בעקבות המחלוקת סביב שירי האוהדים של בית”ר ירושלים, עורך הדין איתמר בן גביר פרסם היום (רביעי) מדריך לאוהדים הצהובים-שחורים אילו שירים מותר להם לשיר ואילו לא. בן גביר כתב בתחילת דבריו: “אין מחלוקת באשר לרדיפה כלפי אוהדי בית”ר ירושלים. נער הייתי וגם בגרתי, ושורה כה ארוכה של צעדים שנועדו לפגוע בחופש הביטוי של אוהדי בית”ר היא חריגה ביותר, במיוחד במקום בו בתי המשפט קבעו פעם אחר פעם כי חופש הביטוי הוא ציפור נפשה של הדמוקרטיה, וחופש הביטוי הוא גם על המקומם והמרגיז. מדהים שכנגד אוהדי בני סכנין, שקוראים קריאות הסתה והמרדה נגד מדינת ישראל, המשטרה כמעט ולא נוקפת אצבע והפרקליטות מגלה אוזלת יד נוראית”.
מימר: מה שקורה עם הקהל לא משפיע עלינובן גביר המשיך: “סעיף 144 ב’ לחוק העונשין התשל"ז 1977 עוסק בפרסום הסתה לגזענות. ההגדרה של גזענות לפי החוק היא רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני. ראוי לציין כי בעבר הרשיעו בתי משפט אוהדים שקראו קריאות ‘מוות לערבים’ והמדיניות של הפרקליטות היא להגיש כתבי אישום בגין קריאות כאלו ולעומת זאת קריאות נגד יהודים באצטדיון דוחא לא זוכות לאותו היחס”.
“הבעיה היא שאוהדי בית”ר נמצאים על הכוונת ובפרקליטות פועלים בחוסר שוויון. אמנם זו טענת הגנה בבית המשפט וכבר נפסק כי אכיפה בררנית מקוממת מבחינת הצדק והיא עשויה לגרום לביטול כתב אישום, אך לדעתי לא צריך ללכת על הקו האפור וישנן מספיק צעקות וקריאות שאפשר לקרוא מבלי להיות חשוף להרשעה בפלילים. אתייחס איפה למה שנשאלתי, למרות שאני יודע שיש הרבה יותר קריאות ושירים. קללות נגד אחמד טיבי וחנין זועבי – אין כל בעיה לקלל את שני אלה. אמנם מדובר בחברי כנסת במדינת ישראל, אך מותר להביע ביקורת כלפיהם גם בשפה לא יפה. טיבי וזועבי אינם גזע ולכן אין כאן הסתה לגזענות. גם לגבי עבירה של העלבת עובד ציבור או התנהגות פסולה במקום ציבורי קבע בית המשפט באשר לקריאות כלפי אחמד טיבי שחופש הביטוי גובר. אין כל בעיה לקלל אותם ולכנות אותם מחבלים”.
איתמר בן גביר (משה חרמון)“לגבי קריאת מוות לערבים – כאן ישנה בעיה. קריאה זו, מעבר לכך שהיא לטעמי לא נכונה (אנחנו לא נגד כל הערבים, אלא רק נגד המחבלים, ומי שנאמן למדינה אהלן וסהלן!) היא עבירה על החוק, וחושפת את מי שקורא אותה לכתב אישום, וחבל. מוות למחבלים – דעה לגיטימית במדינה דמוקרטית. מותר לצעוק מוות למחבלים, אין בכך כל הסתה לאלימות או לגזענות, אלא דעה לגיטימית (ויותר מכך!) במדינה דמוקרטית”.
“לגבי השיר ‘הקבוצה הגזענית של המדינה’ – אין כל בעיה לשיר את השיר הזה. מדובר בחופש הביטוי, ודאי כאשר השיר, כפי שהוסבר לי, נאמר בסרקזם ובלעג נגד אלה שמכנים את בית”ר כקבוצה גזענית. אם שוטר יעצור מאן דהוא ששר שיר זה, מומלץ לתבוע את אותו שוטר באופן אישי. אם אלי טביב יבקש להרחיק אוהד ששר שיר זה מומלץ לתבוע את מר טביב בתביעה אזרחית, היות ולמעשה כרטיס של אוהד הוא חוזה בין הקבוצה לבין אותו אוהד, והשיר נאמר בציניות כלפי מי שחושב שציונות היא גזענות”.
אחמד טיבי. מותר לקלל (עמרי שטיין)“השיר ‘הר הבית בידנו’ – מדובר בתפילתו של כל יהודי כבר יותר מאלפים שנה, ודאי שאין כל בעיה עם משפט זה ואם הייתה בעיה, היו עוצרים את מוטה גור. קללות נגד סלים טועמה – גם כאן אין כל בעיה. טועמה אינו גזע, אין בקללות כלפיו משום הסתה לגזענות ובלבד שלא תהיה קריאה לפגיעה בו, אך מותר להביע דעותיכם עליו”.