מדהים לראות את לואיס סוארס באימון של אינטר מיאמי. לא רק בגלל מה שהוא עושה, אלא בעיקר בגלל איך שהוא שומר על עצמו, "תרופה" שמאפשרת לו להאריך את הקריירה שלו בצורה מפתיעה, בהתחשב בכך שהוא לא שחקן קל או רזה. לפני האימון הוא עושה תרגילים מיוחדים, אחר כך ריצה רצופה יחף על הדשא, ואז עוד זמן לא קצר בחדר הכושר לפני שהוא נכנס למקלחת. זו שגרה שהוא עושה לבד. המסירות שלו, בגיל 38, היא מוחלטת.
“אני מרגיש טוב פיזית. עם השנים אתה לומד להשתמש בסדרה של כלים שיש היום שמאפשרים לך לשמור על עצמך טוב יותר כדי לתפקד טוב יותר. מה שאתה רואה אחרי האימון, הריצה הקלה יחף, זו שגרה שאני עושה כי אני מרגיש יותר פעיל במהלך היום. קודם הייתי רגיל להתאמן שעה וחצי, ללכת לבית שלך, וכבר עשית את התפקיד שלי, הייתי נשאר זרוק על הספה”, אמר סוארס בראיון ל’ספורט’.
“כל זה היה גורם לך, להישאר "אצ'נטאס", כמו שאנחנו אומרים באורוגוואי, או "פסוטה", כמו שאומרים בספרד. הייתי נשאר כל היום זרוק. לפני זמן מה שיניתי קצת את השגרה וזה גורם לי להיות פעיל, אני אף פעם לא עייף, אני כל הזמן ככה בתנועה, וזה מאפשר לי להגיע טוב ללילה. אחר כך, כמובן, אני מגיע למשחקים בצורה שונה ממה שהיה קודם. זו שגרה שאני אוהב ואני מרגיש איתה בנוח”.
לואיס סוארס (IMAGO)במהלך הקריירה שלך היית צריך להסתגל להרבה מצבים שונים. חלפו השנים, עכשיו אתה בן 38, אתגר חדש. איך אתה חי את זה?
”מה שקורה זה שזה מוזר. אולי הרבה אנשים, או אתה בעצמך, מתחילים לשבת ולחשוב מחדש בעזרת הכלים שיש היום, התזונה, אופן העבודה המונעת לפני אימונים, אחרי אימונים, חדרי כושר שאנשים עושים בהם עבודה נוספת אחר הצהריים... כל הדברים האלה. בתקופה שלנו לא היה כל זה, ואולי אחד אומר לעצמו, ‘נו, עם כל זה הייתי מתפקד הרבה יותר טוב’. אולי המחשבה הזו היא שגויה. אולי הגוף שלי היה מה שהיה צריך באותו רגע, זה היה המטבוליזם של האימונים, וזה מה שהיום השתנה, הכדורגל התפתח מאוד, והיום הרבה אנשים רואים אותו כיותר מקצועני”.
“זה לא שפעם לא הייתי מקצוען, אלא שזו הייתה התקופה של פעם. כמו התקופה לפני 50 שנה, אלה תקופות שונות, אבל אני חושב שכל הכלים האלה שיפרו את הכדורגל. אנחנו, המבוגרים של היום שעדיין משחקים, לוקחים את זה כדי להמשיך להשתפר, כי אלה כלים שנותנים לנו אפשרות להמשיך להשתפר, ואנחנו ממשיכים לשמור על עצמנו וממשיכים לקחת על עצמנו את המחויבות להמשיך לשחק כדורגל בדרך הזו”, הוסיף.
לואיס סוארס (IMAGO)לא הייתה לך קריירה שקטה, אבל כן מוצלחת. לפי המסלול, מאיפה שהגעת, איפה שעברת, מה אתה חושב שמגדיר אותך יותר? מה הביא אותך עד כאן
”להיות מרדן. הרבה פעמים אני חושב שאני יכול להיות דוגמה במרדנות, בחוסן, בהמשך להילחם, להמשיך להיאבק. מנגד, יש הרבה דברים שבהם אני לא דוגמה. ואני מקבל את זה, אני יודע את זה ואני מבין את זה. תמיד נלחמתי נגד הביקורות. ערכתי בכורה בנאסיונל בגיל 18 וכבר ביקרו אותי על החמצות. שם כבר התחלתי את השלב שלי של לנסות להפוך את הדף הזה של הביקורות, ואחר כך כשהלכתי להולנד. אמרו שאני שמן, וגם באייאקס אמרו את זה. אחר כך בליברפול תקפו אותי על מעשי חוסר המשמעת שלי. אחר כך בברצלונה על כך שעברתי תקופות רעות. בכל השלבים של הקריירה שלי תמיד נלחמתי נגד אותו הדבר”.
