה את הקבוצה לעונה הבאה, למשחקים בליגה ובאירופה. אמרתי את הדברים האלה בשעה שידעתי שאין לי שקל בקופה וכי ברונפמן הוא קרש ההצלה של הקבוצה. התפשרנו על תקופת בדיקה של חודש. "יש לך הרבה כסף", אמרתי לברונפמן לקראת סיום פגישתנו, "אבל אין דבר שיקפיץ אותך לחברה הישראלית יותר מבעלות על קבוצת כדורגל, ואל תקשיב למה שאחרים ינסו להגיד לך”. לצערי, הוא דווקא הקשיב. כעבור כמה ימים, עם בואו לארץ, הוא שוחח עם שניים-שלושה חברים קרובים. הם ייעצו לו להתרחק ממגרשי הכדורגל בכלל ומהפועל תל אביב בפרט”.
“במחי מכה אחת, חיסל "פואד" את האפשרות להצלת הפועל. מי ירצה להתקשר עם קבוצה שחלק מאוהדיה מרביצים לשחקנים?".
האולטראס נהגו באלימות קיצונית ובבריונות”
רמון מקדיש לא מעט בספר לאוהדי האולטראס . "כן, גם זה קרה בהפועל, אם כי לאחר תקופתי. בריוני האולטראס לא חדלו להתפרע נגד הבעלים. בפברואר 2019, האחים ניסנוב, הבעלים הנוכחיים של הקבוצה, כינסו את השחקנים, וכך אמר איציק ניסנוב: "אני חושב שדוח המפרק (ראו להלן) החסיר את הקומץ של הפועל תל אביב בקהל שעשה נזק בעבר ומנסה לעשות נזק שוב. לידי יושב זאביק, שהכרתי אותו רק ביום שנכנסתי להפועל תל אביב. אשתו של זאביק היא אשת חינוך, מורה שבשעות הפנאי שלה מגיעה למחלקת הנוער ונותנת שיעורי עזר לילדים שמשחקים אצלנו, והקומץ שאני מדבר עליו הגיעו אליה והתחילו לקלל אותה. זה מסוג הדברים שמוציאים את החשק להתעסק בכדורגל. אנחנו משקיעים פה זמן, כסף, ואנחנו עושים הכול באהבה, וכשמגיע קומץ כזה קטן ומקלל אישה כזאת, שרק צריך להכיר לה תודה”.
כל מי שהתעניין באותה עת ברכישת הקבוצה נסוג מהרעיון, כל אחד וסיבותיו. איש עסקים רוסי עשיר שהתעניין בקניית הקבוצה בא לצפות באחד ממשחקיה. למחרת, התקשר אלי ואמר: "מר רמון, מגל ופטיש אדומים היו לי עד מעל לראש ברוסיה. אין לי עניין בקבוצה הזאת".
אוהדי הפועל ת"א מחוץ לביתו של ניסנוב (שחר גרוס)“גם האולטראס עשו לא מעט כדי להבריח רוכשים פוטנציאלים. אמרתי להם: "למה אתם כותבים בכרזות 'מייצגים את הפועל ולא את ישראל?' תכתבו 'מייצגים את הפועל' וזהו. למה להיות אנטי? למה להיות נגד ישראל?" דברי נפלו על אוזניים ערלות. בגללם, הייתה לפועל בעיית תדמית. הם לא הסתפקו בהברחת קונים פוטנציאלים, אלא נהגו באלימות קיצונית ובבריונות. ילד קטן שהגיע למשחק עם דגל ישראל בידו ספג מכות מידיהם”.
“אוהדים מסוימים וגורמים אחרים טענו שאני מרוויח משהו מהקבוצה. האמת היא שההפך הוא הנכון: אמנם בתחילת הדרך סוכם שבתמורה לעבודתי אקבל שכר והחזר הוצאות, אבל ויתרתי על כך כיוון שלא היה תקציב לשלם לי. יתר על כן, גיליתי שהעיסוק בקבוצה גוזל את כל זמני, מרצי ונשמתי, עד כדי כך שבתי נוי נהגה לשאול אותי, ספק ברצינות ספק בצחוק: "מה שלום האחות שלי, הפועל?".
“רוב שעות היממה הייתי עסוק אך ורק בענייני הקבוצה, וכל העת הופעל עלי ללא הרף מכבש לחצים מצד אוהדים ועיתונאים – שני גורמים שלעולם אי אפשר לרצות אותם. כך למשל, באו אלי בטענות: "למה אתה לא מפטר את אבוקסיס?" ולאחר שפיטרתי אותו, התלוננו: "למה פיטרת את אבוקסיס? האוהדים גברו על המנהל".
רמון כותב בנחרצות: “דומני שהדברים מדברים בעד עצמם. אם לא יורחקו האולטראס מהפועל תל אביב, היא לעולם לא תשוב לקדמותה כקבוצת צמרת בכדורגל הישראלי".
רמון מסיים את הפרק על הכדורגל וכותב: “דבר אחד לא הצליחו האולטראס לעשות. גם לאחר שהתנתקתי מהפועל, בעל עת שאני יושב מול הטלוויזיה וצופה במשחק של אהבתי משכבר הימים, ולא משנה נגד מי ובאיזו ליגה, הדופק שלי מואץ ואני מתרגש. ממש כמו אותו ילד בשנות החמישים שלפעמים הצליח להיכנס בשעריו של "באסה".
הרס את מכירת הפועל: הדרבי מתפוצץ