“הכוכב האנוכי הראה שוב את טבעו האמיתי”, כך נכתב בטור של קרייג הופ ב’דיילי מייל’, כאשר הוא ביקר בצורה קשה את ג’וד בלינגהאם על התהגותו לאחר שהוחלף אמש במדי נבחרת אנגליה ב-0:2 מול אלבניה. “כעת חייבות להישאל שאלות רציניות בנוגע לשילובו במונדיאל”, טען.
“אי אפשר להאשים את ג׳וד בלינגהאם בחוסר מודעות למותג שהוא מייצג. כשגריר של עצבנות וקטנוניות, המחאה שלו נגד החלטתו של תומאס טוכל להחליפו הייתה תצוגה אופיינית של עלבון מודגש. כאן קיבלנו ‘למה דווקא אני?’. ובכן, הסיבה הייתה שהוא לא מזמן קיבל כרטיס צהוב, וכרטיס צהוב נוסף בששת הדקות האחרונות היה גורם להשעייתו ממשחק הפתיחה של המונדיאל. זו הייתה החלטת ניהול נבונה מצד טוכל, שהזהיר את שחקניו מפני מלכודת ההשעיות הזו”, נכתב באנגליה.
אולם בלינגהאם לא הסכים. ידיים מורמות ומבט נעוץ במאמן שלו, הוא הבהיר שאינו מרוצה מכך שראו את מורגן רוג׳רס מוכן להיכנס. מה שהפך זאת לגרוע יותר הוא שאנגליה בדיוק חגגה את השער השני של הארי קיין, ובלינגהאם היה צריך להילכד בשמחה הקולקטיבית, לא להתקלקל על ידי תחושת קיפוח וחשיבות עצמית. למעשה, ההתלוננות שלו החלה שניות לפני שקיין הבקיע ונמשכה גם לאחר מכן.
ג'וד בלינגהאם (IMAGO)“זו הסיבה שביוני טוכל התייחס להתנהגות שלו על המגרש כ"דוחה". זו הסיבה שבחר לשלוח מסר לכוכב ריאל מדריד בכך שהשאיר אותו מחוץ למחנה הקודם, למרות שהשחקן הכריז כי הוא כשיר לשוב לאחר ניתוח בכתף. ברור שהוא לא הקשיב. על ידי ערעור הסמכות של מאמנו, הוא נכשל כישלון חרוץ במשימה שהוצבה בפניו, להיות חבר לקבוצה. מה אומר העיסוק האגוצנטרי שלו לרוג׳רס, שניסה להתרכז בהוראות שטוכל נתן לו? מה זה אומר לקיין, שהעלה את מאזנו הלאומי ל־78 שערים והיה צריך להיות מוקד הכותרות? זה אומר שהכל יהיה תמיד סביבי, לא סביבכם. לא סביבנו”, הוסיף הופ.
“ואל תשכחו, כל זה התרחש בדקות האחרונות של משחק חסר חשיבות שכבר היה מוכרע. מי ייתן ולא נצטרך לדמיין מה היה עושה בלינגהאם אם טוכל היה חושב שלטובת הקבוצה עדיף להחליפו בחצי גמר או גמר מונדיאל. האם הוא היה קושר את עצמו לקורה כמו פעיל של ‘ג׳אסט סטופ אויל’?”
ביקורת קשה על קשר ריאל. ג'וד בלינגהאם ותומאס טוכל (IMAGO)לאחר מכן, טוכל נראה רגוע מבחוץ אך נראה שהכעס בוער מתחת לפני השטח. הוא עבד קשה כדי ליצור אווירה של אחדות. "ראיתי שהוא לא שמח", אמר הגרמני. "אני עומד במילה שלי, אנחנו עוסקים בסטנדרטים וברמת מחויבות אחד כלפי השני ובכבוד הדדי. אם מישהו מחכה להיכנס, לא נשנה את ההחלטה רק כי מישהו מנפנף בידיים".
הוא הוסיף: "אני לא רוצה לעשות מזה יותר ממה שזה, אבל אני דבק בדברי, התנהגות היא המפתח, וכבוד לחברים שנכנסים. החלטות מתקבלות ואתה צריך לקבל אותן כשחקן". כל זה מעלה שאלות רציניות לגבי התאמתו של בלינגהאם לאנגליה שטוכל רוצה להוביל לצפון אמריקה. הוא לא יאהב את העובדה שהשיח לאחר המשחק הוכתב כמעט כולו על ידי התקרית הזו.
“המעידה הראשונה של בלינגהאם באותו ערב הגיעה אפילו לפני שנבעט הכדור הראשון. אולי הוא ניסה לנקות את הסינוסים שלו מהריח הטבק שעמד באוויר, אך כשניגש לשתות משהו בקו הצד שניות לפני שריקת הפתיחה, הוא היה השחקן היחיד באנגליה שלא נכח במעגל הקבוצתי. ללא ספק זו הייתה היעדרות מקרית, אך עדיין נראתה לא טוב ברגע שבו חזרתו להרכב הייתה אמורה לשדר נכונות להיטמע בקולקטיב. כולנו יודעים איך זה הסתיים”, טען הופ.
ג'וד בלינגהאם (IMAGO)לגבי הופעתו, היו גם רגעים טובים, תיקול מציל שער ברחבה שלו, פריצה ומסירה שהובילו כמעט לשער של ג׳ארוד בואן, וכדור חכם שממנו היה אמור אברצ׳י אזה להבקיע. אבל היו גם רגעים מאותם דברים שטוכל רוצה לראות פחות משחקן באנגליה. היו רגעי תסכול שבהם תרומות של חבריו לא עמדו בציפיות שלו, כולל מחווה קפואת גפיים כשבוקאיו סאקה בחר לבעוט במקום למסור לו כשהיה לא מכוסה. הוא נעמד והצביע על כפות רגליו לאחר שהבעיטה של סאקה נהדפה.
“מעבר להיבטים הטקטיים, הייתה גם תקרית ללא כדור בדקות הפתיחה שאמורה להדאיג את טוכל. לאור האזהרה מפני כרטיסים אדומים, העובדה שבלינגהאם דחף את מירטו אוזוני, גם אם בעוצמה מועטה, הייתה מיותרת ומסוכנת. זו הייתה תגובה לעקיצה של היריב, אבל שתי ידיים על החזה של אוזוני הזמינו צרות. זה היה יותר הברשה מאשר דחיפה, ובגלל שהמשחק המשיך במקום אחר, זה חלף ללא השלכות. אבל זו בדיוק סוג התקרית שטוכל ביקש משחקניו להימנע ממנה”, סיכם הופ בכתבתו.