סיפורה המרגש של החותרת שחזרה מריו עם הארד

למקרה שלא שמעתם עליה לפני, היום (ראשון), אין כבר אף אחד שלא מכיר את מורן סמואל, אחת מהשגרירות הכי מצליחות של הספורט הישראלי ברחבי אירופה, ועכשיו גם מדליסטית אולימפית.  לפני שנה היא זכתה במקום הראשון בגביע העולם והשנה הגיעה עד למקום השלישי באותו הטורניר. והיא בכלל כדורסלנית לשעבר, אמא במשרה מלאה ומשחקת גם כדורסל בכסאות גלגלים. 

סמואל החלה את דרכה כשחקנית כדורסל, אפילו שיחקה בנבחרת ישראל ועם מ.כ כרמיאל כשייצגה את ישראל באירופה, אלא שיום אחד היא התעוררה וחשה כאבים חזקים בגב. עוד לפני שהיא הספיקה להבין מה קורה היא פונתה לבית החולים, שם גילו שהיא סובלת מהתפרצות של מום נולד בכלי דם בעמוד השדרה, ובכך הפכה למשותקת בפלג גופה התחתון.

היא בחרה להתמודד בעזרת הספורט. תחילה עשתה זאת דרך כדורסל בכסאות גלגלים אלא שלאחר מכן גילתה ענף חדש, ענף החתירה. סמואל מספרת על הקשר הראשון לספורט הפראלימפי: "מעולם לא היו לי שאיפות לעשות משהו שהוא לא כדורסל, זו הייתה האהבה הראשונה שלי, לקח לי זמן, אבל במסגרת השיקום חזרתי לשחק כדורסל בכסאות גלגלים וממש נשאבתי לזה".

מורן סמואל עם מדליית הזהב. מועמדת בולטת למדלייה במשחקים

"במקביל, לימור, שהיום בת הזוג שלי, ניהלה פרויקטים של פיתוח ספורט נשים, ואחד מהתפקידים שלה היה למצוא ספורטאים שמתאימים לסוגי ספורט אחרים. באותה הנקודה היא אמרה לי שאני מוכרחה לנסות לחתור כי אין הרבה חותרות בעולם, ותהיה לי הזדמנות להגיע לאולימפיאדה. בתור ספורטאית, כשאמרו לי את המילה 'אולימפיאדה' ידעתי ששווה לי לנסות. במקרה הכי גרוע, אני לא אוהב את זה ואוכל לחזור לכדורסל".

אמנם האהבה של סמואל והשייט לא היתה מהמבט הראשון, אבל אחרי שהיא הבינה שיש לה פוטנציאל, השמיים הפכו להיות הגבול מבחינתה: "בתחילת הדרך, האתגר העיקרי היה ללמוד את הטכניקה של השייט. היום, אני לא מתביישת לספר שבהתחלה, כשהתאמנתי בירקון, הייתי נתקעת בגדה ודורסת ברווזים, אבל לאט לאט השתפרתי. אחרי שלושה חודשים ראינו שהתוצאות הטובות שלי מכניסות אותי לטופ 6 בעולם. אחרי חצי שנה נסעתי לתחרות הראשונה והגעתי למקום השלישי, שם קבעתי את הקריטריון למשחקים הפראלימפיים בלונדון 2012 בהם סיימתי במקום החמישי".

מורן סמואל. הגיעה מהר להישגים

על ההשתתפות במשחקים יש לה רק דברים טובים לומר: "זאת הייתה חוויה בלתי רגילה, חתרתי הכי טוב שיכולתי, והיה לי ברור שהמקום הראשון והשני הם ברמה אחרת לגמרי. הייתי מאוד צעירה, בלי יותר מידי ניסיון תחרותי. מצד שני, בדיוק שם קיבלתי את הרעב ולדעת שאני רוצה להוציא מעצמי יותר".

בשנת 2013 אפשר להגיד שסמואל חוותה את המשבר הראשון שלה בענף החתירה. דברים לא הסתדרו בצד המקצועי, היא ומאמנה החליטו להיפרד, אחרי שלא ראו באותה צורה את תכנית האימונים: "ידעתי שזה מונע ממני להתקדם ולמצות את עצמי, אז עברתי להתאמן אצל מאמנת איטלקייה בשם פאולה גריזטי, מאז, אני עובדת עם תכנית אימונים אחרת לגמרי, יותר עבודה על הטכניקה ועבודה בחדר הכושר. הורדתי 20 שניות מהזמן הכי טוב שלי תוך עונה אחת".

