30 שנה לך תזכור: הגביע של אלי אוחנה ומכלן

30 שנה. 30 שנה להישג הגדול ביותר של כדורגלן ישראלי באירופה. היום לפני 30 שנה קיבל אלי אוחנה את הכדור באגף שמאל בסטאד דה לה מנו בשטרסבורג לעיני 40,000 צופים. הישראלי תעתע במגן שלו פרנק וורלאט, והניח את הכדור על הראש של חברו לקבוצה פיט דה בור שהסתנן לפינה הקרובה והכניע את סטיינלי מנזו, מה שהביא את הגביע למכלן.

אוחנה, שרבים מעידים כי יכול היה להגיע הרבה יותר רחוק בקריירה האירופית שלו, בחר כידוע לחזור לקבוצה בה גדל, בית”ר ירושלים, לא לפני שעבר בדרך אצל בראגה הפורטוגלית, אליה עבר אחרי שלוש שנים במכלן בהן כבש 34 שערים בכל המסגרות, מתוכם תשעה במסגרות אירופיות.

אלי אוחנה בתמונה הקבוצתית (ארכיון מכלן)

הדרך לגביע הנכסף בו זכתה מכלן, בהחלט רגע השיא בתולדות המועדון הבלגי, עברה ברגליו של אוחנה. בסיבוב הראשון ניצחה מכלן 0:1 ו-0:2 בצמד המשחקים מול דינמו בוקרשט הרומנית. בסיבוב השני אוחנה נכנס לעניינים כשכבש צמד ב-0:2 של מכלן על סט. מירן הסקוטית ולקח את הבלגים לרבע הגמר שם פגשה מכלן את דינמו מינסק לצמד משחקים צמוד ומותח. בראשון ניצחה מכלן 0:1 בביתה, ובגומלין סיימה ב-1:1 הודות לשער המפורסם על המגרש המושלג של מי אם לא, אלי אוחנה.

בחצי הגמר הוגרלה מכלן מול אטלנטה האיטלקית וידעה כי היא חייבת להמשיך במסע החסר תקדים שלה אל עבר הגביע; במשחק הראשון שנערך בבית אוחנה שוב לא אכזב וכבש כבר בדקה השביעית. האיטלקים השוו ל-1:1 אבל שער של פיט דה בור בדקה ה-83 קבע 1:2 לקראת הגומלין, אותו ניצחה מכלן בתוצאה זהה והעפילה לגמר, אליו חיכתה לראות אם תפגוש את מחזיקת הגביע אייאקס או שמא תהיה זאת מארסיי הצרפתית.

אלי אוחנה חוגג (ארכיון מכלן)

אל הגמר הגיעה אייאקס האימתנית. לרוע מזלה כבר בדקה ה-14 דני בלינד הורחק ומאותו רגע הבלגים השתלטו על המשחק ולא הפסיקו לתקוף. בדקה ה-53 הגיע הרגע הקסום של אוחנה ומכלן. כאמור, החלוץ הישראלי בישל באומנות אופיינית את השער הבודד במשחק שקבע כי גביע המחזיקות לעונת 1987/88 נוסע לבלגיה.

לרגל המאורע, שוחחנו עם גיבורי המשחק וחבריו של אוחנה באותם ימים – כובש השער פיט דה בור ומגנה השמאלי של מכלן גירט דפרם, שלא הצליחו להסתיר את ההתלהבות והחיבור שלהם לאחד מגדולי שחקני ישראל בכל הזמנים.

“אוחנה הביא ‘סטייל חדש’ למכלן ועשה דברים שמעולם לא ראינו קודם”

פיט, תאר לנו את רגע הגול בגמר מול אייאקס, כאשר אלי אוחנה פרץ על הקו השמאלי והגביהה לך את הכדור.
“זה כנראה הרגע החשוב בחיי. היה לי חיבור מצוין עם אלי. ידעתי מתי אלי עושה את המהלכים שלו, אז פשוט הייתי צריך לרוץ לקורה הקרובה. כבשנו הרבה שערים ככה. הוא לקח את השומר שלו לאגף ואני רק הייתי צריך לרוץ לקרוב. התאמנו על זה בערך מיליון פעמים. למעשה, באימון המסכם לפני הגמר עשינו בדיוק את זה - הגבהת רוחב מאגף שמאל, ואני בנגיחת צלילה לכיוון הקורה הקרובה”.

