לא סדר ולא חדש
במשחק העונה הראשון אין כל ספק שמכבי חיפה הפסידה 2:2 באצטדיון סמי עופר. במקום לקבוע סדר חדש בליגת העל, בזמן שיש לה משחק חסר ולהיות מסוגלת לפתוח פער של 9 נקודות מהאלופה בפוטנציאל, הקבוצה של ברק בכר הסתפקה בשמירה על סטטוס קוו ממנה והפער, למרות שאין טעם לדבר עליו כרגע, נותר על 4 נקודות – מרחק של משחק וחצי במקום אפשרות לשלושה משחקים.
לטווח הארוך יש דווקא משמעות לערב הזה, לא רק מבחינת הטבלה. בפועל, מכבי חיפה, שלא הצליחה להרוג את המשחק למרות שיש לה שחקני הכרעה חדים וקרי רוח שפשוט לא הגיעו למספיק מצבים מסוכנים, בעצם החזירה את מכבי ת"א לעניינים בליגה ועזרה לה לצמצם את הפער המטורף שהיה בין הקבוצה של יורגוס דוניס באירופה לבין זו שמשחקת כאן בישראל ומתקשה מול מכבי פתח תקווה ובני יהודה.
תגובות מכבי חיפה אחרי התיקו מול מכבי ת"אבחסות הירוקים, הצהובים קיבלו לקראת המשך העונה גם בוסט פסיכולוגי לא מבוטל, כשחזרו למשחק אחרי שכבר היו בעמדת הפסד מוקדם מאוד. לבסוף, המילה האחרונה הייתה, כמובן, של יונתן כהן, כוכב המפגש הגדול של העונה שעברה, שכמעט שוחזר מבחינת המהפך, כשהצהובים מת"א עוד התאכזבו מתוצאת הסיום ולא היו מספיק מדויקים. מלבד העובדה שלא הצהירו כוונות, לא אותתו ולא יצרו הרתעה, בעוד הירוקים מתמודדים בעצמם עם מחסום פסיכולוגי בכך שעדיין לא ניצחו את היריבה הגדולה שלהם בכרמל, הם ינסו לפחות להגדיל את הפער במשחק החסר ולמזער את הנזק.
איכשהו, הקבוצה של בכר הוכתרה כפייבוריטית לפני המשחק הזה למרות שהתמודדה מול יריבות סרביות מהליגה השנייה במחנה האימונים בחודש האחרון בזמן שהחבורה של דוניס ניצחה את קרבאח וסיבאספור בשלב הבתים של הליגה האירופית. בסופו של דבר, היא צריכה להגיד תודה גדולה לשחקני מכבי ת"א על כך שלא הפסידה. מי שהרוויחו הם הצופים כמובן, שקיבלו 90 דקות של הנאה ובריחה.
יונתן כהן חוגג (רדאד ג'בארה)שדרת ירושלים
בניגוד למה שנראה על פניו, הפועל תל אביב היא כבר ממש לא עומרי אלטמן ועוד 10. ב-1:1 מול בית"ר ירושלים הוא אמנם שוב היה היחיד כמעט שסיכן את שער היריבה, הוסיף להיות הכובש היחיד של הקבוצה של ניר קלינגר עם הפנדל שלו (במצב נייח שני, מהווה את שני השערים האדומים והבודדים העונה), אבל מאחוריו – החברים נכנסו לפעולה.
השדרה המרכזית של הפועל ת"א הוכיחה את עצמה ככזאת שתכריע בעונה הנוכחית, ולמרות שנעצרה מול בית"ר ירושלים, במתחם חודורוב כבר בונים עליה. ארנסטס שטקוס הזכיר למי ששכח ולא ראה אותו משחק יותר מדי בשנה האחרונה, שמדובר בשוער שמביא נקודות במו ידיו וכך היה, כשעצר את רועי פדידה באחד על אחד לקראת סיום המשחק והשאיר נקודה אחת בבלומפילד, בדקות שבהן בית"ר כמעט הפכה את התוצאה.
שטקוס. מביא נקודות (רדאד ג'בארה)שי אליאס חזר מההשאלה בסקציה נס ציונה בתור שחקן אחר לחלוטין, ועליו תוטל האחריות העונה במרכז השדה של האדומים, אחרי משחק נהדר שלו, לאחר שכבר הראה ניצוצות במשחקי האימון לקראת החזרה לפעילות. וכמובן, הקאמבק של אדי גוטליב להפועל עשה את שלו. סדר וארגון, שקט וביטחון, עוצמה וקשיחות – כמה שהקבוצה הזאת התגעגעה אליו, בלי קשר לאוהדים שיודו בכך ואלו שלא יודו לאור העבר הטעון שלו בוולפסון.
