עוד אכזבה לאוסף: ישראל הודחה מפלייאוף היורו
כמה קרוב, ככה רחוק: הנבחרת עלתה עם תקוות ורוח גבית, אך אחרי 0:0 ב-120 דקות, נכנעה 5:3 לסקוטלנד בפנדלים וחלום היורו התנפץ. זהבי החמיץ מהנקודה
קורונה, הפגנות, מחאות, חוסר ודאות, סגר, חששות, עימותים ומחלוקות. כל הדברים שהפכו לאחרונה, לצערנו, לשגרה במדינת ישראל, זזו הצידה עבור האוהד הישראלי הערב (חמישי), אשר ישב מאוחד מול המסך וקיווה לקצת אסקפיזם, בריחה מהמציאות, בשנה שבה הכול קורה אולי גם החבורה במדים הלאומיים תעשה משהו לא שגרתי.
בפועל, קיבלנו עוד אכזבה לאוסף. ישראל ממש לא התבטלה, אך אחרי 120 דקות מורטות עצבים (0:0) ודו קרב פנדלים שהקפיץ לשמיים את לבבות הקהל הישראלי, הנבחרת נכנעה 5:3 לסקוטלנד בהאמפדן פארק בחצי גמר פלייאוף העלייה ליורו ופספסה הזדמנות יקרה להעפיל לגמר בחודש הבא מול סרביה.
למעשה, החבורה של וילי רוטנשטיינר, שכאמור הציגה לפרקים כדורגל טוב אך לא מספיק חד ואפקטיבי, ראתה איך חלום העלייה ליורו מתנפץ לרסיסים אל מול עיניה. 120 דקות שהסתיימו ללא הכרעה הובילו לפנדלים ושם דווקא ערן זהבי, הכוכב הגדול ביותר שיש לישראל להציע, היה היחיד שהחמיץ ובכך הסקוטים שכבשו בכל בעיטה המשיכו הלאה.
המחצית הראשונה, התאפיינה בחוסר חדות מצד שתי הנבחרות. בדקות הראשונות ישראל עלתה טוב להתמודדות ועשתה פעולות חיוביות, אך התקשתה לחדור פנימה לרחבה. ככל שחלפו הדקות הסקוטית לקחו את השליטה במשחק וגם רשמו מצבים מסוכנים, כאשר אנדרו רוברטסון וסקוט מקטומיניי היה קרובים לכיבוש. בתווך היה זה חאתם עבד אלחמיד שהגיע להזדמנות קורצת ברחבה אך לא תרגם זאת ליתרון. בתום מחצית עיקשת בסקוטלנד, 0:0 בירידה לחדרי ההלבשה.
החצי השני היה דומה ובו אמנם הקצב עלה והמפגש התנהל מחוף אל חוף, אך בשורה התחתונה לא קיבלנו יותר מדי איומים על המסגרות של שתי הנבחרות. ברבע השעה האחרונה ישראל העלתה הילוך אך שוב התקשתה לפרוץ פנימה. 0:0 בתום 90 דקות. ההארכה המותחת המשיכה באותו הקו – קרב שקול ועיקש בין שתי נבחרות שהמשחקים האחרונים בניהן כבר הוכיחו כי הן זהות כמעט לגמרי. הנבחרת בלבן של רוטנשטיינר עוד יכלה לעקוץ מהזדמנויות של ערן זהבי ושון וייסמן, אך לא הייתה מדויקת.
בדו קרב מהנקודה הלבנה כאמור, זהבי היה היחיד מבין השחקנים שפספס ואילו הסקוטים לא החמיצו מול מרציאנו. ישראל נכנעה 5:3 בתום ערב ארוך ומורט עצבים והודחה מפלייאוף העלייה לאליפות אירופה בשנה הבאה. החבורה בלבן תמשיך לחלום על עלייה לטורניר גדול, אולי בפעם אחרת, עם תקוות חדשות.