אולי זה שימש לך כמנוע.
”יכול להיות שאפילו הרגשתי נוח עם זה, אבל זה לא מה שהיית רוצה. הביקורות בסופו של דבר חיזקו אותי, הן אף פעם לא הורידו אותי, אף פעם לא הראיתי לאנשים שאני מדוכדך כי מבקרים אותי. מה שמוכר יותר, זה תמיד ככה, זו הביקורת, ורוצים לראות אותך בראש מורכן, רוצים לראות אותך כזה. אני תמיד ניסיתי להראות חוזק בהקשר הזה. זה גרם לי להיות תמיד חזק”.
"הביקורות חיזקו". סוארס (IMAGO)ומאיפה מגיע הרוח המרדנית הזו? מאיפה זה מתחיל, מאורוגוואי, מהשכונה, מהמשפחה?
”זה מגיע מאז שהייתי ילד. לא היה לי מה לאכול ותמיד הייתי צריך לצאת לחפש כדי שאני אוכל, ושגם המשפחה שלי תאכל. תמיד, תמיד, זה היה ככה. מאז שיש לי זיכרון, תמיד נלחמתי נגד הכל. אף פעם לא היה לי שום דבר קל. אף פעם לא היה לי שום דבר, שום דבר, שום דבר קל, וזה תמיד גרם לי להילחם עד הסוף”.
וזה תורגם למגרש.
”גם בדקה ה־90 אני ממשיך להילחם, לרוץ, כי כל דקה בשבילי היא החיים, זו מלחמה מתמדת, ולכן אני לא אוהב לבזבז זמן ולא להירגע בכלל”.
איך היו החיים שלך שם, כשהיית ילד?
”מאוד קשים, מאוד מורכבים. היינו שישה אחים והיה קשה להאכיל את כולם. ההורים שלי נפרדו, אמא שלי עבדה לבד בקניון, בשירותים, ואני הייתי צריך ללכת לקחת את הכסף שהיא הרוויחה כדי שאנחנו נאכל, לעשות את הקניות בגיל שהיה לי, 9 או 10. היו הרבה מאבקים מתמשכים. קרה שניקיתי מכוניות כדי להביא כסף הביתה. בתקופה ההיא היו כרטיסי טלפון שאנשים היו זורקים ברחוב אחרי השימוש. היה איש שקנה אותם, שאסף אותם. ואני הייתי מסתובב ברחובות, אוסף את הכרטיסים ומוכר לו. עשיתי הרבה הקרבות כילד. אני לא מתחרט על שום דבר, כי היה צריך להמציא דרכים כדי לחיות, כדי לאכול. זה מה שאני מעריך הכי הרבה במאמץ שעשיתי כשהייתי ילד”.
והיום, אם היית רואה את הילד הזה, מה היית אומר לו? לאותו ילד בן 16, 17, שרצה להיות מישהו בעולם הכדורגל.
”ברור שהמאמצים בילדות הם אלו שאפשרו לי להיות היום איפה שאני נמצא, נכון? תמיד יש דברים לשפר, או האשמות של חרטה על דברים שעשית, אבל הדברים קורים מסיבה בחיים. כנראה שהחיים נותנים לך את המכות האלה כדי שתוכל להבין כמה דברים אחרים שעשית. הילד הזה בן 16, 17, באותו רגע נלחם כדי להגשים את החלום הזה של להיות שחקן כדורגל, ושלא היה לו שום דבר קל”.
ילדות קשה. סוארס (IMAGO)זו הייתה תקופה מורכבת.
”יש הרבה ילדים שלפעמים הכל קל להם, והם לא מעריכים את ההזדמנות שנותנים להם בכדורגל. לי לא היה כלום כשהייתי ילד, אז תפסתי את ההזדמנות בכדורגל כדרך הבריחה שלי, כדי שיהיה לי כסף משלי”.
הגורל של החיים מביא אותך, אחרי זמן מה, להיפגש עם ליאו מסי. איך התפתחה מערכת היחסים הזו שכבר לא רק בתוך מגרש הכדורגל, אלא גם מחוץ לו?
”ככל שהשנים עברו, יותר ויותר הכרנו אחד את השני בתוך המגרש. ועם חלוף השנים כבר הכירנו טוב מאוד גם מחוץ למגרש. כל אחד מאיתנו מכיר כשהשני במצב רוח טוב, כשהשני במצב רוח רע. כל אחד יודע באיזה רגע משתפים שיחות פנימיות, ומתי לשני אין חשק לדבר. אנחנו מכירים טוב, והאמת היא שגם הילדים מבלים הרבה זמן יחד ביום יום כאן בכדורגל. זו תקופה יפה שאנחנו חיים, נהנים... אנחנו מסתכלים לפעמים אחד על השני וחושבים שאנחנו מממשים את מה שדיברנו עליו אז בברצלונה. להיות מסוגלים ליהנות מהשלב האחרון שלנו כשחקני כדורגל יחד”.