בשדרות ירושלים, לא רחוק מבלומפילד, הפועל ת"א קיבלה גם דחיפה מהאוהדים, שליוו אותה באימון המסכם והטריפו את השחקנים בחודורוב לפני ההגעה לאצטדיון לקראת המשחק. סופ"ש יצרי של האדומים, שהחל במחאת האוהדים ונמשך בתיקו מול בית"ר, בלי כדורגל גדול אבל עם ניחוח של הפועל הקשוחה והטקטית של העונה שעברה, הסתיים עם תקווה לקראת המשך העונה, או לפחות עד הסגר הבא – רק לא להיראות כמו לפני הסגר האחרון.
אוהדי הפועל ת"א. נותנים דחיפה (חגי מיכאלי)שדרת הכוכבים
מן העבר השני, שדרת הכוכבים של בית"ר ירושלים עוד לא נוצצת ממש ואת הכוכבים האלה כבר קשה לסדר, ויהיה עוד יותר קשה בהמשך העונה. למעשה, לראשונה במסגרת שיתוף הפעולה בין סלובודאן דראפיץ' לשי ברדה, הם מתמודדים עם סגל שלא הם בנו, כמעט ולא השפיעו על בנייתו מאז שהחלו לעבוד וצריכים לנהל קבוצה עמוסת ציפיות, אבל כזאת שהם עדיין צריכים לסדר ולארגן. בשביל סגל מפוצץ שכזה, צריך חיזוק בניהול שלו, צריך לפחות שני מאמנים ובלי מחצית-מחצית, ששניהם יעמדו על הקווים ביחד.
עצם העובדה שעידן ורד, שנכנס במחצית המשחק בבלומפילד כמחליף, היה המצטיין בשורות בית"ר ירושלים – אומרת בעצם הכל. דראפיץ' וברדה חזרו לבירה אחרי ארבע שנים במכבי נתניה, היישר אל האתגר הגדול ביותר בקריירה שלהם, בטח אחרי הטעם החמצמץ בו סיימו את הפרויקט שלהם בעיר היהלומים, במסגרתו יצטרכו לנהל כמויות של כישרון ואגו שעוד לא הכירו, ויש להם לא מעט מה להפסיד.
ורד עם אוחנה ושועה. לא יכול לבד (רדאד ג'בארה)ורד, מיכאל אוחנה, ירדן שועה, אלירן עטר – אי אפשר לשחק עם ארבעת ביחד בהרכב, בטח לא בשיטת היהלום של דראפיץ' וברדה, ואי אפשר לדעת אף פעם את מה מפסידים כשאחד מהם לפחות יישאר על הספסל. וזה מבלי לדבר על לירן רוטמן, שראוי לקבל יותר הזדמנויות, שלום אדרי שפתח, רועי פדידה שנכנס וכמעט הכריע ועוזיאל פרדו המבטיח. וזה גם בזמן שמתאוסיניו ופלייטר האסלביינק פצועים. וכל זה רק מבחינה מקצועית, ומה עם כמויות האגו שיש בחדר ההלבשה הזה?
כל מה שטוב ולא טוב
קצת כמו מכבי ת"א, גם הפועל ב"ש ממצה את עצמה עד כה העונה בעיקר באירופה ועדיין לא התניעה בליגת העל. ומבלי להיכנס למשחקים ההרואיים בליגה האירופית או למאכזבים בליגה, צריך להתעכב בעיקר על שחקן אחד, שמושך כל כך הרבה אש ויכול אפילו להיות הפרזנטור וסמל של ליגת העל וגם של איגוד השופטים – ז'וסוואה – כמובן. הוא לגמרי גיבור, כובש ומבשל ומלהיב, אבל ממש לא כובש את יצרו. יכול לפרק כל הגנה בטאץ' גאוני וקסום אחד, אבל לא יודע לרסן את עצמו ומדגיש את זה שוב ושוב.