אלי אוחנה ופיט דה בור עם הגביע. "היה לנו חיבור מצוין" (ארכיון מכלן)

דה בור נזכר גם ברגע שאחרי הגול ומתנצל: “הדבר היחיד שאני מצטער עליו מאותו רגע קסום זה שלא רצתי ישר לזרועות של אוחנה. אחרי שכבשתי פשוט חלפתי על פניו ורצתי ישר לספסל של הקבוצה. לא חשבתי באותו רגע, רק רצתי ועצרתי בספסל. אני קצת מתבייש שהתעלמתי מאלי בפינה, הייתי צריך לרוץ ישר לזרועות שלו ולהודות לו על מסירה מושלמת”.

מה אלי היה עבור מכלן באותם ימים ומה הוא מסמל עבורה כיום?
דה בור: “עונת 1987/88 הייתה פנומנלית עבור אלי ועבור הקבוצה. המאמן שלנו, אד דה מוס, קנה את אלי אחרי שצפה בו בקלטת וידאו. הוא מעולם לא ראה את אלי משחק בישראל. איזה סוכן שלח למכלן קלטת ביצועים של אוחנה ודה מוס אמר לבעלים לקנות את אלי במיידי. ברגע הראשון ראינו משהו שונה על המגרש. הוא הביא ‘סטייל חדש’ למכלן ועשה דברים שמעולם לא ראינו קודם. הייתה לו טכניקה מדהימה בתקופה שבה הכדורגל הבלגי היה מאוד פיזי. היה לאלי דריבל נהדר והוא קיבל מתנה להיות תמיד בפינה הימנית של הרחבה. הוא נלחם על המקום שלו בהרכב ומעולם לא הפסיד אותו. הוא היה המוח של הקבוצה, זאת הסיבה שהמאמן דה מוס נתן לו את כל החופש שהוא היה צריך על המגרש”.

“באופן אישי היה לי חיבור נהדר עם אלי על המגרש”, נזכר החלוץ, “שיתוף הפעולה שלנו בחוד היה אולי חוד ההתקפה הטוב ביותר ששיחקתי בו. גם עבור מכלן מדובר בהתקפה הטובה שהייתה למועדון מאז ומתמיד”.

גירט דפרם: “באימונים שיחקתי הרבה נגד אלי מכיוון שהייתי מגן, ותמיד כשהוא היה עובר אותי לא יכולתי אפילו לכעוס (צוחק). הוא היה יוצא מן הכלל, עם התנועות הקטנות שלו, בחיים לא ידעת מאיזה צד הוא יגיע. הוא יכול היה לבוא מימין, משמאל ולשנות כיוון ברגע האחרון. פעם אחת דה מוס ביקש מהמגנים לא לתקל אותו באגרסיביות באימונים בגלל שהוא צריך אותו. ארווין קומאן (אחיו של רונלד קומאן ר.נ) וגרהאם רוטייס לא תמיד הקשיבו לדה מוס והיו מתקלים את אלי קשה מאוד באימון. הם היו עושים את זה כדי לעצבן את אלי, כי כשאוחנה היה כועס קצת, הוא היה פשוט מבריק באותו סוף שבוע”.

כרטיס השחקן של אלי אוחנה (ארכיון מכלן)

“עם הכישרון שלו, אלי יכול היה לשחק בטופ של הכדורגל האירופי”

אתם מודעים למעמד של אלי אוחנה בכדורגל הישראלי ובעיר ירושלים בכלל? יש אוהדים מסוימים שאלי עבורם הוא אליל.
פיט דה בור: “אני יודע שהוא איש חשוב בישראל, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה. זה קצת מפתיע למען האמת, בגלל שאלי במכלן היה דיי מופנם. הוא לא היה דברן גדול ולרוב הוא לא היה בא איתנו למסיבות. בגלל האיכויות שלו כשחקן הוא היה מאוד פופולרי בקרב האוהדים. אבל אני לא חושב שמישהו באמת הכיר את אלי לעומק בתקופה שלו במכלן. הוא העביר את רוב זמנו בדירה שלו בעיר וכמובן עם הקהילה היהודית באנטוורפן. שם היו לו כמובן חברים אמיתיים בקהילה”.