ליאו מסי חוגג עם לואיס סוארס (רויטרס)הוא נצחי.
”אין עוד טיעונים לתאר אותו. בתוך המגרש הוא משהו ייחודי, משהו שלא יחזור, והוא ממשיך לעשות דברים מדהימים. יש לו עדיין את האובססיה הזו להמשיך לנצח, כמו שיש לכולנו. אבל ברור, אתה רואה אותו, את הרוח הזו שיש לו. יש פעמים שהקבוצה מנצחת, אבל הוא רצה ששחקן מסוים יכבוש, והוא לא כבש, ליאו כועס כי השחקן הזה לא כבש. אם הוא מציב לעצמו מטרות, הוא עומד בהן, וזה מדבק עבור כולנו.
”מי שכבר חי איתו, יודע מה הרוח שלו בתוך המגרש, מכיר אותו ויודע מתי יש לך את התחושה שהקבוצה תהיה טובה, כי הוא טוב, וכל זה מדבק. יש פעמים שאתה רואה אותו לוחץ, עם הגיל שיש לו, עם כל מה שהשיג, ואתה אומר, ‘אם הוא לוחץ, למה הצעירים בני 25, 24 או 21 לא לוחצים אותו דבר, לא רצים אותו דבר?’ והוא צריך להיות דוגמה”.
ליאו מסי ולואיס סוארס (רויטרס)דיברת על רוח מרדנית, זה בתוך ומחוץ למגרש? זה עכשיו כשאתה משחק ואחר כך?
”לא. זה בגלל האופן שבו אני משחק, מי שאני בתוך המגרש. כל האנשים מסביבי יכולים להעיד שמחוץ למגרש אין לי שום קשר לזה. להיפך, כן, יכול להיות שיש לי את הצד המצחיק שלי, את הצד של מה שלא יהיה, אבל אני שונה לגמרי. אשתי והילדים שלי לא מאמינים כשרואים אותי צועק. יש פעמים שאני לא שם לב, הם אומרים לי, ככה אתה בתוך המגרש ופה אתה לא אומר כלום. האופן הזה להיות, להילחם, המרדנות הזו, תמיד גרמו לי להיות כזה. ניסיתי להשתנות כמה פעמים, כן ניסיתי להשתנות, אבל יש פעמים שהאופי שלי בתוך המגרש חזק יותר מהצד השני.
דיברת על ברצלונה. מי היה הסוארס הכי טוב, של ליברפול או של ברצלונה?
”בוא נראה. הסוארס של ליברפול 2013 או 2014, שהכל הלך לו, כי הכל הלך לי, היה מיוחד. רצפים, רגעים, שהכל מצליח לך באותו רגע ואתה נהנה מזה. סוארס של ברצלונה היה שונה לגמרי ממה שהיה סוארס של ליברפול, בגלל המרחב או בגלל התפקיד שהייתי צריך למלא. תמיד הסברתי, שבברצלונה למדתי לשחק במרחב של 10 על 10 במגע אחד, מה שבליברפול לא עשיתי. בליברפול היו לי 40 מטר לרוץ לבד, ושם להיאבק ולהילחם. בנבחרת אורוגוואי אותו דבר. בברצלונה, לאן שלא הסתכלתי, הייתי צריך להתרגל למסור טוב. זה הפך אותי לשחקן טוב יותר. זה גרם לי להתפתח מאוד, וסוארס של 2014 עד 2017, שהיו השנים הכי טובות שלי בברצלונה, היה טוב גם כן”.
לואיס סוארס אחרי החתימה בברצלונה (רויטרס)אתה עדיין עוקב אחרי בארסה?
”כן, תמיד, כל הזמן, גם הילדים, כי אתה לא מפסיק להיות אוהד, אתה לא מפסיק להרגיש הערכה למועדון, להרגיש חיבה למועדון, ולהמשיך להיות בקשר עם אנשים מהמועדון. יש לנו עדיין בית שם. הרעיון המתוכנן שלנו הוא לחזור לברצלונה בגלל כל מה שמתאים לנו. זה סגור מבחינתנו, בגלל כל מה שהמקום נתן לנו, ובגלל שתמיד הרגשנו שם כמו בבית”.