ז'וסוואה. גיבור לטוב ולרע (אורן בן חקון)מקצועית, אי אפשר לתאר במילים עד כמה האיש משמעותי, מלבד חמשת השערים ושלושת הבישולים בכל המסגרת מפתיחת העונה, אבל זה לא רק זה. הקשר הפורטוגלי הוא כל מה שמעניין בכדורגל בגוף אחד, והוא גם מדגיש "היטב" את טעויות השיפוט שבוע אחרי שבוע, ויעידו על כך אלמוג כהן, טל בן חיים וגם ניסו אביטן. קללות, דחיפות, מרפקים, אמוציות, חוסר כבוד כלפי שחקנים ומאמנים, גולים, בישולים ובעיקר כותרות ובאז. ז'וסוואה הוא כל מה שיפה ולא יפה בכדורגל הישראלי, והוא בעיקר בית חרושת לעניין סביב משחקי ליגת העל, על המגרש ומחוצה לו, לחיוב ולשלילה.
לצאת לאירופה, במתחם שפירא
במכבי נתניה לא ממהרים לצאת בהצהרות ולכוון גבוה העונה, ובצדק, אחרי העונה שעברה המאכזבת, אבל הקבוצה שבנה בעיר היהלומים ריימונד אטוולד כבר לא יכולה לחכות לקראת המשך המאבקים בליגה כדי להבין אם היא נמצאת בחלום או שמא תצליח לתת פייט לכל קבוצה, ולשאוף גבוה העונה תחת המאמן ההולנדי.
ה-0:7 הענק על בני סכנין כבר עבר, הפועל כפר סבא ספגה 3:0 מנתניה, שבינתיים הפכה עד כה להתקפה הטובה ביותר בליגה עם 12 בישולים, כשגבי קניקובסקי ויונס מלדה אחראיים על שישה שערים כל אחד. לא מדובר עדיין באריות הליגה, אבל זאת פתיחה מבטיחה ומעוררת כבוד. ביחס לציפיות ממנה וביחס לתקציב הצנוע – כ-17 מיליון שקלים בלבד.
שחקני מכבי נתניה חוגגים עם יונס מלדה (חגי מיכאלי)"בוודאות, אנחנו מתאמנים הכי קשה בארץ ורואים את זה במשחקים שלנו", התגאו בנתניה לאחר המשחק, ומבלי להיכנס לרמת האימונים של שאר הקבוצות, אפשר לראות זאת כסוד של הקבוצה הזאת – השחקנים שלה פשוט מאוהבים באימונים. אותו סגל, שחלקו חרק שיניים בקיץ נוכח שגרת האימונים הקשה והתקשה לעמוד בקצב של ההולנדי, הבין עם הזמן שמבלי לחפש לעצמו קבוצה בליגה נידחת כזאת או אחרת, מעצם הכללתו בסגל הזה הוא בעצם משחק באירופה.
היום התוצאות כבר ניכרות על כר הדשא, אבל עוד לפני זה נראה שהיה שהחבורה הצעירה של מכבי נתניה, שמלווה במבוגרים האחראיים דני עמוס, אלמוג כהן וחן עזרא, נלקחת על ידי אטוולד לקצה של עצמה. מבחינה גופנית, טקטית ואפילו מנטלית.
ריימונד אטוולד. יש תוצאות (חגי מיכאלי)מלדה עושה כבר יותר ממה שעשה מאז שעלה לבוגרים בכמה משחקים, קניקובסקי פורח יותר מתמיד, עידו וייר מפתיע לטובה באגף הימני, אביב אברהם עשה את קפיצת המדרגה שכל כך צופתה ממנו בקישור, כהן ממשיך להנהיג ולנהל, עזרא לוקח הרבה יותר אחריות, זרים נפלאים בדמות זלטאן שחוביץ' ולאמק בנדה, אפילו וירג'יל ואן דייק שגמר את העונה חזר לשחק כדורגל במדים הצהובים-שחורים. גם אקינסולה אקיניימי וקאוון פרייטר כבר הראו ניצוצות, אבל התחרות על ההרכב גדולה, כשעמרי גאנדלמן לא ממש הולך לפנות את מקומו לבלם הנורבגי והחלוץ הג'מייקני תרם כבר מהספסל ולא יכול להזיז כרגע אף אחד בחלק הקדמי.
אימונים של שעתיים וחצי מעלה הפכו לדבר שבשגרה, ההתבכיינות הקלה מאחורי הקלעים נשמעת פחות ופחות והתוצאות בשטח מדברות בעד עצמן. בסופו של דבר, שחקני מכבי נתניה ישתפרו תחת אטוולד. הם מרוויחים מהעבודה בין אם הם משחקים ובין אם לא, כך שגם מי שממורמר לא ממש ממורמר. היכן הם יסיימו את העונה? זאת כבר שאלה אחרת, אבל בעיר היהלומים נבנה פרויקט חדש ויסודי שכל כך מסקרן מה יתפתח ממנו.
