הכדורגל הישראלי מציין היום (שלישי) עשר שנים למותו של אבי כהן ז"ל. התקופה הזו מביאה עמה הרבה עצב במשפחתו. בנובמבר (14.11) זהו תאריך הולדתו, בדצמבר (29.12) יום מותו. אומנם המשפחה חיה את האובדן שלו מדי יום ביומו, אבל גם עשור אחרי התאונה זה משהו שקשה לעכל.
"עשר שנים זה המון. זה הרבה מאוד זמן", אמר בנו תמיר כהן. "זה נראה לי הזוי שעברו עשר שנים, אבל אנחנו מתקדמים בחיים, סובלים את הכאב הזה כל הזמן וזה לא משנה אם עברה שנה או עשר. הסיטואציה נשארה אותה סיטואציה מבחינתי. אני מתגעגע אליו המון, כמו בהתחלה, כך גם עכשיו. הזמן לא מרפא את הכאב והגעגוע, זה הולך וגובר. אני נמצא באותן תחושות, רגשות ומחשבות שמלוות אותי לאורך כל הדרך".
תמיר כהן (חגי ניזרי)בנו, כדורגלן העבר, הוסיף: "אבא שלי היה דמות מאוד דומיננטית בבית, בלי קשר לכדורגל. הוא היה המרכז בבית. כולם חושבים שהיה קשור אליי בגלל הכדורגל אבל זה ממש לא נכון. אומנם המשכתי את דרכו בכדורגל, אבל גם אחי וגם אחותי היו קשורים אליו באותה רמה והוא חסר לכולנו".
תמיר התייחס גם לתארים האחרונים של ליברפול, הקבוצה בה שיחק אביו: "אנחנו אוהדי ליברפול בבית. אני שמח וכיף לי לראות אותה מצליחה בתקופה האחרונה. היא בין הקבוצות היחידות שאני ממש צופה בכל משחק ומשחק שלהן בטלוויזיה. גדלנו עליה. כשאבא שלי שיחק שם זו הייתה סנסציה. זה היה מטורף. הוא היה בין השחקנים הראשונים שהגיעו מחוץ לאי הבריטי לליברפול של שנות ה-80, ועוד כישראלי. היא הייתה קבוצה גדולה. אנשים בארץ לא הבינו מה קורה. זה היה מעבר אדיר, כשאתה מסתכל על זה היום אני לא יודע לאיזו קבוצה להשוות אותה. זה כאילו כמו שיהיה שחקן ישראלי בברצלונה של שנות האלפיים, הוא היה בקבוצה שהייתה פשוט בלתי ניתנת לעצירה".
תערוכה לזכר אבי כהן ז"ל (יניב גונן)לתמיר יש כמובן חוויות אישיות עם אביו גם מהתקופה שלו באנגליה. "הוא היה אגדה שם", הוא נזכר. "כששיחקתי שם לא היו משייכים אותי אליו. כשהוא היה מגיע אליי לאנגליה והיינו נוסעים לראות את יוסי בניון בליברפול אז אוהדים היו מזהים אותו ברחוב, שזה מדהים כי אתה מדבר על הפרש 30 שנה קדימה. הייתי מטייל איתו שם ואנשים היו מצליחים לזהות אותו, משהו שתמיד היה מעלה חיוך על הפנים. הוא השאיר אחריו מורשת של כדורגל חזקה ואדירה".
אלמנתו של אבי כהן ז"ל, דורית, שיתפה: "עכשיו אני מבינה את משמעות הזמן. עברו עשר שנים? איך? זה מטורף. זה כאילו קרה אתמול. נכון שהחיים ממשיכים ושאנחנו משפחה מדהימה ומחוברת, אבל אבי חסר לנו בכל יום. לא חסר רק לנו, הוא חסר לכולם. הוא נכנס ללב של כולם ולא יוצא משם".
דורית כהן (אבי רביבו)דורית סיפרה כי "במהלך עשר השנים האלה אבי החמיץ המון. נולדו לו עוד חמישה נכדים, הבן שלו התחתן, קרו כל כך הרבה דברים שאבי החמיץ וזה פשוט כואב לי. בתקופה הזו אני תמיד בדאון, כי בנובמבר זה יום ההולדת שלו ובדצמבר זה יום השנה שלו. אני יושבת ונזכרת בו כל הזמן, כאילו אתמול קיבלתי את הטלפון שהודיע לי על התאונה. אני שמחה לראות שאנשים זוכרים אותו וכל הזמן מדברים עליו, שיש מי שמנציחים את שמו ואני חושבת שמגיע לו שככה יזכרו אותו וידברו עליו".
בנו תמיר ציין: "אנחנו חיים את זה תמיד. אזכרה זה עוד תאריך ביומן מבחינתי, אני לא מחכה לה בשביל להיזכר בו או בשביל לחשוב עליו. זה מלווה אותי בכל מחשבה ותנועה. הוא היה חיובי תמיד, היה אבא מאוד כיפי, חבר אמיתי. בכדורגל הוא היה ענק, הוא נגע בהמון אנשים והתרומה שלו הייתה אדירה. מודל לחיקוי של אנשים רבים, במיוחד שלי. זו הייתה זכות להיות הבן שלו במשך 26 שנה וזו זכות להיות הבן שלו גם עכשיו".