מהתקופה שלך בברצלונה היו הרבה רגעים, היו רגעים גדולים. אתה זוכר איזה רגע מיוחד שנשאר חקוק, וגם את הצד השני, את השלילי?
”נתחיל מהשלילי: חוויתי כמה רצפים שליליים. שחקן כדורגל לפעמים הוא עקשן ולא מכיר ברגעים הרעים. כשלא הבקעת בחוץ, זה הציק גם לי לעצמי. כעסתי על עצמי. אחר כך זו כדור שלג שהולך וגדל ומתחיל להשפיע עליך, גם אם אתה לא רוצה. רציתי להראות את החוזק שסיפרתי עליו בהתחלה. זה היה רגע קשה, אבל אחר כך יש לי משפט, ביטוי, שברצלונה גורמת לך, אירופה בעצם, באתלטיקו היה אותו דבר, דורשת ממך שכל שלושה ימים, כל משחק, אתה חייב לתפקד”.
אין להם זיכרון.
”הלחץ כל כך גדול, לנסות לתפקד בין 7 ל־10 כל משחק, שאם אתה נותן לעצמך לרדת ל־5, כבר אנשים מתחילים לפקפק, להגיד ‘במשחק הזה הוא לא היה טוב’. במשחק הבא אתה כובש שניים או שלושה שערים, מעולה, 8, 9, 10, מושלם, ‘איזו הופעה’ הם אומרים. אם במשחק הבא אתה לא כובש, ובזה שאחריו גם לא, זה כבר שני משחקים בלי לכבוש. ברצלונה דורשת ממך להיות טוב כל שלושה או ארבעה ימים. ויש פעמים שאנשים צריכים להבין שלא קל להגיע לברצלונה, אבל הדבר הכי קשה הוא להישאר שם כל השנים. לי זה הצליח ברמה מסוימת, עם השערים שהבקעתי, ואני צריך להרגיש גאה. לפעמים אנשים אומרים, ‘אה, הייתה לו שנה אחת טובה’, לא, לי יש את המזל להגיד שהשנים שהיו לי בברצלונה היו כולן טובות. אולי היו כאלה שלא הייתי בהן ברמה הכי גבוהה, כי היו שנים שהייתי גבוה מדי”.
"כל השנים שלי שם היו טובות". סוארס בברצלונה (רויטרס)זה לא קל.
”לפעמים, כשאני מדבר עם רונאלד אראוחו אני אומר לו. כשהוא כובש או כשמנצח משהו, אני אומר לו, תזכור, לאנשים אין זיכרון, וכל שלושה ימים ידרשו ממך אותו דבר, וככה זה מה שקורה לו, הוא צריך לתפקד בכל משחק בין 8 ל־10, כי אם לא, כבר יבקשו ממנו יותר. זה מה שברצלונה, ריאל מדריד, אתלטיקו דורשים. להיות ברמה גבוהה, כל הזמן”.
והוא מסוגל לעמוד בלחץ הזה?
”זה תלוי בו. הביקורת נמצאת כל הזמן, היא מתמדת. מה שאמרתי בהתחלה, שמוכרת יותר הביקורת מאשר המחמאה. המחמאה לפעמים כן נחמדה, אבל אנשים "קונים" יותר את הביקורת”.
תדבר קצת על ה־MLS, איך אתה מרגיש, מה אתה חושב שהוא הדבר הכי טוב, הכי רע?
“האמת היא שהופתעתי קצת מהעניין של כל כך הרבה נסיעות, כל כך הרבה משחקים, אבל גם בגלל שאנחנו בדיוק תפסנו את התקופה של המועדון שבה עלינו לליגת האלופות של קונקאק”ף, גביע הליגות, מונדיאל המועדונים, ותמיד מגיעים לשלבים מאוחרים, וזה גורם לך לנסוע הרבה. הנסיעות ארוכות, מינימום שעתיים טיסה, אבל טוב, אנחנו כבר רגילים לכל זה. שום תלונה, להפך, לנסות ליהנות ממה שנשאר”.
"הופתעתי מה-MLS". לואיס סוארס (IMAGO)וה־MLS כתחרות?
”לפעמים נראה שאנשים מזלזלים בה, אבל כשמגיעים להתחרות, שם התוצאות. לא קל לנצח במשחקים, כל המשחקים קשים לנו. הפסדנו לאחרונה וניצחנו את הראשונה. עבור היריבים לשחק נגדנו זה משחק השנה, היום שלהם להוכיח, להופיע בכל מקום, המשחק הגדול שלהם. ככה הם ניגשים לזה. בעונה שעברה סיימנו במקום הראשון בפלייאוף והפסדנו למקום השמיני. זו הוכחה ברורה לכך ששום דבר לא קל”.