הכל חוץ מבננות
ואם אף אחד לא הימר על מכבי נתניה שתפתח כך את העונה, מה לגבי מכבי פתח תקווה שמוליכה את הטבלה עם 9 נקודות. מלבד אטוולד, שהציג כדורגל נפלא בליגה הלאומית בעונה שעברה ביחד עם בית"ר ת"א/בת ים והוציא הרבה יותר שמצופה ממנה, גיא לוזון ממשיך במומנטום הנהדר ולא נעצר גם אחרי פגרת הקורונה.
אור אינברום חוגג עם שחקני מכבי פ"ת (נעם מורנו)ההגנה עומדת איתנה עם אריק ינקו ומרקוס דיניז כמבוגרים האחראיים לצדם של ירדן כהן, דניאל פלשר, אור בלוריאן ומוחמד הנדי, בקישור מוחמד סרסור מרשים ומראה התקדמות גדולה, ביחד איתו גיא חדידה, אור אינברום ותאי בריבו מוציאים לפועל וכמובן היהלום ליאל עבדה. אחרי שדרסו את הלאומית והתאכזבו בגמר גביע המדינה, המלאבסים של לוזון ראויים להרבה יותר מחמאות בימים האחרונים, ולא לעיסוק רק בסערת הגזענות והבננות.
תיאום ציפיות
בני יהודה ומ.ס אשדוד סיפקו לנו את המשחק המעניין והפורה ביותר בשלב הבתים של גביע הטוטו, כשהחבורה של רן בן שמעון הביסה 1:5 את זו של אלישע לוי בבלומפילד. מאז, הקבוצה מעיר הנמל לא ממש הצליחה להתרומם עם שלושה הפסדים רצופים, ואחרי שניצחה בפעמיים, היא שוב הגיעה לאצטדיון ביפו רק כדי להפסיד שוב, לאותה בני יהודה, הפעם בהדרכת ניר ברקוביץ'.
ניר ברקוביץ' ושחקני בני יהודה (שחר גרוס)בעוד אשדוד התייצבה לעונה עם החלק ההתקפי המסקרן והמבטיח שלה בדמות החלוצים דין דוד ושגיב יחזקאל (שכבש רביעייה אדירה באותו משחק), גם המשחק ההתקפי לו תורמים כמובן שלומי אזולאי, רועי גורדנה, מוחמד כנעאן ופיראס אבו עקל, ועם ציפיות להמשיך את העונה בחלק העליון של הטבלה, בניגוד לפספוס הפלייאוף העליון העונה שעברה – היא עדיין מבטיחה ועוד לא מקיימת, ומשהו בהתקפה שלה תקוע. למעט אותה חמישייה.
בניגוד אליה, בבני יהודה לא דיברו על עצמם כפספוס (למרות שהיו קרובים יותר ליעד שלהם בעונה שעברה) ובשקט בשקט בנו קבוצה טובה מאוד עם חלק התקפי שלא היה מבייש קבוצת צמרת עם ניב זריהן, מוחמד גדיר, רועי בן שמעון, פדרו קמפוס, עמית זנטי, אריאל לזמי ומתיאה ליואיץ'. אחרי שהובסו על ידי רב"ש וחבורתו, הכתומים יצאו לרצף של שלושה ניצחונות רצופים ומרשימים, התאכזבו מול הפועל כפר סבא וכבר הספיקו לצאת חדשה עם המאמן החדש, שהשיג 0:1 על אשדוד בבכורה.
שחקני בני יהודה חוגגים עם עמית זנטי (שחר גרוס)מדובר רק על פתיחת העונה כמובן, אבל הדרך שהחלה בשלב זה של העונה תהיה משמעותית מאוד לקראת המאבק על הפלייאוף, בה השתיים רוצות לקחת חלק. בשנה שעברה הן פתחו לא טוב את העונה ואז התאכזבו רגע לפני חלוקת הליגה לשניים. הפעם, הן ינסו לעשות אחרת. כרגע לפחות נראה, שלאשדוד תהיה עבודה הרבה יותר קשה, לאור עזיבת סמואל אלאבי שהיה מקשר מצוין בין מרכז השדה לחלק הקדמי, בעוד הזרים החדשים עדיין לא נכנסו לעניינים.