מורן סמואל עם המאמנת פאולה גיזרטי. שיפור גדול תוך שנה (דטלב סייב)

אין ספק שהמעבר מכדורסלנית בליגת העל לנשים, חלק מסגל נבחרת ישראל, לספורט פראלימפי, אחרי פציעה טראומטית לגוף, הוא לא קל בלשון המעטה ולא רק אצל סמואל, אלא אצל כל ספורטאי פראלימפי שמתחיל לעסוק בספורט: "אצל הרבה אנשים בעלי מוגבלויות החיים השתנו בפתאומיות. ממצב בו הם לא עסקו בספורט כלל, הם פתאום מתחילים לעסוק. כמו כן, המעבר לספורט מקצועני מספורט חובבני הוא לא קל. אני רואה את זה אצל ספורטאים אחרים שרוצים לעשות את המעבר, אבל הם לא מכירים את מה שזה דורש, אפילו ברמת הלחץ המנטאלי. אני כבר יצגתי את המדינה בעבר, וידעתי איך מרגיש לעלות למשחק גמר, אז עבורי זה היה כמו לחזור הביתה".

עד היום שומרת סמואל על מקומה בנבחרת הכדורסל של בית הלוחם תל אביב, בה היא משחקת בליגת הגברים: "השנה, להבדיל משנים קודמות, לא יצאתי לטורנירים בחו"ל כי מיקדתי את עצמי לריו. היום הכדורסל מאפשר לי להוסיף עוד ענף אלטרנטיבי לחיזוק ולכושר גופני, זה משחרר את הראש ויש בזה כיף. בכדורסל אלו הרגעים שבהם אני משתחררת, מתפרקת ונהנת. אני יכולה להגיד שאני לא יודעת מה יהיה איתי ועם החתירה אחרי ריו, אני בטוחה שעם הכדורסל אמשיך בכל אופן".

מורן סמואל. "בטוחה שאמשיך עם הכדורסל" (איתי כהן)

אין ספק שהספורט הפראלימפי לא זוכה למספיק חשיפה בציבור, גם ברמת העניין, וגם בפן הכלכלי. ספורטאי פראלימפי מתוקצב ב-2,000 שקל בלבד בחודש: "בשנים האחרונות אני רואה שיש שיפור, אני מקבלת יותר חשיפה, אבל אני גם מוכנה להיחשף. זה תהליך דו צדדי. אנחנו לא ספורטאי מחמד, אנחנו ספורטאים לכל דבר ועובדים מאוד קשה. אין לי ספק שאם הייתי אלופת העולם בחתירה אולימפית - הכותרות וההד התקשורתי היו הרבה יותר גדולים. אם אתה ספורטאי פראלימפי ואין לך ספונסר, זה קשה עד בלתי אפשרי להתקיים רק מהספורט. אלטשולר שחם לקחו אותי תחת חסותם וזה מזל גדול בשבילי".

אין ספק שיש סיבה נוספת לקפיצה ביכולת של סמואל, העובדה שהפכה לאמא לארד: "האמהות הפכה אותי לרכה יותר, בצורה טובה. היא פתחה לי עוד ערוץ בלב שהיה שמור רק לזה. לימור ואני חיכינו המון זמן שזה יקרה. ארד הגיע לעולם ב-2016, הלידה שלו הביאה הרבה שמחה ואור לבית שלנו. איך מסתדרים? לימור וארד נוסעים איתי למחנות האימונים כדי שהלב שלי לא יחצה לשניים ולימור עובדת מרחוק. בלי התמיכה של כולם, לא הייתי מצליחה".

מורן סמואל. לא הייתה מצליחה ללא התמיכה של סובביה

לא בכל יום פוגשים אישיות כמו מורן סמואל, אופטימית, שמחה בחלקה, מאושרת, אשת עבודה קשה ואחת שיודעת מה החלומות שלה ולא מפחדת להגיד לעצמה את המשפט "אם את יכולה לחלום על זה, את יכולה לעשות את זה", וגם לפעול לפיו: "באליפות העולם ב-2015 ידעתי שיש לי סיכוי לזכות בזהב, וקניתי בהפתעה כרטיסי טיסה להורים שלי ולאמא של לימור כי רציתי שהם ישמעו את התקווה. כאשר זכיתי בשנת 2012, ההמנון לא נוגן כמו שצריך ושרתי אותו בעצמי. ב-2015 הוא דווקא נוגן כמו שצריך, התרגשתי מאוד.

"אני אוהבת לשים מטרות גבוהות ולנסות להתקרב אליהן כמה שאפשר, איך אומרים? מחשבה בוראות מציאות". גאווה ישראלית, מודל לחיקוי, תחליטו אתם איך תקראו למורן סמואל, מדליסטית הארד מריו 2016.