גירט דפרם, המגן השמאלי באותו משחק, נזכר גם הוא באוחנה של אותם ימים: “פעם אחת הגענו עם מכלן לישראל למשחק ידידות, ואז אלי היה אדם שונה לגמרי. דיבר עם כולם וסיפר בדיחות לחבר’ה כל הזמן, והדריך אותנו בעיר, הראה לנו את כל המקומות השווים ללכת אליהם. הוא היה לגמרי שונה באותה נסיעה. אני חושב שאז הוא היה אלי האמיתי, במכלן הוא היה קצת ביישן”.

מה היו התחושות לפני המשחק? איך אוחנה היה בחדר ההלבשה?
גירט דפרם: “השחקנים המובילים בקבוצה היו מישל פרודום, קלייסטרס וקומאן. אם הם היו מדברים כולם היו בשקט. אוחנה לא היה מוביל. זה היה גם תקופה שונה, אלי היה זר שדיבר רק אנגלית בזמן ששאר השחקנים דיברו הולנדית, זה לא היה פשוט עבור אלי. היה קשה לתקשר”.

אלי אוחנה חוגג במטוס (ארכיון מכלן)

אתם בקשר עם אלי? עקבתם אחרי הקריירה שלו אחרי שעזב את מכלן?
דה בור: “אלי הוא סוג של תעלומה עבורנו. מעולם לא נשארתי בקשר איתו, הוא מאוד קשה להשגה”.

למה לדעתכם אוחנה, שכבש כמעט בכל משחק בטורניר הזה, לא המשיך לקריירה אירופאית וחזר לישראל?
דה בור: “הוא הגיע לתקופה קשוחה בליגה שלנו, זאת דעתי. הוא לא היה פיזי והיה לו קשה לתקשר. האנגלית שלו לא הייתה מדהימה ושלנו אפילו גרועה יותר (צוחק). עם הכישרון שלו אלי יכול היה לשחק בטופ של הכדורגל האירופי, ואני באמת מתכוון לזה, לטופ האמיתי. הוא היה שחקן ברמה של ליגת אלופות. במכלן סקאוטים מכל רחבי אירופה הגיעו לראות את אלי. מילאן, אייאקס, אבל אני אני לא באמת יודע למה זה לא יצא לפועל. אולי הנשיא של המועדון דרש יותר מדי כסף עבורו”.

גירט דפרם: “הוא זכה בפרס בראבו ב-1988, ומספיק לראות מי זכה בתארים האלה, כדי להבין. כל השחקנים הטובים בעולם זכו בתואר הזה. רוברטו באג’יו, כריסטיאנו רונאלדו, וויין רוני ו… אלי אוחנה. זה מטורף. אולי הוא לא רצה קריירה כזאת גדולה. אולי הוא פשוט נהנה להיות הכוכב הגדול בישראל”.

אלי אוחנה בחגיגות הזכייה בגביע (ארכיון מכלן)

היה לאלי כינוי כלשהו במכלן? מה היה השיר המיוחד ששרו לו?
גירט דפרם: “לא זכור לי כינוי מיוחד, אבל שיר השחקן של אלי היה 'Gimme hope Ohana' (תן לי תקווה אוחנה) על בסיס שירו של אדי גרנט Gimme hope Joanna. הם שרו לו את זה בכל שבוע, הוא באמת היה יקיר האוהדים. הייתה לו את הטכניקה הכי מדהימה, הוא הלהיט את האצטדיון עם הדריבל שלו והוא היה סוג של תעלומה, זאת הסיבה שהוא היה כזה פופולרי. במיוחד עם הבחורות. הן כולן ראו בו גבר יפה תואר”.